תולדוט אתר ההיסטוריה - תרומתו של חיים אמזלאג לקהילה היהודית

חיים אמזלאג הפך לדמות בולטת בקהילה היהודית של יפו. בימי משבר, עוד בטרם נתמנה לסגן-קונסול, שימש כתובת שאליה פנתה הקהילה היהודית. באביב 1872 הותקף יהודי מאלכסנדריה על-ידי המון מוסלמי נסער משום שהשמיץ, כביכול, את האיסלאם. יהודי זה היה בן חסות איטלקי. ואולם, סגן-הקונסול של צרפת ביפו, שהגן גם על האינטרסים האיטלקיים, סירב להתערב לטובתו. לפיכך התאספה הקהילה היהודית לפני ביתו של חיים אמזלאג וביקשה את עצתו. אמזלאג הציע, כי יפנו שנית אל סגן-הקונסול של צרפת, אך בקשותיהם אליו הושבו ריקם. לפיכך חזרו אל חיים אמזלאג, ומן-הסתם על-פי עצתו שלחו מברקים אל המושל ואל קונסולים שונים בירושלים. דומה, שמחאותיהם נשאו פרי, שכן התקרית נסתיימה בהוראה מטעם המושל אל הקאאמקאם של יפו להושיט הגנה לאיש המוכה.⁴⁷

כמו אביו שימש חיים כמוהל. לפי רישומיו בפנקס המילות המשפחתי מל תשעה-עשר בנים, רובם בני משפחתו - בניו, נכדיו ובני אחיו ואחיותיו - וגם בני עניי יפו.⁴⁸ בהזדמנות אחת נקרא למול את ילדו הקטן של מוסלמי מקומי. על-פי המסורת נימולים זכרים מוסלמיים בגיל שלוש-עשרה, אבל במקרה הזה כל בניו של איש אומלל זה נפטרו בצורה מסתורית ביום מילתם. המוסלמי האמור נשבע, שאם ייוולד לו בן נוסף, יימול הרך הנולד ביום השמיני, כמו אצל היהודים. בהגיע היום התאספו מוסלמים רבים, וביניהם דמויות בולטות בקהילה, בבית-כנסת ביפו כדי להיות עדים למאורע. חיים ביצע את המילה בהצלחה, דבר שהוסיף למעמדו, ולמעמד הקהילה היהודית בכלל.⁴⁹

שמו של חיים אמזלאג היה ידוע היטב, והכול כיבדוהו. לאחדים ממעשי-הצדקה שעשה אף היה הד בעיתונות. למשל: ב-16 במאי 1873 מסר העיתון העברי חבצלת, כי חיים ארגן ומימן את הפלגתו של יהודי, שנותר בחוסר כול ביפו, על סיפון אניית-קיטור בריטית שפניה לאירופה.⁵⁰הקהילה היהודית ביפו החלה להתארגן בשנת 1863, כאשר יזם ר' יהודה הלוי את הוועד הציבורי הראשון, שנקרא "ועד העיר יפו". פעולתו הראשונה של הוועד היתה הקמת סניף של חברת "כל ישראל חברים", וחיים אמזלאג היה נשיאה. לימים פנה הוועד אל חברת "כל ישראל חברים" בפאריס בבקשה לפתוח בית-ספר ביפו, וב-12 במארס 1868 אכן נוסד שם בית-ספר לבנים.⁵¹

בשנת 1868 מסר עיתון המגיד, כי בעת סיור ביפו גילה "סיר אברהם [כך! אולי הכוונה למשה] מונטיפיורי", כי ה"תלמוד-תורה" שכן בארבעה מבנים שכורים, שהיו פזורים בעיר. מונטיפיורי אסף את מנהיגי הקהילה היהודית, וביניהם חיים אמזלאג, ושאל מדוע לא הקימו בניין כדי לשכן בו את כל הסניפים הפזורים. תשובתם היתה, שאמנם ניסו, אך חסרו להם הכספים לכך. מונטיפיורי הציע להם, כי ישתדלו להשיג כספים מחוץ-לארץ, והוא מצדו תרם 100 ליש"ט מתוך 1,500 ליש"ט שהיו דרושות.⁵²

