חורבת רבי יהודה החסיד, או בקיצור 'החורבה' - זהו שמו של בית-הכנסת האשכנזי המפואר ביותר שהיה בעיר העתיקה בירושלים. הוא הוקם על שרידי חורבה שאותה התחיל ר' יהודה החסיד לבנות.

ר' יהודה החסיד היה דרשן ועסקן מפולין. הוא סבב בערים ובעיירות וקרא ליהודים לעלות לירושלים כדי לקרב את ביאת המשיח. שיירת העולים שבראשה עמד מנתה כ- 1,300 נפש אך רק 300 מהם הגיעו לירושלים ב- 1700. הוא הספיק לרכוש את החצר הסמוכה לבית-הכנסת הרמב"ן העתיק כדי לבנות בית כנסת לעדה האשכנזית בעיר. (לספרדים היה בית כנסת משלהם שנקרא ע"ש יוחנן בן זכאי.) אבל כעבור מספר ימים חלה ומת. בית הכנסת שביננו הוחל נשאר בלתי גמור. ב- 1720 פרצו לתוכו מוסלמים, בגלל סכסוכים על רקע של חובות כספיים, והחזיקו בו למעלה ממאה שנה. רק ב- 1836 (בימי מוחמד עלי) השיגו רשיון לשקמו. ב- 1857 הונח היסוד לבניית בית-כנסת חדש שנחנך רק ב- 1864 בנוכחות משה מונטיפיורי ואלפונס רוטשילד. (הבנייה נתארכה בגלל המחסור בכסף. נאספו תרומות בארץ ובחו"ל). לאחר מכן שוכלל המבנה וכיפתו התנוססה מעל גגות ירושלים. באולם התפילה עמד ארון קודש מעשה אמן. בחצר החורבה. הייתה קיימת ישיבת "עץ חיים" המפורסמת. בית הכנסת היה חדש ומפואר אבל שמו נשאר "חורבת רבי יהודה החסיד", על שם ראש שיירת העולים.

'החורבה' נהרסה במלחמת הקוממיות. כיפתה הגדולה וקירותיה העליונים התמוטטו. היום ניתן לראות רק אחת מהקשתות עליהן הוצבה הכיפה. הקשת שוקמה לאחר מלחמת ששת הימים.