מייסד האימפריה הפרסית. כורש הוא בן כַּנְבּוּזִי הפרסי ומַנְדָנָה, בת מלך מָדַי.
יש אגדות רבות ותיאורים היסטוריים שונים על מוצאו וילדותו של כורש, כפי שמקובל לגבי כובשים גדולים ומייסדי ממלכות. כורש עלה לשלטון ב- 559 לפני הספירה ובהדרגה השתלט על כל האימפריות שבמרחבי מסופוטמיה: הוא כבש את מדי ואשור, והגיע לבבל בשנת 540 לפני הספירה. לאחר מכן השתלט על אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, ופנה למצרים. ב- 538 לפני הספירה הכריז את "הכרזת כורש", בה קרא לבני יהודה הגולים והמפוזרים ברחבי האימפריה הפרסית לחזור לארצם ולבנות את מקדשם, ונתן להם אוטונומיה דתית. ההכרזה נזכרת בתחילת ספר עזרא, ובסיום ספר דברי הימים. בישעיהו (פרק מ"ה 1) נקרא כורש בשם משיח ה': "כה אמר ה' למשיחו לכורש", ובמ"ד 28 קורא לו ה' "כורש רועי". לאור הכרזת כורש התחילה להתארגן בבבל העליה הראשונה של שיבת ציון, ובראשה זרובבל בן שאלתיאל מבית דוד ויהושע בן יוצדק הכהן הגדול. עליה זו קיבלה גיבוי כלכלי רחב מהנשארים בגולה, והיא שעלתה לירושלים, חידשה בה את הישוב היהודי, והניחה את היסוד לבית-המקדש השני ולתקופת בית-שני.
מעבר למונחון >
לקסיקון היסטוריה
