תולדוט אתר ההיסטוריה

עיטורי צלבים בבאר שבע, כתובות יווניות בכרכור ובאבו חוף, פסיפס ובו מוטיבים מאגיים ביתיר וכמו כן ממצאים ארכיטקטוניים האופייניים לכנסיות ולמנזרים בארץ ישראל בתקופה הנוצרית, כל אלה ואחרים נחשפו בחפירות במרחבי הנגב. על כנסיות בקעת באר שבע, ערד ומדבר יהודה. כתבה שנייה בסדרה.

במהלך התפשטות הנצרות בארץ ישראל, במאות החמישית והשישית לספה"נ, היא שמה לה כיעד להגיע לאוכלוסייה הנוודית למחצה, ששכנה בשולי אזור המזרע. בקעות ערד ובאר שבע, השוכנות מדרום להרי חברון ומדבר יהודה הדרומי שממערב להן, היוו אתגר למאמין הנוצרי. בלכתו למדבר, חש עולה הרגל באופן פיזי את תחושת "מדבר האלוהים" במשמעותה הרחבה.

העיר באר שבע, עירו של אברהם, היתה כשלעצמה סיבה לבניית כנסיית הנצחה מיוחדת לאב הקדמון. השגשוג הכלכלי ומערך הדרכים הדרומי המאובטח והשוקק תנועה, שראשיתו בימי דיוקלטיאנוס, הביא לפריחה יישובית באזורי הדרום ו"אדוני המדבר" מצאו עצמם אט אט הופכים ליושבי קבע. ביישובים שהתפתחו: כסייפה, חורה, קריתיים, יתיר, כרכור, חורבת סופה ועוד, חדרה הנצרות במהירות ונבנו מספר כנסיות.

מכלולי מנזרים נוסדו באזורי השוליים של ההתיישבות החקלאית, במרחב בקעות אדמת הלס הפורייה והנוחה לעיבוד ובריכוזי הבארות והשיטפונות העונתיים, דוגמאות לכך ניתן למצוא בתל עירה, בחורבת שועה ובחורבת משוש.

הכתבה השניה בסדרת הכתבות העוסקות בנצרות בנגב, דנה בכנסיות בקעת באר שבע וערד, ומדבר יהודה.

בחלק הצפוני של הנגב מפרידות בקעת באר שבע ובקעת ערר בין דרום הר יהודה לגוש הרי הנגב. הבקעה מכוסה באדמת לס, יש בה ריכוזי בארות והיא מאופיינת בשטפונות עונתיים. אדמת הלס פורייה ומאפשרת עיבוד.

מצפון לבקעה נמצא גוש הררי שהוא שוליו הדרום מערביים והדרומיים של הר יהודה והמשכו של מדבר יהודה. האזור המזרחי וערבת סדום הם בעלי אופי מדברי. זהו אזור קשה למעבר ולחקלאות שכן מקורות המים שבו דלים. שטח זה מתאים ליישובי סגפנים-הם הנזירים.

באזור זה התקיימו יישובים שאוכלוסייתם התנצרה, עדות לכך הן הכנסיות הרבות והמנזרים שנמצאו בו.

כנסיות באזור באר שבע

בתקופה הרומית המאוחרת והבזאנטית [המאות 3-6 לספירה] היתה באר שבע העיר הראשית בנגב. כפי שמעירה הופעתה במפת מירבא ובצווי המיסים הקיסריים שנמצאו בה.

העיר היתה צומת דרכים ובארותיה מקור מים יציב ושכן בה מרכז צבאי - מחנה צבא. באתר נחשפו עד היום, חמש כנסיות.

