תולדוט אתר ההיסטוריה - ירושלים והאסלאם

ירושלים בקוראן

נראה שירושלים אינה נזכרת במפורש בקוראן, אבל חוקרים ופרשנים מוסלמים מוצאים בפסוק אחד בקוראן רמז לירושלים:
"ישתבח [אלוהים] אשר הסיע את עבדו [ב]לילה מן המסגד הקדוש אל המסגד האחרון (=הרחוק יותר)" (י"ז, א'). המסגד הקדוש - הוא המסגד במֶכָּה, ואילו המסגד הרחוק יותר הוא, לדעת חלק מפרשני הקוראן, בית המקדש בירושלים, ולדעת פרשנים אחרים - הוא המקדש בשמים הנמצא למול המקדש של מכה.

פסוקים אחרים בקוראן מעידים - לפחות בצורה עקיפה - שכיוון התפילה הקדום של מוחמד ובני עדתו היה כלפי ירושלים. כיוון תפילה קדום זה נקרא בערבית 'קיבלה', ומקורו בהשפעה של מנהגי היהודים והנוצרים שחיו בחצי האי ערב בתקופתו של מוחמד.
כיוון התפילה אל מכה - שהתקבל וקיים עד היום באסלאם - נקבע זמן קצר לאחר בואו של מוחמד ממכה למדינה, כנראה בעקבות ניתוק הקשרים בין מוחמד ליהודים.

על-פי חוה לצרוס-יפה, קדושת ירושלים במסורת האיסלאם, מולד (27), תשל"א - 1971, עמ' 219.

מעמדה של ירושלים באִסְלָאם בעקבות מסע הצלב הראשון

"כיבוש ירושלים בסוף המאה ה-11 על-ידי הצלבנים... תרם רבות להגברת קדושת ירושלים באִסְלָאם. זמן מה לאחר נפילתה של העיר בידי הנוצרים הכובשים והפיכת המסגדים שעל הר הבית לכנסיות - התעוררו חכמי האִסְלָאם וקראו לג'יהאד, למלחמת מצווה, על מנת לכבוש חזרה את ירושלים מידי הנוצרים.
התעוררות זאת הייתה מלווה בטיפוח יצירה ספרותית מיוחדת... והיא הספרות על שבחי ירושלים. אם קודם לכן סיפרו בשבחי ירושלים כמו בשבחי ערים אחרות באזור, הרי מאותה עת הפכו 'שבחי ירושלים' לספרות דתית חשובה המטפחת את קדושת ירושלים באִסְלָאם."

© חוה לצרוס-יפה, האסלאם, ההוצאה לאור - משרד הביטחון, ספריית "אוניברסיטה משודרת", תשמ"ו-1986, עמ' 89.

הנה קטע מתוך שבחי ירושלים על חשיבותה של ירושלים באיסלאם:
"הנביא עליו התפילה והשלום (=מוחמד) אמר: מכה הינה עיר שאללה... רומם את קדושתה, ברא אותה והקיפה במלאכים. וזאת אלף שנה לפני שברא משהו על-פני האדמה.
אחר-כך חיבר אותה עם [העיר] אל-מדינה וחיבר את אל-מדינה לירושלים. ורק כעבור אלף שנים ברא את העולם בבת אחת."

© משה שרון (עורך), סוגיות בתולדות ארץ ישראל תחת שלטון האסלאם, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשל"ו-1976, עמ' 63.

מסעי הצלב

במהלך המאות 11-13 התקיימו שבעה מסעי צלב, שבהם השתתפו השליטים והמלכים הנוצרים של אירופה בראש צבא של אבירים לוחמים. מטרתם המקורית הייתה לשחרר את המקומות הקדושים לנוצרים בארץ ישראל - ובראשם העיר ירושלים - מידי המוסלמים. במשך הזמן הפכו מסעי הצלב למסעות מלחמה של הכנסייה נגד הכופרים ונגד המוסלמים באירופה. במסעי הצלב נפגעו גם קהילות יהודיות באירופה ובמזרח.

הקטע שלפניך נכתב בין השנים 1105-1128, לאחר מסע הצלב הראשון. וכך כותב המחבר, אברהם בן רב חייא הנשיא:
"וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמנו מנהג טוב והרשו לישראל (=ליהודים) לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גָלוּיוֹת ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו... [וכך] נהגו כל ימי מלכות ישמעאל, עד שפשטה על הבית בעת הזאת מלכות אֱדוֹם הָרְשָעָה (=הנוצרים) והסירה את מלכות ישמעאל מעליו... כי מיום שגברו אלו הרשעים על הבית לא הניחו [ל]ישראל (=ליהודים) לבוא בתוכו. אף איש אחד יהודי אינו נמצא בירושלים בימים האלה (אחרי כיבוש הצלבנים)."

© ש' אסף ול"א מאיר (עורכים), ספר היישוב, הוצאת מוסד ביאליק, תש"ד-1944, כרך ב עמ' 20.

