תולדוט אתר ההיסטוריה - חיים אמזלאג ביפו

במרוצת שנות החמישים המאוחרות של המאה הי"ט השתקע חיים אמזלאג ביפו. העתקת מקום מגוריו היתה קשורה בעסקיו בתחום הסחר הבינלאומי. עוד בשנת 1852 ערך חיים מסע דרך ארצות האגן המזרחי של הים התיכון לאחר שביקר בלומבארדיה, במדינות שהיו בשלטון ויניציה ובשטחים האוסטריים. בטרייסטה קיבל תעודת-מעבר מן הקונסול הכללי של בריטניה, שהתירה לו לעבור באופן חופשי, "וללא מכשולים ומעצורים", וביקשה להושיט לו את מלוא העזרה במסעו לאיזמיר דרך קורפו.¹ מאיזמיר המשיך ליפו דרך ביירות. דומה, שמסעותיו אז היו קשורים לעסקיו, אלא שאין בידנו הוכחה ודאית לכך.

לאדם שעסק בסחר בינלאומי היתה יפו המקום הטבעי להתיישב בו בארץ-ישראל. בזמן ההוא היתה העיר בעיצומה של התפתחות לנמל המשרת את ירושלים והפכה למרכז הולך וגדל של העורף החקלאי. בראשית המאה הי"ט היתה יפו בשליטתו של מוחמר אַגַא אַבּוּ נַבּוּט (1804-1818), אשר פיתח את ביצוריה, את בנייניה ואת האמצעים לנהל בה מסחר. לימים, בימי השלטון המצרי (1831-1841), הואצה התפתחותה של העיר הודות לעלייה במספר עולי-רגל שעברו דרכה, לבטחון גובר ולסובלנות רבה יותר מצד השלטון. איכרים מצרים התיישבו ביפו ובסביבתה ועסקו בעיבוד האדמה ובגידול עצי-פרי. בעיר התיישבו גם יהודים, תחילה יוצאי צפון-אפריקה ואחר-כך אשכנזים. בעשור שלאחר-מכן זכתה יפו להתפתחות כלכלית ופיסית מהירה, שצברה תנופה עם תום מלחמת קרים בשנת 1856. בשנות החמישים המאוחרות של המאה הי"ט כללה הקהילה היהודית כשישים וחמש משפחות, מהן רק שלוש אשכנזיות. אנשיה היו סוחרים וחנוונים; רבים התפרנסו מעמל-כפיים, כגון סבלים, ספנים, שליחים או מכונאים. הלך והתפשט העיבוד של אדמות חקלאיות ושל פרדסים, והודות לכך התרחב העורף הכלכלי של העיר. יפו היתה זירה של התערבות אירופית מתעצמת, דבר שבא לידי ביטוי בהקמת נציגויות קונסולאריות, כנסיות, בתי-ספר, שירותי-רווחה ומוסדות-מסחר. לקראת שנות השמונים של המאה גדלה האוכלוסייה במידה כה רבה עד שהיישוב התפשט אל מעבר לחומות העיר.²

משפחתו של חיים אמזלאג

חיים אמזלאג התחתן פעמיים; אשתו הראשונה היתה אסתר, בתו של יוסף לוי מחברון. בבואה בברית הנישואין היה בידה רכוש מסוים, שהשקיעה אותו לפני שנת 1875 בקניית פרדס של עצי-הדר ליד יפו, בדרך לירושלים. הזוג החליט להכות שורשים ביפו ולהקים בה משפחה. היו להם שישה ילדים: יוסף, אברהם, לונה-בוליסה, רוזה, כלב וסולטאנה. ידוע אך מעט על הילדים בשחר ימיהם. בעת ביקורו בשנת 1875 תיאר אותם משה מונטיפיורי כ"משפחה צעירה חביבה ביותר". יוסף נהנה מזכויות הבכור; לעתים קרובות נזכר יחד עם אביו, מפני שהתלווה אליו בהזדמנויות רבות. בשנותיו המאוחרות הוליד חיים ארבע בנות - רחל, רוזינה, ג'מילה ופורטוני - כנראה מאשתו השנייה.³אחרי מותו של אחיו שלמה גידל חיים את אחיינו בן-ציון בביתו. חיים שלח את בן-ציון לאוניברסיטה, וכאשר העלם הגיע לפרקו, התחתן עם לונה-בוליסה, בתו של חיים.⁴

