אחת הבעיות החמורות בגטו הייתה בעיית הקשר בין המרכזים בווארשה ובין הסניפים ברחבי הכיבוש הגרמני בפולין ובליטא והמגעים בין ערי השדה עצמן. המאבק על השגת מידע ועל העברת מידע בין חברי התנועה בערים השונות היה חלק מרכזי בהתנגדות לניסיונם של הגרמנים לבודד ולנתק את היהודים מהעולם.

בתחילה היה הקשר בעל אופי תנועתי; בעיקר היה צורך לחדש את המגע עם החברים, שנותק בימי המלחמה. כשהתארגנו בווארשה מרכזי התנועות - יצאו השליחים לערי השדה, בעיקר למקומות, שהיו קיימים בהם קיבוצי הכשרה חלוציים, ואחר כך גם לסניפי התנועה בערים השונות. היה צורך להגיש עזרה - סעד חומרי ורוחני - ולפעמים אף לפדות חברים ממחנות שבויים או ממקומות מעצר אחרים. ברבות הימים נדרש הקשר לפיתוח הפעולה החינוכית-תרבותית, לקיום כנסים, סמינרים וכד'.

עם פרוץ מלחמת גרמניה בברית-המועצות, כשהחלו להגיע לווארשה הידיעות על השחיטות בערי הספר, שוב יצאו שליחי "החלוץ" והתנועות - לבדוק את המצב במקומות, גם מערי הספר, בהן היו השחיטות בעיצומן, יצאו השליחים למטרופולין, לווארשה, כדי לספר על מצבם ולהזהיר. בשלהי 1941 ובשנת 1942 החלו לפעול מחנות-השמדה, ורבבות יהודים נשלחו "בכיוון בלתי ידוע". ושוב יצאו שליחי התנועות, להתחקות על המשלוחים, והם אישרו את השמועות על ההשמדה שהגיעו לווארשה.

עם הקמת הארגון הלוחם בווארשה צף הצורך להקים ארגוני לחימה והתגוננות גם בערי השדה (וגם במחנות), להעביר פקודות ואינפורמציה, להגניב לגטאות עיתונות-מחתרת ובעיקר נשק. לכל הפעולות האלה נשלחו בחורות. גבר כי נתפס, קל היה להוכיח את יהדותו. סחטנים רבים היו רוחשים סביב הגטאות :עורר מישהו את חשדם, כי יהודי הוא, היו לוקחים אותו הצידה ודורשים כופר נפש, ואף מסגירים אותו לרשות. הדרך המקובלת לגילוי יהדותו - הורדת מכנסיו... לא כן בחורה : אם לא היה לה פרצוף יהודי טיפוסי, יכלה לטעון, כי פולניה היא, אוקראינית וכד'.
לפיכך היו יוצאות לשליחויות בעיקר הבנות. הן גילו תושייה וכושר התמצאות, מסירות-נפש ועוז רוח לעמוד בסבל המכות והעינויים. ברובן - נתפסו ונספו.

תנועות הנוער והמפלגות בגטו שיקעו מאמצים רבים, בפילוס דרך לעולם החיצון, כדי לקשור קשרים ולגייס עזרה מוסרית וחומרית וכדי למצוא בעלי ברית במאבקו הנואש של הגטו. ואפילו נמצאו פולנים, שניאותו להסתיר יהודי (אם מתוך מניעים הומניים או בשל בצע כסף), הרי לא רבים היו הפולנים, ששיתפו פעולה עם המחתרת החלוצית וסיכנו חייהם בשליחות המחתרת היהודית. אך היו גם כאלה. ומוצאם - משכבות העם השונות, והם - בעלי דעות פוליטיות שונות: מקתולים אדוקים ועד קומוניסטים.

לטוב ייזכרו שניים - חברי תנועת הצופים הפולנית, שהיו מתמידים ויוצאים למבצעי-קשר, בשליחות המחתרת החלוצית: הניק גראבובסקי (נספה), ואירנה אדאמוביץ, היושבת כיום בפולין.

והיו גם פולנים, שביתם שימש דירה קונספירטיבית לשליחי המחתרת בגטו, ועל-ידי כך סיכנו יום-יום את עצמם ואת חיי משפחותיהם.