בעקבות העלייה הראשונה בשני העשורים האחרונים של המאה הי"ט גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו במידה ניכרת, והמנהיגות המקומית החלה להתארגן מחדש, במיוחד במיגזר האשכנזי. בעדה האשכנזית הוקמו אגודות שונות, וביוני 1890 נבחר וער העיר האשכנזי. העדה הספרדית והעדה המוגרבית לא נכללו בוועד זה מסיבות שונות. במארס של השנה שלאחר-מכן הוסכם להרחיב את הוועד ולכלול בו את כל מיגזרי הקהילה היהודית ביפו: אשכנזים, ספרדים ומערביים. חמישים ושלושה חברים של העדה הספרדית, וביניהם חיים אמזלאג, בנו יוסף ואחיינו בן-ציון אמזלאג, חתמו על הסכם להצטרף לוועד. ואולם, איחוד העדות נותר רק על הנייר, שכן מנהיגים ספרדיים בירושלים התנגדו למינוי רב ראשי ליפו ומנעו את העברתם של נכסי העדה הספרדית לידי "ועד העיר יפו". כן התעוררו חילוקי-דעות בתחום השחיטה והקבורה. על-פי-רוב חשו הספרדים, כי האשכנזים אינם מכבדים אותם ומזלזלים בהם. כתוצאה מרגשי ההשפלה סירבו יוסף מויאל, חיים אמזלאג ור' יוסף בן נון להצטרף לוועד היהודי המאוחד של יפו. רק אהרן שלוש היה חבר בו וייצג את האחרים.⁵³

התנגדותו של חיים אמזלאג לוועד עורר חשש בקרב אנשי הוועד, שביקשו לזכות בתמיכתו ולצרף אותו לשורותיהם. הם פנו אליו בבקשה לשקול את הדבר מחדש, אלא שסירב. התנגדותו של אמזלאג נגעה בעיקר להעברת הפיקוח על השחיטה לידי הוועד המאוחד.⁵⁴

בשנת 1900 ביקר ר' יעקב שאול אלישר, רבה הראשי של ירושלים, בעיר יפו. בראש מברכיו היה חיים אמזלאג, שליווה את הרב הראשי בתהלוכה דרך העיר, עד שהגיעו לביתו של בן-ציון אמזלאג, שבו היה ר' אלישר אמור לשהות.⁵⁵

ההתיישבות היהודית החקלאית

חיים אמזלאג מילא תפקיד פעיל בפיתוח היישובים היהודיים החקלאיים הראשונים בארץ-ישראל, והיו לו השקפות איתנות על האופן שבו היה צריך להוציא את המפעל אל הפועל. חיים מתח ביקורת על הצורה שבה ניהלה חברת "כל ישראל חברים" את בית-הספר החקלאי במקווה-ישראל. מבנה בית-הספר נחנך בשנת 1870 בפאתי יפו. מטרת המוסד היתה לחנך יהודים צעירים לקראת יצרנות בתחום החקלאות. תחילה אמנם איימו רבני ירושלים להטיל חרם על התלמידים העתידים, אך מנהל בית-הספר, קארל נטר, הצליח לשכנע משפחות מספר לרשום את ילדיהן והביא כמה יתומים יהודים מחוץ-לארץ כדי ללמוד במוסד. אף-על-פי-כן נסגר בית-הספר זמן קצר לאחר-מכן, ובשנת 1872 ביקש הוועד המנהל של "כל ישראל חברים" את עזרתו של חיים אמולאג לפתוח אותו מחדש. במכתב לקארל נטר כתב אמזלאג, כי יעזור ברצון וידבר על כך במישרין עם נטר. בשנה שלאחר-מכן נפתח בית-הספר מחדש.⁵⁶