ביתו של חיים אמזלאג

תחילה התגורר חיים אמזלאג בין חומותיה של יפו, בקירבת הנמל, לא הרחק מבית-המכס: על ביתו המרשים בעל שלוש הקומות, שבראשו התנוסס דגל בריטי, הגנו שומרים אפגאנים. בתחומי מכלול זה היה בית-כנסת, אחד מארבעת בתי-הכנסת שהיו ביפו לפי המיפקד הרביעי של מונטיפיורי משנת 1866. במרוצת הזמן עזב חיים את הבית הזה בגלל השאון הרב של התנועה בסביבה הומה זו. הוא עבר לשכונת "מנשיה", מקום שם התגורר אחיינו-חתנו בן-ציון, והשתקע באחד מבתיו של בן-ציון.⁵

לאסתר אמזלאג היה גם בית בעל שתי קומות בתחומי הביארה שלה (פרדס מושקה) שמחוץ ליפו, בדרך לירושלים, בקירבת הרהט הציבורי (סביל) על-שם אבו נבוט. בימי ביקורו בארץ-ישראל בשנת 1875 התארח שם מונטיפיורי, וביומנו תיאר את הכנסת-האורחים של משפחת אמזלאג:
מן-הסתם היה זה קרוב לשעה שבע בערב כאשר הגענו. נתקבלנו בסבר פנים יפות על-ידי בעלת הבית, שהיתה מוקפת משפחה צעירה חביבה ביותר, וכן על-ידי אחדים מידידי המשפחה. הוגש לנו משקה מרענן, שהיה מורכב ממי-שקדים וממי-ורדים, וכעבור עשר דקות הוגשה ארוחת-ערב במיטב הסגנון האירופי. מאכלים במיגוון כמעט אין-סופי, בחלקם סוריים ובחלקם צרפתיים, הוגשו על-ידי מלצרים לבושים בסגנון צרפתי, שדיברו צרפתית, איטלקית, ספרדית, גרמנית וערבית. כל הדברים האלה היו עשויים להשכיח מלבנו את העובדה שאנו בארץ-הקודש אילולא הזכירו לנו זאת מדי פעם החום המעיק ועקיצת יתוש בלתי-קרוא.⁶

פעילות עסקית

פעולותיו העסקיות של חיים אמזלאג דמו לאלו של משפחתו בירושלים: הוא עסק בבנקאות ובעסקי-קרקעות. לאחר שעבר ליפו היה גם מעורב בענייני מסחר.
עסקיו הבנקאיים של אמזלאג התנהלו בשיתוף עם יעקב ואלירו ושותפים בירושלים. בשנת 1859 נכתב ב-Jewish Chronicle: "אתמול שלח בנקאי יהודי (Hyam Amzalek [כך!]) 400 לירות סטרלינג מיפו לירושלים לאדון ואלינו [כך!]."⁷

בארכיון הקונסוליה הבריטית בירושלים נמצאה דוגמה של פעילותו הבנקאית. בשנת 1866 התלונן אמזלאג, כי הגיעה שעת הפרעון של חשבון על-סך 31,000 גרוש (282 לירות שטרלינג, בקירוב) ששלחו חיים אמזלאג ושות' ביפו לקאסם אל-עודה משכם, אלא שלא נפרע. בבקשה מסגן-הקונסול ביפו, חביב ח'יאט,⁸ שנתבקש להעבירה אל הקונסול בירושלים, דרש אמזלאג, כי הפחה של ירושלים יצווה על מושל שכם להביא את קאסם אל-עודה לשכם ויאלץ אותו לפרוע את השטר בתוספת ריבית והוצאות.⁹

