עם פלישת הגרמנים ועם גלי הבריחה ההמונית יצאו מפולין רבים ממנהיגיו הפוליטיים של הציבור היהודי. המעטים שנשארו, נדדו המומים מן הטרור והאימה, ממקומות מושבם שלפני המלחמה, או ישבו דמומים בפינתם, ללא פעילות.

הגזירות הראשונות, שניתכו על הציבור היהודי, שיתקו את פעולת המפלגות והארגונים. נשארו רסיסים בלבד. אולם הגחלת הרעיונית לא דעכה. היא נשארה מהבהבת בסתר-סתרים, בחוג הנאמנים ביותר. משהתייצב במקצת המצב החדש, החלו להיפגש חברים לדעה, ואף נתרקמה פעולה רעיונית במחתרת. שעה שאנשי המפלגות הקשישים התקשו להסתגל לתנאי החיים בגטו, פיתחו תנועות הנוער פעילות עשירה ורבת-גוונים - החל בעזרה הדדית, בתמיכה בחבר נצרך, דרך פעולה תרבותית-רעיונית ענפה, ועד ללחימה בנשק. הנוער הפיח רוח-חיים גם במפלגות.

תנועות הנוער החלוציות על גוניהן השונים, ואחריהן המפלגות הפוליטיות השונות : המפלגות הציוניות, ה"בונד" האנטי-ציוני והקומוניסטים - פיתחו רשת נרחבת של עיתונות-מחתרת. תנועות הנוער החיו את החיים האידיאולוגיים, סייעו בפעילות הכלכלית והתרבותית בגטאות, התמודדו עם הבעיה הגורלית : מהי הדרך, בה ילכו הגטאות? ובבוא השעה קיבלו על עצמן את נטל האחריות למאבק היהודי בגטאות, למרד. כל אלה, שהחליטו על המרד ושהכינוהו ונשאוהו עד תום, היו צעירי הגטאות, לרכים מן הלוחמים הצעירים עדיין לא מלאו עשרים שנה.

תפקיד מכריע בהכנות ובארגון המרד בגטו וארשה היה ל"החלוץ" ולתנועות הנוער המסונפות אליו. בתוך הים הגדול של המוני הגטו, החיים חיי-שעה, מיואשים ואובדי-עצות היו "החלוץ" ותנועות הנוער - בחינת אי, שחי את חייו הרעיוניים אף ביתר עמקות מאשר בשנים שלפני המלחמה. אחרי ההלם הראשון וההתפוררות בעקבות פעולות המלחמה, חזר "החלוץ" והתארגן והתאים את פעולתו לתנאי הזמן.

חברי "החלוץ" בלטו בהתנהגותם בקרב המוני הגטו, בליכודם הפנימי במסירותם, בנאמנות לרעם, בקומתם הזקופה, שלא שחה תחת השוט הגרמני וברוחם שלא נשברה, על אף היותם חלק מן הציבור היהודי הנרדף והמושמד.
צורת החיים המשותפים בקיבוצים, שהתארגנו מחדש, הקלה על חברים מבחינה רוחנית וחומרית כאחד: צעירים מיותמים מהוריהם ללא כל מקור של קיום, מצאו בקיבוצים בית חדש. המצוקה האיומה בגטו גרמה לכך, שאנשים נעשו אנוכיים במידה רבה יותר. מחשבותיהם של כלואי הגטו היו מכוונות למטרה אחת : להמציא טרף לפיהם ולהאכיל את בני המשפחה הרעבים, למלט את נפשם מן החטיפות והגירושים.

חברי הקיבוצים התחלקו ביניהם בפת לחמם, ואווירת הקיבוצים חיממה את נפשם של האורחים הרבים, שהיו נקלעים אל מחיצתם.

תחילה, עם תום הקרבות בפולין, הסתפקו תנועות הנוער החלוציות בחיפושי חברים, שאבדו עקבותיהם אגב פעולות המלחמה, בליכודם מחדש, בהגשת סיוע חומרי לחברים הנזקקים ובפעולה סוציאלית בקרב המוני היהודים הזקוקים לעזרה ולעידוד. בית "החלוץ" שברחוב דז'ילנה 34 פתח דלתותיו והיה מחלק צלחת מרק ופת לחם לכל דורש.

