הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון).

חייו - נולד בירושלים לרב יוסף רפאל עוזיאל שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית. בגיל 20 הרב בן ציון עוזיאל התמנה חמורה בישיבה. ב-1911 הוא היה לרב הקהילה הספרדית ביפו ועסק בהרמת מעמדם של היהודים המזרחיים. בגלל פעילותו למען היהודים הנרדפים הוא הוגלה ע"י הממשל התורכי בזמן מלחמת העולם הראשונה אבל הורשה לחזור לפני הגעתו של הצבא הבריטי.
ב-1921 הוא מונה לרב ראשי של סלוניקי למשך שלוש שנים עד 1923 שנה שבה הוא חזר לארץ והיה לרבה הראשי של תל-אביב.
הוא נבחר לרב ראשי לישראל בשנת 1939 מישרה בה שרת עד מותו.
הישגיו - מנהיג הספרדית בירושלים, בן דורו של הרב קוק רבה הראשי של יפו, הרב עוזיאל עבד ללא הרף להעלאת הסטטוס ורמת החינוך של היהודים הספרדים בזמן שפעל להעלאת רמת היחסים עם הקהילה האשכנזית. המוטו שלו היה "אמת ושלום אהבו" (זכריה ח:יט).

כאשר הוא נבחר להיות הרב הספרדי הראשי (הראשון לציון) ב-1939 הוא נבחר גם למועצת העם הזמנית של ישראל, הועד הלאומי. והיה נוכח בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית לישראל. במהלך המנדט הבריטי הוא נקרא פעמים רבות לייצג את הקהילה היהודית באו"ם ואף הופיע כאחד העדים הראשים בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית ב-1946 שמסקנותיה סללו את הדרך להחלטת האו"ם על מדינה יהודית. בהופעותיו הוא הרשים גם את המבקרים החמורים ביותר בהתנהלותו והגינותו.

הוא עזר להקים שתי ישיבות "מחזיקי תורה" בתחילת הקריירה שלו ו"שער ציון" לאחר מכן. הוא כתב בהרחבה על נושאי דת, קהילה ועניינים לאומיים כמו גם על פילוסופיה יהודית לכמה עיתונים וכתבי עת. בין כתביו "משפטי עוזיאל".
יומיים לפני מותו הוא הכתיב את צוואתו האחרונה... בתפקידי שמתי לנגד עיני ונר לרגלי תעודות אלה, להרביץ התורה ומצוותיה, ארץ ישראל וקדושתה. אהבה מוחלטת לכל איש ואישה מישראל בגופו ונשמתו, דבורו ומעשיו, מחשבתו והגיוני ליבו, צעדיו ועלילותיו, בבית וברחוב, בכפר ובעיר, להביא שלום לכל בית ישראל ומשפחתו בכנסת ישראל כולה שדרותיה ומפלגותיה ובין ישראל לאביהם שבשמים... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה - האמת והשלום אהבו.
הוא מת עם כניסת השבת. בן 73 היה במותו.



על רבנים נוספים:
הרב בן ציון ח"י עוזיאל (1880-1953)
הרב מאיר (ברלין) בר-אילן (1880-1949)
הרב יצחק ניסים (1896-1981)
הרב שלמה גורן (1917-1994)
הרב עובדיה יוסף (1920-)
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888-1953)