חיים אמזלאג סחר בנכסי-דלא-ניידי הן לשם רווח אישי הן בתור סוכן מטעם אנשים אחרים. היתה לו קרקע בירושלים, שניהלו אותה נציגיו שם. כן הרחיב את נכסיו באיזור יפו.
בירושלים מכר חלק מרכושו, ומנכסים אחרים קיבל הכנסה שנתית מדמי-שכירות. למשל: בשנת 1873 מכר שטח קרקע מחוץ לשער שכם ליתומיו של סלימאן תאג'י במחיר של 458 נפוליאונים (כ-362 ליש"ט). אך הללו לא עמדו בתשלומיהם, ונציגו של חיים, ר' עזריה בוטון, ביקש מקונסול בריטניה לפעול בעניין. יחד עם זאת הוסיף חיים להחזיק בחלק ממלון "הים התיכון", שעדיין הבטיח הכנסה מדמי-שכירות במשך שנות השמונים של המאה הי"ט.¹⁰

בשנות החמישים של המאה הי"ט ובשנים שלאחר-מכן רכש חיים קרקע חקלאית בסביבת יפו - אחד היהודים הראשונים שעשה כך. דומה, כי יעץ לאשתו להשקיע בצורה דומה, בעומדו על האפשרויות שהיו טמונות בפיתוחו של שוק פרי-ההדר. אסתר רכשה כרם ממזרח ליפו, ליד הדרך לירושלים. בשנים שלאחר הרכישה עלה ערכו של שטח זה, שכלל באר ובריכה לאגירת מים, בעקבות נטיעתם של עצי-פרי, במיוחד פרי-הדר. ביארה זו שימשה מעון-קיץ למשפחה.

דומה, כי לחיים היתה חלקת-קרקע שנייה ושמה "כרם אמזלאג". חלקה זו, שנמצאה מדרום ליפו, באיזור חולון של היום (גוש 7126), השתרעה על שטח של כ-628 דונאם. בימי המאנדאט הבריטי דרשו מוחמד סיקסיק, יוסף אמזלאג, אליהו טורקניץ ויעקב פרלשטיין, כי חלקה זו, שהשתייכה להם לפני מלחמת-העולם הראשונה, תירשם על שמם.¹¹

מאז שנות השמונים של המאה הי"ט קנו היהודים קרקעות בסביבת יפו בציפייה לפיתוחן לשם מגורים. בזמן ההוא הוקמו השכונות היהודיות "נוה צדק" (1887), "נוה שלום" (1890), "מחנה יהודה" (1896), "יפה נוף" (1897), "אחוזה" (1900) ואחרות. עם הדמויות הבולטות בעסקות אלה נמנו אהרן שלוש, חיים אמזלאג ויוסף מויאל.¹²

בזכרונותיו מתאר יוסף אליהו שלוש, בנו של אהרן, כיצד צבר תהליך רכישת הקרקעית תנופה. הוא כתב, שתושב יפו ערבי הציע למכור כרם ובאר לאהרן שלוש, ופקידו של הלה היה מתווך.

שלוש רכש את חלקת-האדמה הראשונה הזאת, שעליה הוקם לימים חלק משכונת "נוה שלום". התפתחות זו הניעה אותו ליטול חלק בגאולת הקרקע בארץ-ישראל. אהרן שלוש החל לקנות כרם אחר כרם, בין לבדו ובין יחד עם חיים אמזלאג ויוסף מויאל. שטחים אלה נודעו בקרב ערביי יפו בשם "אדמות המחלוקת". תושב נוצרי של יפו, טאנוס נאצר, חלק על זכויותיהם של השלושה על הקרקע. אמזלאג ושלוש ויתרו על תביעותיהם, אבל מויאל פתח במאבק משפטי עם נאצר, שנמשך יותר משלושים שנה. במרוצת הזמן נמכרו האדמות הנותרות שהיו ברשות השלושה. בין שנת 1906 ובין פרוץ מלחמת-העולם הראשונה מכרו שלוש, אמזלאג ומויאל חלקות-קרקע בודדות בעלות גודל שונה ליהודים במחיר של 5,600-8,000 פראנק (כ-224-320 ליש"ט) לדונאם תורכי.¹³