ב-16 בספטמבר 1878 הגיע ליפו יחיאל מיכל פינס, חבר הוועד המנהל של "קרן מזכרת השר משה מונטיפיורי". פינס ביקר אצל אמזלאג, שלא הביע הערכה רבה להישגיו של בית-הספר החקלאי, שבו היו אז כשלושים תלמידים. אמזלאג, שעקב אחר המצב במשך שנים מספר, הצהיר, כי המפעל מן-הסתם אינו עונה על ציפיות מייסדיו. פינס הסכים עם אמזלאג, כי התועלת שהופקה מבית-הספר היתה מועטה בהשוואה לסכומים שהושקעו בו.⁵⁷ מן הצד האחר תמך אמזלאג בפעולותיהם של מתיישבי פתח-תקווה וראשון-לציון. פתח-תקווה, "אם המושבות", נושבה לראשונה בשנת 1878, ארבע שנים לפני העלייה הראשונה. קבוצת יהודים התיישבה במלבס שבקירבת הירקון חודשיים לאחר רכישת הקרקע ב-21 ביולי 1878. המתיישבים המקוריים היו שבעה במספר, אבל אחרי רכישת חלקת-אדמה שנייה, ששטחה היה כפליים מזה של הראשונה, חברו אליהם שלושים וחמש משפחות מירושלים. מתיישבים אחדים מתו בקדחת, ובין שבעת המתיישבים הראשונים למתיישבים שהצטרפו לאחר-מכן התעוררו חילוקי-דעות. בחורף 1881 עזבו מרבית המתיישבים את פתח-תקווה, והשאר עזבו בסוף הקיץ שלאחר-מכן. בשנת 1882 זכה היישוב לתחייה עם שובם של כמה ירושלמים, ובשנה שלאחר-מכן הצטרפו אליהם חברי "חובבי-ציון" מאיזור ביאליסטוק. בשנים שלאחר-מכן הוסיפה המושבה לגדול.⁵⁸

מידת מעורבותו של חיים אמזלאג ברכישת אדמותיה של פתח-תקווה איננה ברורה, שכן שני מקורות שונים מביאים גירסאות סותרות על מעורבותו.
אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידים של פתח-תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי נסיונותיהם הכושלים של אנשים אלה לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם דודו ועדכן אותו. חיים אמר, שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר-כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. חיים ויוסף ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.⁵⁹

המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשננזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב-30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונאמים תורכיים⁶⁰ (כ-3,044 דונאמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר-מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונאמים תורכיים (9,193 דונאמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג.⁶¹

מעורבותו של חיים בהתיישבות היהודית בארץ עוד גדלה בגבור המאמצים שהביאו לייסודה של ראשון-לציון, אחד מארבעת היישובים הראשונים של תקופת העלייה הראשונה. כל היישובים האלה נוסדו על-ידי עולים ממזרח אירופה, מהם אנשי "חובבי-ציון" ומהם בודדים שבאו ביוזמתם-הם. ב-19 במארס 1882 נוסד "ועד חלוצי יסוד המעלה", הוועד הראשון שמטרתו יישובה של ארץ-ישראל, במגמה לייעץ למתיישבים החדשים. בראש הוועד עמד זלמן דוד לבונטין, וחיים אמזלאג היה נשיא-הכבוד. חיים תרם לוועד מבחינת כספית והפעיל את השפעתו כדי לקדמו. נמתחה ביקורת על השתתפותו של אמזלאג בקבוצה זו ועל פעולותיה. שמואל הירש, מי שהיה מנהל בית-הספר ב"מקווה-ישראל", כתב, כי אמזלאג היה "אדם נפסד שאינו ראוי, לדעתי, לאות כבוד ואימון".⁶²

חיים סבר, כי היישובים היהודיים החדשים יפיקו תועלת מהעמדתם תחת חסותה של ממשלת בריטניה, ולכן הציע ללבונטין לשלוח מכתבים למקומות מסוימים בלונדון כדי לקדם את הרעיון הזה.⁶³