הכנסיה הבולטת, אולי הקתדרלה, נחשפה על ידי פ. פביאן. זו כנסיה שתוכניתה צורת צלב וממדיה 41 X 14 מ'. לכנסיה שלושה פתחים, כשסמוך למרכזי שבהם ומול הסף נחשף שטיח פסיפס ברגם גיאומטרי. בקצה המזרחי של הפסיפס בין שני צלבים מסוגננים, נמצא מדליון עגול, קוטרו 30 ס"מ, ובו יונה. היונה עוצבה במבט חזיתי כשהיא עומדת על רגליה. כנפיה פרוסות ובפיה ענף של זית. הכנסיה חולקה לשלוש סטראות הנחצות על ידי טרנספט [אולם תווך] היוצר את תוכנית הצלב. בשני קצות הטרנספט נמצאו

אפסידות שטויחו בטיח לבן וצבעוני וצופו בשיש. משני צידי האפסיס המרכזי נבנו קפלות [מלבניות], ברצפת הקפלה הצפונית נמצאו השקעים שנועדו למזבח. מרכז הפולחן היה סמוך לאפסיס המרכזי, מקום בו נמצאה במה. מידות הבמה 10 x 9 מ,. חלקה המערבי צופה בריצוף אבן - 'אופוס סקטילה'. שאר הבמה רוצף בלוחות שיש לבן. בפינה הצפונית של הבמה נמצאו שרידי האמבו-דוכן ההטפה.

על פי כתובת שנחשפה באולם התווך הצפוני, משנת 553, ניתן להסיק כי הכנסיה נוסדה במאה ה- 6 לספירה. במאה זו נעשו שינויים שהביאו לכיסוי חלק מהפסיפסים בלוחות שיש. במאה ה- 7, בתקופה המוסלמית הקדומה, יצאה הכנסיה משימוש. על ריצפת הכנסיה נמצאו מוקדי אש, כלי יום-יום ועצמות ציפורים. גג הרעפים קרס והחדרים משני צידי האפסיס שימשו למגורים. לא רחוק, מדרום מזרח לקתדרלה, היה מנזר שלא נחפר עד היום.

כנסיה אחרת [בצומת אלי כהן] נחפרה בידי י. ישראלי. הכנסיה בעלת 3 אפסידות וממדיה 24 x 15 מ' . רצפתה צופתה בלוחות אבן ושיש. מתחת לריצפת אולם התווך נמצאו קברים.

באתרים נוספים בבאר שבע נמצאו שרידי כנסיות נוספות שנחפרו על ידי ר. כהן. באחת מהן, שנחפרה רק בחלקה, נמצא פסיפס ובמרכזו עוצבו טביעות רגל. בשרידי כנסיה נוספת, שרק חלקה נחפר, נמצאו בפסיפס צלבים בתוך מעגלים ששולבו זה בזה. בכנסיה נוספת נמצאו שרידי קריפטה ובה קברים.

יצוין כי בבאר שבע התגלו ארונות עופרת המעוטרים בצלבים וכן מספר כתובות המעידות על האוכלוסייה הנוצרית של העיר.

מכפר כרכור ועד אבו חוף

הכפר כרכור נמצא ממערב לכביש באר שבע בית קמה. במקום נחפרה כנסיה על ידי פ. פיגרס. ממדי הכנסיה [המכלול כולל האגף הצפוני הנוסף], 30 22 x מ, והיא בעלת אפסיס בודד. אל הבמה במזרח עלו בשלוש מדרגות.

מתחת לרצפת לוחות האבן, בחלל הכנסיה ובחדר הדרומי מזרחי שמדרום לאפסיס, ישנו מקום שעוטר בפסיפס, ונמצאו בו קברים. בפסיפס נמצא עיטור דמוי רשת ובו מדליון של מעגלים חד מרכזיים המכיל כתובת יוונית שלא שרדה. בחזית הפסיפס נמצאהכתובת המציינת את תיאודורוס. באגף הצפוני נמצא בבטיסטריום, וכן היה לכנסיה אטריום ובו בור מים.

נראה כי החדר שמצפון לאפסיס של הכנסיה שימש לאיכסון או למגורים לאחר שהכנסיה חרבה.

כנסיה אחרת נחשפה בחורבת עמרה (עומר). בחפירה שנערכה, על ידי ג. טהל. לכנסיה היה אולם תווך ושתי סטראות צדדיות.

נמצא כי לכנסיה היה רק אפסיס אחד ומשני צדיו חדרי שירות [דיאדקוניקון ופרוטסיס]. כמו כן נמצא שריד סורג מאבן. מתחת לרצפת הכנסיה נחשפו קברים ובאחד מהם לוח אבן ועליו חרות צלב ומספר אותיות ביוונית. לכנסיה היה אטריום ובו בור מים, מהמאה ה- 7 לספירה.