צלאח א-דין נלחם בצלבנים וכובש את ירושלים

השליט והמצביא המוסלמי צלאח א-דין הכניע את ממלכת הצלבנים בקרב שהתחולל בקרני חיטים שליד טבריה בשנת 1187. כמה חודשים לאחר מכן נכנע גם חיל המצב הצלבני שבירושלים ועזב את העיר. צלאח א-דין הכריז על טיהור ירושלים מן הנצרות, והזמין את היהודים לחזור ולשבת בירושלים.
ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1191, הצליחו הצלבנים לכבוש את עכו ומישור החוף מידי צלאח א-דין במסגרת מסע הצלב השלישי.
מלחמה זו בין הצלבנים ובין צבאות צלאח א-דין לא הוכרעה בקרב, ובסופו של דבר חתמו שני הצדדים על חוזה שלום שבו הוסכם על הקמתה מחדש של ממלכת ירושלים הצלבנית.

חזרתם של היהודים לירושלים בעקבות כיבושו של צלאח א-דין מתוארת בקטע (בעיבוד קל) משיחה שניהל יהודה אלחריזי עם יהודי מתושבי ירושלים במאה ה-13. את השיחה רשם בחרוזים בספר תחכמוני:

"ובעודי מתהלך... ראיתי לעומתי איש מבני העיר. ויאמר לי: אחשוב כי אתה מקצה גלויות ומארצות נוכריות. אמרתי: כן הדבר... ועתה רצוני לשאול אותך דבר... מתי באו היהודים לעיר הזאת? אמר לי: מיום שלכדו אותה הישמעאלים שָׁכְנוּ בה ישראלים. אמרתי לו: ומדוע לא שכנו בה ישראלים בהיותה בידי הערלים? אמר לי: מפני שאמרו [הנוצרים] כי הרגנו את אלוהיהם...
אמרתי: ואיך הייתה סיבת חזרתכם אל המקום הזה? אמר: כי האלוהים... ריחם על עמו ואמר: לא טוב שיהיו בני עשיו את ההיכל שלי יורשים, ובני יעקב יהיו משם גרושים...
ואלוהים עורר את רוח מלך הישמעאלים... וה' נתן את ירושלים בידו. והוא ציווה להעביר קול קורא...: דברו על לב ירושלים לבוא אליה כל הרוצה מזרע אפרים... מאשור וממצרים... ועתה אנו יושבים בצל השלווה..."

© יהודה אלחריזי, ספר תחכמוני, הכין לדפוס לפי מהדורות שונות י' טופורובסקי, הקדים מבוא י' זמורה, תל אביב (הוצאת מחברות לספרות) תשי"ב-1952. עמ' 247-248.

"ירושלים היא שלנו [=המוסלמים] כשם שהיא שלכם [=הנוצרים]"

הנה קטע ממכתב ששלח צלאח א-דין למלך אנגליה במסע הצלב השלישי:
"ירושלים היא לנו [=המוסלמים] כשם שהיא לכם [=הנוצרים הצלבנים] , וּמַעֲלָתָה אצלנו (=המוסלמים) גדולה יותר מאשר אצלכם (=הנוצרים הצלבנים). כי הרי היא מקום מסע הלילה של נביאנו (=מוחמד) אל השמים ומקום אסיפה למלאכים. על כן אל תדמה בנפשך כי נוותר עליה, ולא נוכל לזלזל בדבר בפני המוסלמים. ואשר לארץ (=ארץ ישראל), הרי אף היא [ש]לנו... ולא הצלחתם להשתלט עליה אלא מפאת חולשת המוסלמים, שהיו בה באותו זמן."

© בן-ציון דינור (עורך), ישראל בגולה, הוצאת דביר ומוסד ביאליק, תשכ"ה-1965, כרך שני ספר ראשון עמ' 432.

קדושת ירושלים באסלאם

"אכן אין מנוס מלהכיר בעובדה שירושלים קדושה לאסלאם משום שהיא קדושה ליהדות ולנצרות", קובעת חוקרת האסלאם הפרופ' חוה לצרוס-יפה. "במידה מסוימת ומסויגת מודים בכך גם המוסלמים עצמם: הם מכירים יותר בקדושת ירושלים לנצרות ופחות בקדושתה ליהדות. ואף-על-פי כן אולי יש סימנים גם להכרה בכיוון זה..."
הפרופ' לצרוס-יפה אף מעלה את ההשערה כי "ייתכן מאוד שעצם איחוד העיר על-ידינו במלחמת ששת הימים היא המחזקת את קדושתה בעולם האסלאם". את ההשערה הזאת מעלה הפרופ' על-פי אירועי העבר, שמהם היא מסיקה כי "גם למימד הפוליטי הייתה השפעה על צמיחתה של קדושת ירושלים באסלאם". תגובת האסלאם לכיבוש ירושלים על-ידי הצלבנים במסע הצלב הראשון היא דוגמה לכך.

© חוה לצרוס-יפה, האסלאם, ההוצאה לאור - משרד הביטחון, ספריית "אוניברסיטה משודרת", תשמ"ו-1986, עמ' 89.