כאשר הגיע לבונטין ליפו בשנת 1882 המתין לו מכתב מהאמבורג, ששלח אליו לורנס אוליפאנט בדרכו לקושטא. אוליפאנט כתב, כי ישתדל להניע את השלטון העות'מאני להושיט עזרה להתיישבות היהודית בארץ-ישראל, אלא שלא היה בידו די מידע על פעולותיו של "ועד חלוצי יסוד המעלה". לפיכך ביקש מלבונטין, כי אחד מאנשי הוועד יפגוש אותו בקושטא כדי לתדרך אותו. מתוך ציפיות גדולות לעזרתו של אוליפאנט שלח הוועד את חברו המכובד ביותר: חיים אמזלאג. ב-18 במאי 1882 הפליג אמזלאג לקושטא, שם נפגש עם אוליפאנט כדי להמליץ על קרקעות שאפשר היה לרכוש לצורך התיישבות. ואולם, המאבק הפוליטי בין בריטניה לתורכיה בעניין מצרים הפריע לשליחותו של אוליפאנט, ומסעו של חיים העלה חרס.⁶⁴

אמזלאג היה מעורב ברכישת אדמותיה של ראשון-לציון. אברהם יערי כתב:
לבונסין וידידיו רתמו את עזרתם של יוסף נבון, יהודי ספרדי בירושלים, ושל חיים אמזלאג כדי לנהל מטעמם משא-ומתן עם המוכרים הערבים האפשריים, שכן לא היו בקיאים בפרטים העדינים של רכישת אדמה בארץ-ישראל.⁶⁵

למרות האמון שניתן בחיים נפוצו שמועות, שהוא ונבון הכניסו לכיסם סכום של 10,000-15,000 פראנק (400-600 ליש"ט) בשעה שסייעו ברכישת השטח האמור. שמועות אלו מן-הסתם היו ללא יסוד; מכל-מקום, המתיישבים לא העלו האשמות מעין אלו. בשעה ששימש מתווך לקונים אחרים רכש חיים חלק מן האדמות בעצמו. המשא-ומתן כמעט נסתיים כאשר השלטונות העות'מאנים הטילו איסור על התיישבות של יהודים ממוצא זר. צו זה נעקף בעזרתו של חיים אמזלאג, שרכש את אדמות עין-קארא (לימים ראשון-לציון) מאת מצטפא עבדאללה עלי דג'אן ומסר למתיישבים מסמכים בלתי-רשמיים בעברית. אחרי שנסתיימה העיסקה הערימו השלטונות העות'מאניים קשיים לפני המתיישבים ולא איפשרו להם להשיג אישורי-בנייה. אף-על-פי-כן העלימו עין עד סיום הבנייה, שכן חששו מאי-נעימויות מצד סגן-הקונסול של בריטניה. אדמותיה של ראשון-לציון נרשמו, כאמור, על שמו של חיים אמזלאג, אך הלה חתם על הצהרה, שכל המבנים והבתים שעל שטח זה מעולם לא השתייכו לו.⁶⁶ המתיישבים היו אסירי-תודה לחיים והודו לו ולאחיינו במכתב גלוי, שנתפרסם בשנת 1883 בחבצלת.
וזה נוסח המכתב:

לישרים נאוה תהלה.