סמוך לתל שבע המקראי וממזרח לו, באתר שנסקר על ידי וולי ולורנס, נמצאה כנסיה שלא נחפרה ובמהלך סקר שנערך בחורבת חור (חורה) על ידי י. גוברין, זוהו שלוש כנסיות שלא נחפרו.

באתר חורבת כסיף (כסייפה) המוכר עור מסקר וולי ולורנס בראשית המאה, נמצאת כנסיה בזיליקאלית שעמודיה נראים על פני השטח. במהלך סקר שנערך על ירי י. גוברין נסקרו כנסיות נוספות.

האתר אבו חוף הממוקם מדרום לקיבוץ להב נחפר על ידי ד. אלון. במקום נמצאו שתי כנסיות מהמאות ה- 6 עד ה- 7 לספירה. הכנסיה הצפונית: נבנתה כבזיליקה ולה שלוש כניסות. בסמוך לאפסיס היה ספסל ששימש כמושב הבישוף. נמצאו הבמה ושרידי המזבח. אולמות הכנסיה עוטרו בפסיפסים. דגם רשת אלכסוני כשבכול משבצת רגם צמחי [ענבים, תאנים וכו']. סמוך לסף ומדרום נמצאה כתובת יוונית: "זה השער לה' , צדיקים יבואו בו".

בחפירות שנעשו תוך כדי שימור המבנה נמצאה רצפת פסיפס נוספת במפלס נמוך יותר.

הכנסיה הדרומית: תוכניתה כבזיליקה. למבנה שלושה פתחים שלאחר מהם סף ועליו צלב בתוך מעגל. באתר נמצאו שרידי סורג. מהסטראה הדרומית שנחצבה בסלע ירדו לחדר תת קרקעי קריפטה]. אל קבר קדוש שהיה בחדר התת קרקעי ניתן היה לרדת בצד הדרומי ולעלות בצד הצפוני.

אבו חוף. כתובת יוונית: "זה השער לה' צדיקים יבואו בו".

אבו חוף. פסיפס באולם הכנסיה בדגם רשת אלכסוני.

אזור יתיר וחורבת קריות

כפר יתיר המוזכר באונומסטיקון [רשימת אתרים מקראיים] של אויזביוס, מצוי באזור פורה אך מועט בגשמים. סמוך לאתר ישנה באר. באתר נחשפו עד עתה שתי כנסיות, בידי ח. אשל, ג. מגנס וא. שלו. הכנסיה המערבית ממוקמת בין מבנים תת קרקעיים וברכות אגירה למים. תוכניתה בזיליקאלית. באולם התווך נמצא שטיח פסיפס ובו מוטיבים מאגיים. כתובות הכנסיה בשפה היוונית, שולבו ברצפה ומעידות על המממנים, על תאריך בניית הכנסיה והנחת הפסיפסים [ב- 526 לספירה ושיפוץ נוסף בשנת 631]. ייתכן שהכנסיה היתה חלק ממנזר.

הכנסיה המזרחית ממוקמת בראש המדרון ותוכניתה כבזליקה. הכנסיה פנתה לדרום מזרח. בתקופה המוסלמית שימש המבנה למגורים, ותוך כרי כך נפגעו הדמויות שבריצפה במכוון. מהפסיפס שרד עיט ועיטור גאומטרי. בכניסה לנרתכס נחשפה כתובת בתוך "טבלת אוזניים", בכתובת, שאיננה שלמה, מוזכרים הבישוף תאודורוס וסביניו [ששימש אף הוא בקודש]. כן מוזכרים עושי הפסיפס. התאריך לא שרד. ייתכן שלמבנה היתה קריפטה שלא שרדה.

אתר חורבת קריות מזוהה עם קריות עירו של "יהודה איש קריות" שבברית החדשה. היישוב ממוקם בשוליים המערביים של בקעת ערד. האתר נחפר על ידי י. גוברין. לכנסיה נרתכס. בכניסה לאולם היתה כתובת. אולם הכנסיה נחלק לשלוש סטראות. באולם התווך נפרס שטיח פסיפס. לפסיפס המרכזי מסגרת צמחית היוצרת מדליונים ובתוכם צמחים וקערות עם פירות. השטיח המרכזי הוא מקלעות גפן היוצאות מאמפורה שמשני צדיה טווסים [בדומה לשללה- בשור, גררית וחורבת שמע]. מקלעות הגפן מקיפות דמויות של בעלי חיים ובני אדם.