חיים אמזלאג ייצג גם משקיעים אחרים בענייני נכסי-דלא-ניידי. הודות לנסיונו בשוק זה, כולל הנסיון שרכש במסגרת פעילותו כסגן-קונסול של בריטניה, נחשב למומחה. הופנו אליו בקשות שונות מצד בודדים וקבוצות, כגון זו של סיר משה מונטיפיורי משנת 1876:
אשמח לשמוע על הצעה כלשהי של קרקע בסביבת ירושלים, שכן בדעתי לרכוש חלקת-אדמה למטרות מתאימות. אם תשמע על הצעה, אנא, הואל להודיע לי ולשלוח לי תכנית מדויקת של הקרקע עם המידות המדויקות של השטח החיצוני, של מספר העצים, בורות-המים או מבנים העשויים להיות עליו - ולנקוב במחיר הנמוך ביותר של הנכס.¹⁴

בשנת 1874 ביקש האזרח הבריטי ביילי (W. Bailey) מן הקונסול בירושלים להתיר לחיים אמזלאג לרכוש בשמו של ביילי את מחצית המצודה של יפו, שהועמדה למכירה בזמן ההוא על-ידי השלטונות העות'מאניים. ביילי הורה לבנקאי הירושלמי יוהאנס פרוטיגר להעביר לידי אמזלאג את דמי-הקנייה, כ-200 ליש"ט, על-פי פנייתו של אמזלאג.¹⁵ חיים אמזלאג ואחיינו יוסף נבון אף תיווכו ברכישת הקרקעות ליישובים החקלאיים היהודיים הראשונים בארץ-ישראל (ראה להלן, הסעיף על ההתיישבות היהודית החקלאית).

נוסף על כך היה אמזלאג מעורב בסחר בינלאומי. הוא ייצא דגנים, פרי-הדר ותוצרת חקלאית אחרת מיפו לחוץ-לארץ וייבא ארצה מוצרים אנגליים. בפעולתו המסחרית בירושלים היה יוסף נבון בא-כוחו. בשנת 1875 מונה חיים לבא-כוחה של חברת לוידס (Lloyd’s) הבריטית ביפו. בשנים שלאחר-מכן שגשגה הסוכנות בעקבות גידולה של יפו כמרכז של מסחר ותעשייה. בשנת 1899 שקלה חברת לוידס לפתוח סוכנות נוספת בירושלים, אלא שקיבלה את עצתו של חיים שלא לעשות כן.¹⁶ בשנה ההיא הכירה חברת לוידס בשירותיו של חיים למענה:
הונחיתי לאחוז בהזדמנות זו כדי להביע לך את תודותיה הלבביות של הנהלת לוידס על השירותים החשובים שעשית למען חברה זו בתקופה שבה עמדת בראש סוכנות לוידס ביפו ולבטא את התקווה, כי תוסיף למלא את התפקיד הזה במשך זמן רב.¹⁷

בשנת 1911 התפטר חיים ממשרתו כסוכן חברת לוידס. לפי המלצתו מונה במקומו בנו יוסף, שעמד בראש חברת "י"ב אמזלאג".¹⁸

לפרקים נוספים במאמר:
חיים אמזלאג : בתפקיד של סגן-קונסול
תרומתו של חיים אמזלאג לקהילה היהודית
חיים אמזלאג : סיר משה מונטיפיורי
חיים אמזלג : סיכום