עדת "ראשך לציון" באה"ק ת"ו. כ"ג ימים לחודש אייר תרמ"ג.
לכבוד החכם הנכבד והנעלה אוהב עמו ולאומו וכו'
מוהר"ר י. ד. פרומקין נ"י מו"ל "החבצלת" - שלום וברכה!
אנחנו תושבי "ראשון לציון" אחרי אשר עזרנו ה' ובאנו אל המנוחה ואל הנחלה באה"ק ואחרי אשר רואים אנחנו כי עלתה בידינו תהלה לאל; לבנות בתים, לחרוש ולזרוע השדות לנטוע כרמים והתקוה תשעשענו כי "ראשון לציון" תפרח ותשגא, ברצות ה' דרכינו, - אחרי כל אלה נחשוב לחוב קדוש להביע תודתנו וברכתנו ממעמקי לבבינו להאדון הנכבד והנעלה נודע לשם ולתהלה סי' חיים אמזאללאג ולב"א האברך הנכבד ואוהב עמו ודתו סי יוסף נבון הי"ו. אנחנו רק גרים וזרים היינו בבואנו לאה"ק ולא ידענו איך ובאיזה אופן לבחור לנו מקום ולקנות קרקע, ורק בעמל האדונים הנכבדים האלו השגנו מטרתנו ותודות לאל שמחים אנחנו בחלקנו.
בפרט אסירי תודה אנחנו לסי' חיים אמזאללאג הי"ו אשר בשמו הנכבד - שם וויצע קונסול לממלכת אנגליה ביפו - סתם פי כל אלה המשטינים והמקטרגים, והוא היה בעזרינו כי עשינו בהמושב כל הדרוש לנו ולא קם שטן נגדינו, תהלה לאל, ה' יברך אותם ואת ביתם ויזכו לראות בבוא גואל צדק ובשוב ה' את שיבת ציון.
למען האמת והצדק תדפיס נא מו"ל נכבד את דברינו המועטים האלו במ"ע היקר "החבצלת", והננו מכבדך כערכך הרם.

צבי הירש לעוואנטין זאב אברומאוויטש לוי אייזענבאנד
זלמן דוד לעוואנטין יוסף פיינבערג⁶⁷

לפרקים נוספים במאמר:

חיים אמזלאג ביפו
חיים אמזלאג : בתפקיד של סגן-קונסול
חיים אמזלאג : סיר משה מונטיפיורי
חיים אמזלג : סיכום

הערות:

47 שם, כרך ג, גליון כח, ב' באייר תרל"ב, 10 במאי 1872, עמ' 218-219.
48 פנקס מילות (אש"א).
49 ראה: הלבנון, כרך א, גליון ד, כ"ה באייר תרכ"ג, 14 במאי 1863, עמ' 18, בתוך: שבא ובן אמוץ, ארץ ציון ירושלים, עמ' 50 ו-55-56.
50 ראה: חבצלת, כרך ד, גליון כח, י"ט באייר תרל"ג, 16 במאי 1873, עמ' 107.
51 ראה: רם, "היישוב היהודי ביפו", עמ' 86.
52 ראה: המגיד, כרך יב, גליון כז, י"ח בתמוז תרכ"ח, 8 ביולי 1868, עמ' 211.
53 ראה: פרוטוקול של "ועד העיר יפו", מס' 25 מ-11 באפריל 1891 (עתא"י; תצלום: יב"צ, 4/2/5). הארכיון ההיסטורי של עיריית תל-אביב מכיל 102 פרוטוקולים מן השנים 1890-1897; קרק, "יפו - ישוב חדש", עמ' 213-218; רם, "היישוב היהודי ביפו", עמ' 162-170.
54 ראה פרוטוקולים אלה של "ועד העיר יפו" (לעיל, הערה 53): מס' 30 מ-28 ביוני 1891; מס' 31 מ-5 ביולי 1891; מס' 67 מ-11 באוקטובר 1891; ומס' 100 מ-30 באפריל 1896. כן ראה מכתב מחיים אמזלאג ביפו אל נסים חנוך ויוסף משה ביפו מיום כ"ג באייר תרנ"ט, 17 באפריל 1899 (בסל"א כ"י, ארכיון יעקב שאול אלישר, 401271/24).
55 ראה: חבצלת, כרך ל, גליון כח, ה' באחר תר"ס, 9 במאי 1900, עמ' 210.
56 מכתב בצרפתית מחיים אמזלאג ביפו אל קארל נטר במקווה-ישראל מ-28 בפברואר 1872 (אצ"מ, ארכיון מקווה ישראל, 41/4J).
57 ראה: המגיד, כרך גג, גליון טו, כ"ד בניסן תרל"ט, 17 במאי 1879, עמ' 117; ג'ואיש כרוניקל, 515, סידרה חדשה, 7 בפברואר 1879, כ"ד בשבט תרל"ט, עמ' 10.
58 ראה: אהרנסון, "מושבות העלייה הראשונה", עמ' 240-241.
59 ראה: Joseph Navon, “Quelques Précisions”, Le Renouveau VII, 6 May 1927, p. 2
60 דונאם תורכי אחד - 0.9193 דונאם מטרי.
61 ראה: ספר פתח-תקוה, עמ' 15-18; יערי, מורשה, עמ' 79-88; יזרעאל, "פתח-תקוה", עמ' 194, הערה 70; גלעדי, "ראשון-לציון", עמ' 128 ו-133.
62 ראה: חבצלת, כרך יב, גליון כט, ג' בסיוון תרמ"ב, 21 במאי 1882, עמ' 229; ג'ואיש כרוניקל, 682, 21 באפריל 1882, ב' באייר תרמ"ב, עמ' 10; תקנות "ועד חלוצי יסוד המעלה" ביפו מ-4 במאי 1882, בתוך: לסקוב, חיבת ציון, א, תעודה 58, עמ' 238-243: מכתב משמואל הירש אל מזכיר כי"ח בפאריס מ-31 במאי 1882, י"ג בסיוון תרמ"ב, בתוך: יבנאלי, חיבת-ציון, ב, עמ' 53: לבונטין, לארץ אבותינו, עמ' 47-48; אהרנסון, "מושבות העלייה הראשונה", עמ' 238-239.
63 מכתב מזלמן דוד לבונטין ביפו אל פרץ סמולנסקין, עורך השחר, מ-19 במארס 1882, בתוך: לסקוב, חיבת ציון, א, תעודה 41, עמ' 190.
64 ראה: חבצלת, כרך יב, גליון לט, כ"ו באב תרמ"ב, 14 באוגוסט 1882, עמ' 302; שם, כרך יב, גליון מ, י' באלול תרמ"ב, 25 באוגוסט 1882 , עמ' 310; ג'ואיש כרוניקל, 687, 26 במאי 1882, ח' בסיוון תרמ"ב, עמ' 5-6; הלבנון, כרך יט, גליון יח, 18 במאי 1882, כ"ט באייר תרמ"ב, עמ' 137 ; מכתב מזלמן דוד לבונטין ביפו ליחיאל יוסף לבונטין במוסקבה (אצ"מ, ארכיון זלמן דור לבונטין, 34/2/29A), בתוך: לסקוב, חיבת ציון, א, תעודה 61, עמ' 248-249; לבונטין, לארץ אבותינו, עמ' 47-48.
65 ראה: מכתב משמואל הירש אל מזכיר כי"ח (בפאריס) מ-3 בנובמבר 1882, כ"א בחשוון תרמ"ג, בתוך: יבנאלי, חיבת ציון, ב, עמ' 61; יערי, מורשה, עמ' 113.
66 כתב-הרשאה לזלמן רוד לבונטין מאת צבי הירש לבונטין מיום י' באב תרמ"ב, 26 ביולי 1882 (אצ"מ, ארכיון דוד יודילוביץ, א192/217/2A), בתוך: אליאב, ספר העלייה הראשונה, ב, תעודה 13, עמ' 32-31; הלבנון, כרך י"ט, גליון לא, ב' באלול תרמ"ב, 17 באוגוסט 1882, עמ' 247; הצהרה בעברית ובצרפתית כתובה בידי חיים אמזלאנ מ-30 ביולי 1883 (אצ"מ, ארכיון יק"א, 15/7118J); מכתב מאדמונד דה-רוטשילר מפאריס אל שמואל הירש במקווה-ישראל מ-6 באפריל 1883, בתוך: יבנאלי, חיבת ציון, ב, עמ' 80; יערי, מורשה, עמ' 113-114; אלישר, לחיות עם יהודים, עמ' 668-669, הערה 7.
67 חבצלת, כרך יג, גליון כא, ג' בסיוון תרמ"ג, 8 ביוני 1883, עמ' 162.