הלחימה הטראגית ביותר הייתה במחנות ההשמדה. היו מרידות שהתחלתן בהתארגנות בגטו. כזה היה, למשל, ניסיון המרד במחנה פוניאטובו באזור לובלין. לשם הובאו יהודים מווארשה, וביניהם אנשים מהארגון הלוחם. גם הבריחה רבת-הגבורה והתושייה מן המצודה התשיעית ליד קובנה - בליל חג המולד 1943 - התחלתה בהתארגנות הפרטיזנית בגטו קובנה.

לעומתם, קמו המרידות במחנות ההשמדה הגדולים - בטרבלינקה, בבירקנאו ובסוביבור - ביזמתם ובכוחותיהם של הכלואים, ללא קשר לכל התארגנות קודמת. היו אלה מחנות "בינלאומיים" - אליהם הובאו להשמדה יהודים לא רק מגטאות שונים, אלא אף מארצות אירופה רבות. בבירקנאו הושמדו גם מיליונים מבני 22 עמים, וביניהם שבויי מלחמה לאלפים.

לפי הסטטיסטיקה הרשמית, שנערכה אחרי המלחמה, פעלו ברחבי אירופה הכבושה כ-1100 מחנות - מחנות ריכוז ומחנות השמדה. מספר זה כולל גם מאות מחנות, אשר נקראו רשמית מחנות-עבודה, והיו אף הם למעשה מחנות-ריכוז. במחנות היו כלואים בני כל העמים המשועבדים באירופה ואלפים של שבויי מלחמה. ידועות פעולות נועזות של כלואי המחנות, פריצות מתוך מחנות שבויים ובריחות ממחנות ריכוז, של יחידים ושל קבוצות. אך לא ידוע לנו על מרידה של ממש במחנה ריכוז כלשהו, אף כי ברבים מן המחנות פעלו ארגוני מחתרת בינלאומיים ובראשם אנשי צבא ופעילי ציבור ותיקים ולוחמים מנוסים, שהובאו למחנות באשמת פעילות אנטי-נאצית בארצותיהם. מיליונים מן האסירים נספו בתאי הגז, או מתוך תשישות בעטייה של עבודת הפרך, מרעב, או ממכות המוות שהוכו בידי המשגיחים הסדיסטיים.

אכן ידוע על התמרדות אסירי בוכנוואלד (גרמניה). שם סילקו חברי הארגון את משמר ה-ס.ס. ותפשו את השלטון במחנה. אך הדבר בוצע באביב 1945, ימים ספורים לפני שחרור המחנה בידי הצבא האנגלי-אמריקאי, שכבר נראה בסביבה, כל שלוש המרידות במחנות ההשמדה היו מרידות של יהודים.

המרד הראשון בוצע במחנה ההשמדה טרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943. המורדים, בראשותו של המהנדס גאלבסקי, העלו את המחנה באש ופרצו מתוכו. כעבור 6-4 שבועות פורק המחנה בידי הגרמנים כליל.

ב-15 באוקטובר 1943 פרץ המרד בסוביבור. המורדים היהודים ארגנוהו בקפידה. בראש התכנון עמד קצין יהודי מן הצבא האדום, שנפל בשבי והובא למחנה, אלכסנדר פאצ'ורסקי. המורדים חיסלו למעלה מעשרה קציני ס.ס. מן הפיקוד, השתלטו על נשק, פתחו באש על המשמר ופרצו מן המחנה.

ב-6 באוקטובר 1944 התלקח המרד במקום-ההשמדה של המחנה הבינלאומי אושביץ-בירקנאו. שורפי הגוויות היהודים תפסו את הגרמני הממונה על המשרפה מס. 3 והטילוהו לתוך הכבשן, פוצצו את המשרפה והתחילו בפריצה. אותה שעה היו במחנה אסירים לאלפים בני עמים שונים. פעלה שם מחתרת בינלאומית ובראשה קצינים סובייטיים ופולניים, אך זו לא העזה לקרוא למרד.

גבורות המרידה בבירקנאו היו ארבע בנות יהודיות. הן סיפקו למורדים את חומר הנפץ, אותו נטלו מבית-החרושת לתחמושת, בו עבדו. בראשן עמדה רוז'ה רובוטה, חניכת "השומר הצעיר" מהעיירה צ'אחאנוב. הרוצחים גילו את זהותן ותלון במחנה בפומבי.

המרידות במחנות ההשמדה, גיהינום זה עלי אדמות, הן עדות לרוח האדם שאינה נכנעת והעשויה להתעלות ולהיאבק גם בתנאים הקשים מנשוא.

***

אולם מרד היהודים הגדול ביותר בהיקפו בימי מלחמת העולם השניה, היה בגטו וארשה. מרד זה נהפך לסמל הגבורה היהודית. לא ייפלא, שהידיעה על המרד פשטה חיש מהר בעולם כולו. השמועה על המרד בגטו וארשה חיממה את ליבותיהם של שרידי היהודים בגטאות ובמחנות, ותודעת המרד ליוותה אחר המלחמה גם את לוחמי ישראל במלחמת הקוממיות. זכר שואת היהדות באירופה הפיח עוז ואומץ בלבות לוחמינו אף במלחמת ששת הימים, כעדות האמרה : "כאן לא תהיה טרבלינקה !"