הערות:
1 תעודת-מעבר שניפק הקונסול הכללי של בריטניה בטרייסטה לחיים אמזלאג ב-5 באוגוסט 1852 (בסל"א כ"י, 401613/5).
2 ראה: קרק, יפו, עמ' 16-20, 23-26 ו-32-38.
3 ראה: פנקס מילות (אש"א); נזכרות מילתו של יוסף בן-ציון אמזלאג והולדתן של ארבע בנות מאישה שנייה. כן ראה: תדהר, אנציקלופדיה, ב, עמ' 816; לווה, יומני מונטיפיורי, ב, עמ' 274; וראה שם הסעיף על מונטיפירי וקשריו עם משפחת אמזלאג.
4 ראיון עם ג'יימס אמזלאג שערכה רות קרק ב-12 ביוני 1985 בירושלים.
5 כנ"ל. כן ראה: ברסלבי, בנתיבות לא-סלולות, עמ' 133; רשימת בתי-הכנסת לפני מיפקד מונטיפיורי משנת 1866 ראה: אלקיים, יפו-נוה צדק, עמ' 263. פרטים נוספים על הבית בשכונת "מנשיה" ראה להלן פרק שישי.
6 ראה: לווה, יומני מונטיפיורי, ב, עמ' 274.
7 ראה: תדהר, אנציקלופדיה, ב, עמ' 816; ג'ואיש כרוניקל והיברו אובסרוור, כרך 16, גליון 253, 21 באוקטובר 1859, כ"ג בתשרי תר"ך, עמ' 5.
8 במקורות מופיע השם בצורות שונות: Kayat, Khayat, Kayyat או Khayyat.
9 מכתב באנגלית מחביב א' ח'יאט סגן-קונסול בריטניה ביפו, אל נואל טמפל מור, קונסול בריטניה בירושלים, מ-28 בספטמבר 1866 (ג"מ, 787 22/9J 1-123).
10 מכתב בערבית מעזריה בוטון בירושלים אל נואל טמפל מור, קונסול בריטניה בירושלים, מ-6 בינואר 1874; מכתב בצרפתית מחיים אהרן ואלירו בירושלים אל הרוזן ברנהארד קאבוגה-צרווה, קונסול אוסטריה בירושלים, מ-2 בפברואר 1880 (שם, שם).
11 ראה מכתבו באנגלית של מ"ה אמזלאג אל ג'יימס אמזלאג מ-25 בינואר 1963 (אג"א); משפט בעלות על חולות יפו, 1949-1950 (ג"מ, חטיבה 43 ראש הממשלה, מיכל ג/5432, תיק 1364).
12 ראה: קרק, יפו, עמ' 100-111.
13 קבלות על מכירות והסכמים הקשורים באדמות אלו (אמ"ש, באדיבותו של מר ע' כהן). כאמור, תעודות אלו הן מן השנים 1906-1914. וראה גם: שלוש, פרשת חיי, עמ' 19-21; קרק, יפו, עמ' 126 ו-248-249.
14 ראה: גרייבסקי. גנזי ירושלים, חוברת ח, ירושלים תר"ץ, עמ' 6-7.
15 מכתב באנגלית מאת ו' ביילי בירושלים אל נואל טמפל מור, קונסול בריטניה בירושלים, מ-3 בספטמבר 1874 (ג"מ, 787 22/9J 1-123).
16 מכתב באנגלית מאדווארד פוטוק בלונדון אל חיים אמזלאג ביפו מ-20 ביולי 1899 (אש"א). כן ראה: תדהר, אנציקלופדיה, ב, עמ' 816; גלס, "יוסף נבון ביי (א)," עמ' 31.
17 מכתב כנ"ל מ-27 ביולי 1899 (שם).
18 מכתב כנ"ל מ-23 בנובמבר 1911; מכתב באנגלית מחיים אמזלאג ביפו אל אדווארד אינגלפילד בלונדון מ-19 בספטמבר 1911 (שם).