אי"ל לא היה ארגון הלחימה היחיד בגטו וארשה. במקביל לו פעל ארגון אחר, בעל השפעה ציבורית קטנה יותר, שלא הוכר על-ידי מוסדות המחתרת הלאומיים ולא על-ידי מוסדות המחתרת הפולנית הרשמית. ארגון זה, ששמו היה "האיגוד היהודי הצבאי" (בפולנית בר"ת - ז'.ז.וו.), הוקם על-ידי חברי ארגון הנוער בית"ר והמפלגה הרביזיוניסטית. אליהם הצטרפו גם אנשים בודדים, קבוצות ללא בסיס אידיאולוגי כלשהו, שביקשו להלחם. ה-ז'.ז.וו. היה קשור אל חוגי-מאבק פולניים מצומצמים, אשר קמו בחדשים הראשונים לנפילתה של פולין, ואשר נכללו ברבות הימים בתוך ה-א.ק. האיגוד היהודי הצבאי לא היה כפוף להכרעותיו של "הוועד היהודי הלאומי", ולא נהנה מתמיכתו. אך היה ברשותו נשק רב יותר מאשר בידי לוחמי אי"ל - 3 מכונות ירייה (לאי"ל רק אחת !) וכמות גדולה של תחמושת.

בניגוד למחתרת החלוצית ולאנשי מפלגות השמאל הציוניות, לא עסקו אנשי ז'.ז.וו. בפעולה תרבותית וסוציאלית בגטו, ובשנות הכיבוש הראשונות לא היו ידועים לציבור הרחב.

לפי עדותו של פולני, אתו שיתפו פעולה, כינסו אנשי האיגוד עוד בסוף יוני 1942, התייעצות, אליה הוזמנו גם יו"ר היודנראט צ'רניאקוב ועוזרו המהנדס ליכטנבוים. אנשי ז'.ז.וו. הביאו לפני הנאספים את הידיעות על מחנות ההשמדה ודרשו הקמת ארגון להגנת הגטו. בישיבה זאת השתתפו גם שני ספקי הנשק הפולניים, האחים ואצלב והנריק איוואנסקי.

אלא שדעת הרוב הייתה שלילית, אחד הרבנים שהיה באותו מעמד הסתמך על פסוקים מספר איוב; אחרים טענו, כי אין זה מסתבר, שהגרמנים יתכננו אה חיסול הגטו, שכן הם מפיקים תועלת כלכלית רבה מעבודתו. ועל שום מה יוותרו עליו?

לפני מרד ינואר התרכז הארגון הצבאי ברכישת נשק ובכריית מנהרות מעמדות ז'.ז.וו. בגטו אל הצד הארי. המנהרות נועדו להבאת נשק לגטו וכדרכי נסיגה בשעת הצורך. במנהרות האלה היו נכנסים לגטו גם ידידיהם הפולניים. היו לאיגוד מנהרות אחדות כאלה, אך החשובה ביניהן הייתה המנהרה, שהובילה ממפקדתם במוראנובסקה 7, מתחת לרחוב, אל הצד הארי. דרך מנהרה זו נסוגו לוחמי ז'.ז.וו. אחר הקרב בכיכר מוראנוב, בימי 19-23 של מרד אפריל.

מפקדי האיגוד הצבאי ומקימיו היו חיילים משוחררים, קצינים לשעבר בצבא פולין; מכאן הכשרתם הצבאית. בראשו עמד הבית"רי פאוול פרנקל. לידו פעלה מפקדה, שחבריה רובם בית"רים - נתן שולץ, ס. האזנשפרונג, אריה רודאל, אליהו אלברשטיין, יצחק ביאלבסקי. חיי קסרקטין והפסקת הקשרים המשפחתיים היו התנאי הראשון להצטרפות לאיגוד . . .* מעון המפקדה של ה"איגוד" נמצא ברחוב מוראנובסקה 7-9, שם היה גם מחסן הנשק העיקרי, שנטמן במנהרה. בין האישים הבולטים שבאיגוד, וחבר מפקדתו בימי המרד, היה דוד אפלבאום.

גם בז'.ז.וו. שימשו בעיקר בנות כקשריות. הן פעלו בצד הארי, ברכישת נשק ובהברחתו לתוך הגטו, את הנשק היו משיגים בעזרת ידידיהם הקצינים הפולניים. הספקת הנשק על-ידי הפולנים בוצעה בעיקר על בסיס מסחרי. הפולנים היו קונים נשק ומוכרים אותו ליהודים. חברי האיגוד היו רוכשים נשק גם מידי שוטרים פולניים ואף גרמניים. בתחנת הרכבת המזרחית (אוסטבאנהוף) עבדה קבוצת חברים, אנשי ז'.ז.וו. שם היו נפגשים עם ספסרי הנשק ומבריחים אותו במנהרות.

רכישת הנשק בלעה סכומים עצומים. משום כך היה גם "האיגוד היהודי הצבאי" ,מבצע "אקסים" ז.א. החרמת רכוש. יש אשר ה"אקסים" העצמאיים של ז'.ז.וו. היו מביאים לידי חיכוכים עם אי"ל, שדרשו תיאום הפעולות. שכן ניצלו. בני אדם שפלים וסתם שודדים את שם המחתרת, כדי לבצע בגטו פעולות שוד ולמלא את כיסיהם.

זמן מסוים התנהל בין מפקדת אי"ל ובין ז'.ז.וו. משא ומתן על מיזוג כוחותיהם. האיחוד לא יצא לפועל. אחת הסיבות, שהפריעו לאיחוד שני הארגונים היה בסיסו האידיאולוגי האנטי-פשיסטי של אי"ל. בשעת המשא ומתן דרש "האיגוד הצבאי" להצטרף לאי"ל כגוף אוטונומי. הם התנו שאחד מהם יהיה המפקד הראשי. תמורת זאת הבטיחו להפריש מנשקם לארגון הכללי. אי"ל דחה תנאים אלה. הארגון היהודי הלוחם הסכים לקבל את חברי ז'.ז.וו. כבודדים, כדי שיוכל לדחות את אלה, שאינם נראים מהימנים. כמו כן דרש, שיפסיקו את קשריהם עם ידידיהם הפולנים, אשר גם להם לא רחש אימון וחשש לבגידה מצדם בשעת מבחן. משלא יצא האיחוד לפועל, המשיכו שני הארגונים לפעול בנפרד. עם זאת נרקם ביניהם שיתוף פעולה מסוים.

הקשר נתהדק סמוך למרד, וללוחמי ז'.ז.וו. נקבע אזור-הלחימה שלהם, בכיכר מוראנוב ורחוב מוראנובסקה, שם נלחמו במרד אפריל בגבורה רבה. פלוגה נוספת הייתה להם באזור טבנס-שולץ ובאזור המברשתנים. מפקדיהם ומארגניהם נפלו כולם, מי בימי הקרבות בגטו ומי בצד הארה אחר דיכוי מרד אפריל פסק קיומו של האיגוד היהודי הצבאי.


* אדם האלפרין, האמת על המרד בגטו וארשה, הוצאת מחלקת ההסברה של שלטון בית"ר ארץ-ישראל, תל-אביב 1946.