דמויות האדם ובעלי החיים ששולבו בפסיפס הושחתו במאה ה- 8 לספירה בידי איקונוקלאסטים [קנאים דתיים נוצרים שהתנגדו לעיצוב דמויות אדם וחיה].

במהלך עבודות עפר שהתקיימו במלחטה נחשפה רצפת פסיפס [על ידי י. באומגרטן]. לפי כיוון המבנה ומקומם המשוער של בסיסי העמודים ואזור הבמה, נראה כי עמדה באתר כנסיה חד-אפסידאלית. סמוך למבנה היו מבני נספחות ורצפת פסיפס ובה עיטור מעגלים ובמרכזם צלבים [בדומה לאחת מכנסיות ב"ש]. האתר איננו קיים כיום.

שורה של מנזרים

אזור הנגב התגלה כמשופע במנזרים, במהלך חפירות בחורבת שוע התגלו שרידי מנזר, האתר לא נחפר אולם בתוכנית המבנה, שפורסמה על ידי מ. גיחון כמצודה, ניכר בברור האפסיס.

מכלול של מנזר התגלה בראש תל עירה. באתר נחשפה קפלה שממדיה 5 x 4 מ,. רצפתה כוסתה בפסיפס גאומטרי. לפני הקפלה יש חלל, ספק אטריום וספק נרתכס. ברצפת חדר זה, שמרביתה לבנה, שולבו מדליונים ובהם בעלי חיים, צורות גאומטריות וזוג עצי תמר. ברצפה זו נמצאה כתובת המבקשת את ברכת פטרוס והאל. קטע מהרצפה נפגע מקבר ששולב בה. ניכר כי באתר היה מספר מועט של נזירים.

מנזר נוסף התגלה בחורבת משוש. האתר ממוקם סמוך לבאר. בחפירה שנערכה על ירי א. קמפינסקי וו. פריץ נחשף מנזר.

מתחת לרצפת המבנה נמצאו קברי הנזירים הבנויים מארגזי אבן, המכוסים בלוחות אבן המהווים את רצפת המבנה.

הכתובות שנמצאו במכלול המנזר מלמדות כי היו בו נזירים דוברי ארמית ולפיכך הוא הוגדר כמנזר סורי.

לאחר זמן ארוך בו ננטשה פסגת המצדה נבנה על גבי הרמה, בתקופה הביזאנטית, מנזר. מכלול המנזר כולל קפלה שבה חדר אחר. במערב המבנה נרתכס המרוצף בפסיפס לבן. בקפלה שבמזרח אפסיס. רצפת המבנה רוצפה בשטיח פסיפס ובו עיטור בתשליב היוצר 16 מדליונים בהם פריטים צמחיים, צורות גאומטריות וצלב. בטיח שעל קירות הכנסיה שולבו שברי חרסים שיצרו צורות גאומטריות. בצפון מערב המבנה נתגלה הדיאקוניקון וחדרי מגורים. ממערב לכנסיה נמצא חדר אוכל והמטבח של המנזר.

סמוך לעין תמר בתוך מצוקי החוואר נחצב בתקופה הביזאנטית תא תפילה. התא עוטר בצלבים ולידו מצפון תא צר נוסף. במצוק ממול לתא התפילה נכרו כוכים להתבודדות ולקבורה. חציבות דומות נמצאו באזור מצד זוהר ואפשר כי גם שם שימשו להתבודדות נזירים. אתרים אלו מוקמו בשולי דרך, כנראה דרך שירדה מאזור באר שבע ועברה בעמרה, חורה, שוע, כסייפה וראש זוהר עד לעין תמר וליישובי הכיכר.

מצדה. בקירות הכנסיה שולבו שברי חרסים שיצרו צורות גאומטריות.

* הכותבים הם אנשי ראשות העתיקות, מחוז הדרום