אחת הראשונות לפעולת הסעד הייתה חברת מרכז "החלוץ" פרומקה פלוטניצקה, שכונתה "אם החלוץ". פרומקה דאגה לא רק לחברי תנועתה אלא לכל יהודי שפנה לעזרתה. מיד אחר תום הקרבות חזרה לווארשה משטח הכיבוש הרוסי והחלה בפעולה. וכך מעידה עליה חברתה לתנועה ולארגון היהודי הלוחם, צביה לובטקין, אף היא אחת מן הראשונים לשיבה לפעולת התנועה בווארשה הכבושה :
"פרומקה הטילה את כל כולה לתוך פעולת העזרה להמוני יהודים. 'די מאמעי' (האם) קראו לה, ואמנם כאם טובה הייתה דואגת ומרחמת. היא הייתה תמיד בתוך המוני העם ויחד עמם. השפעתה על הציבוריות היהודית בוארשה הייתה עצומה. עצם העובדה, שכל ראשי הציבור היהודי עזבו את העיר והיא חזרה ונשארה יחידה, עשה אותה לשם דבר בעיר, לא הייתה ישיבה של איזה גוף ציבורי חשוב שלא יבקשו לשמוע קודם את דעתה."

לאחר מכן ניגשו "החלוץ" ותנועות הנוער המסונפות לה לארגן מחדש את סניפיהן ואת קיבוצי ההכשרה. חברים חיפשו מקומות עבודה, כדי שיוכלו להתקיים מעבודת כפיים ושלא ייזקקו לעזרת התמחוי. נעשו ניסיונות לא מעטים, בעיקר בשנים 1939-1940, לפרוץ גבולות ולפלס דרכים לעליה. עם ההתקפה על ברית-המועצות נסתיימה פריצת גבולות. מעתה ראו את עיקר שליחותם הלאומית בפעולה חינוכית-חברתית בקרב הנוער היהודי בגטו, המדוכא והעזוב לנפשה משהחלו הסניפים להתארגן, צץ צורך דחוף במדריכים צעירים. "החלוץ"-"דרור" ארגן אז את הסמינר הראשון במחתרת, הגיעו אליו 50 חבר מכל קצוות פולין, אף מן השטחים שסופחו ל"רייך". הם סיכנו חייהם, הסתננו דרך גבולות - והגיעו. בעקבות "החלוץ" הלכו שאר תנועות הנוער שארגנו אף הן סמינרים.

כאשר אסרו הגרמנים את ההוראה בגטו, ארגנו תנועות הנוער בתי-ספר וקורסים שונים במחתרת. הן השתתפו גם בפעולות התרבות של מוסדות העזרה הסוציאלית : הן פעלו בפנימיות, ב"פינות הילד", שהוקמו על-ידי "ועדי הבתים". הן עדיין ראו את עצמן כהסתדרויות-נוער בלבד, שאינן זכאיות ואינן ראויות ליטול על עצמן פעולה בעלת אופי פוליטי ואת האחריות לגורל הגטו, את המאבק הפוליטי, מבפנים ומבחוץ, השאירו תנועות הנוער למפלגות.

משגברו פעולות הטרור, ומשהחלו הגרמנים בפעולות השמדה המונית, היו חברי תנועות הנוער החלוציות, הראשונים שהתנערו מאשליות, שטיפחו בגטו וארשה מוסדות השלטון הרשמיים. הם היו הראשונים שקראו להתנגדות ואף ביצעו פעולות נקם בבוגדים.

המפנה הרעיוני, שחל בקרב הנוער המאורגן בווארשה, הביא בסופו של דבר את המרד וגרר למלחמה באויב גם את מפלגות המבוגרים.

גם תנועות הנוער, שלא היו מסונפות ל"החלוץ", התארגנו מחדש ופיתחו פעולת ארגון נמרצת בגטו, בווארשה ניהלה פעולת תרבות ופעולת-סעד רבת-מעוף תנועת הנוער של מפלגת הבונד" - מפלגת הפועלים היהודים ההמונית והאנטי ציונית. חניכי ארגוני הנוער והילדים של ה"בונד" התמסרו בעיקר לפעולה בין ילדי פועלים, בשכונות העוני והעזובה. במגרשים פנויים, על גבי חורבות ובין ערמות של גרוטאות ושל כלים שהושלכו לחצרות, שיחקו מדריכיהם עם הילדים, שרו אתם, והפיחו קצת שמחה בחייהם האומללים. אוספים היו מבני הנוער העזוב, ששוטט ללא דואג לו וללא קורת-גג ברחובות, ומביאים אל מועדוניהם, רוחצים אותם ומאכילים אותם, ואף מחפשים לילדים מוכי-גורל אלה מקום בפנימיות.

גם בגטאות אחרים, היו חברי תנועות הנוער בין הראשונים, שהקימו ארגוני לחימה והתנגדות. הם היו מכל הגוונים הפוליטיים, שפעלו ברחוב היהודי. תחילה קמו ארגוני מהתרת בודדים, בנפרד זה מזה, בדרך כלל מקרב חברים לתנועה אחת. לאחר זמן התאחדו לארגון מחתרת או לארגון פרטיזאני, בו פעלו במשותף קומוניסטים ובית"רים, חלוצים וסתם צעירים, שנפשם יצאה למאבק.