אחר הקמתו של הארגון היהודי הלוחם בווארשה, נשלח לגטו ביאליסטוק חבר מרכז "החלוץ" ואחד מראשי המחתרת החלוצית - מרדכי טננבוים, שכינויו המחתרתי היה תמרוף. בגטו ביאליסטוק היו כלואים 81,000 יהודים, מרדכי בא בדברים עם כל הגופים הפוליטיים בגטו והצליח לחשל ארגון לוחם.

גם כאן הייתה הבעיה העיקרית - השגת הנשק. בעזרת ראש היודנראט באראש, הצליח טננבוים להקים בביאליסטוק בית מלאכה לייצור נשק. בראשו עמד המהנדס הכימאי גרוסמן. אולם בטרם הספיקו חברי הארגון להשיג נשק ביצעו הגרמנים בפברואר 1943 אקצית-חיסול ראשונה בגטו. באותה אקציה עדיין לא יצא הארגון ללחום - ידיהם היו ריקות. אך היו בגטו קבוצות יהודים שהתגוננו. יצחק מלמד, פליט מסלונים, ביצע פעולת נקמה: הוא שפך חומצת גופרית בפניו של קצין גרמני. מטורף מכאב ומוכה עיוורון פתח הגרמני ביריות והרג את חברו.

ראש הגסטאפו בביאליסטוק דרש מן הגטו להסגיר לידיו את המתנקש, ולא - יחוסל כל הגטו. מלמד התייצב בעצמו. הוא נתלה בפומבי. וכך רשם מרדכי טננבוים-תמרוף ביומנו על מותו של הגיבור היהודי:
"יום ב', 8 בפברואר.
נכנסו לגטו 300 גרמנים, ז'נדרמים, שוץ-פוליציי, גסטאפו ומשטרה פלילית. בשמונה - תלית מלמד. חצי שעה עמד על הגרדום. חילופי דברים בינו לבין הגרמנים…
מת בכבוד. לא ביקש, לא התחנן. היה תלוי 48 שעות. החבל ניתק. עמד על המדרכה כחי, ישר, במלוא קומתו… "

ב-16 באוגוסט, עם שחר, כיתרו הגרמנים את הגטו. הפעם השיב הארגון הלוחם באש. התוכנית הייתה, שהמורדים ימשכו אחריהם את המוני הגטו ויפרצו החוצה. אך הגרמנים הצליחו לנתק את המוני הגטו מן הלוחמים: הם חסמו את דרך הנסיגה וכיוונו אש אוטומטית מרוכזת על הלוחמים.

לאחר ארבעה ימי קרבות נסתיים הכל. רוב הלוחמים נפלו, ביניהם מרדכי טננבוים ועמיתו לפיקוד על הגנת הגטו - דניאל מושקוביץ. שארית יהודי ביאליסטוק הובלה לתאי הגאז של טרבלינקה ורק קומץ לוחמים פרץ את טבעת הכיתור והגיע ליערות, להמשך הלחימה בשורות הפרטיזנים.