רב נודע, ראש המרכז העולמי של תנועת המזרחי, מראשי הפועלים בתנועה הציונית הדתית, חבר "מועצת המדינה" בישראל, ערך את עיתון "הצופה" ואת ה"אנציקלופדיה התלמודית", חבר ונשיא הועד הפועל הציוני, סגן נשיא בקונגרסים הציונים.

נולד בוולוז'ין, בנו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) מי שהיה ראש ישיבת וולוז'ין. עד גיל 14 הוא למד בוולוז'ין, בגיל 14 הוא התייתם מאביו, אבל עוד הספיק לספוג ממנו את תורתו והשפעתו, ממנו הוא קיבל את אהבת ארץ ישראל שלו. לאחר מכן הוא למד בטלז אצל הגאון ר' אליעזר גורדון, משם הוא עבר למשך 4 שנים ללמוד אצל קרוב משפחתו הרב חיים מבריסק (הרב סולוביצ'יק) שם עוצבה דרכו ההלכתית. הוא המשיך את לימודיו בנובהארוק אצל סבו הרב יחיאל מיכל אפשטין בעל ה"ערוך השולחן". לימודיו בארבעת המקומות הללו עצבו אותו ותרמו לרצונו לעסוק בפעילות ציבורית.

ב-1905, הוא יצג את יהודי אושמינה בקונגרס הציוני ה-7 והצטרף למתנגדים להצעת אוגנדה. ב-1910, הוא התיישב בברלין ושם הוא יסד וערך שבועון עברי בשם "העברי", שבועון זה לא היה שבועון רשמי של תנועת המזרחי אבל היה כלי לביטוי הרעיונות הדתיים הלאומים ושירת את תנועת המזרחי. הרב בר-אילן לא היה בין מיסדי תנועת המזרחי אך הוא הצטרף לתנועה בראשית דרכה וכאשר הועבר המרכז העולמי של התנועה לגרמניה הוא נהיה לפעיל והרבה לנאום בכינוסים ואספות. בשנת 1912 הוא היה למזכיר ה"מזרחי" העולמי.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נבצר ממנו ,עקב נתינותו הרוסית, להישאר בגרמניה וב-1915 הוא עקר עם משפחתו לארה"ב שם הוא כיהן כנשיא הסתדרות ה"מזרחי" בין השנים 1916-1926 .

ב-1926 הוא עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בארץ הוא מילא שורת תפקידים חשובים בתנועה הציונית העולמית בניהם ראש "מזרחי" העולמי. בשנת 1939 לאחר פרסום הספר הלבן הוא דרש להפסיק את שיתוף הפעולה עם הממשל הבריטי.
הוא פרסם מאות מאמרים על נושאים אקטואלים שונים, מסות על גדולי ישראל ורעיונות על חגי ישראל. עוד בחייו יצא קובץ מאמריו תחת השם "בשבילי התחייה". הוא כתב ספר זיכרונות בשם "מוולוז'ין לירושלים" ואת "רבן של ישראל" ביוגרפיה על אביו הנצי"ב. הוא ערך את עיתון "הצופה" ואת "האנציקלופדיה התלמודית" היה מיוזמי הקמת המפד"ל.
על שמו נקראת אוניברסיטת בר-אילן והישוב החקלאי בהרי ירושלים בית-מאיר.



על רבנים נוספים:
הרב בן ציון ח"י עוזיאל (1880-1953)
הרב מאיר (ברלין) בר-אילן (1880-1949)
הרב יצחק ניסים (1896-1981)
הרב שלמה גורן (1917-1994)
הרב עובדיה יוסף (1920-)
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888-1953)