נחום גולדמן נולד בליטא וגדל במשפחה המזוהה עם היהדות. הוא חונך באוניברסיטאות גרמניות שם הוא למד משפטים ופילוסופיה.
מגיל צעיר הזדהה גולדמן עם הרעיון הציוני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה עת עבד במחלקה היהודית במשרד החוץ הגרמני הוא ניסה לגייס את הקיסר לטובת הרעיון הציוני.
בשנות ה-20 של המאה העשרים היה גולדמן מעורב בפרסום כתבי עת העוסקים בציונות כמו כן גם בפרויקט האנציקלופדיה הגרמנית יהודית, פרויקט שבו יצאו לאור בסופו של דבר 12 כרכים עשרה בגרמנית ושניים בעברית. הפרוייקט הופסק עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון. גולדמן המשיך ברעיון זה של האנציקלופדיה בשנות השישים עם האנציקלופדיה ליודאיקה בשפה האנגלית.
במהלך שלטון המנדט היה גולדמן מעורב בכמה פרוייקטים ציוניים בינם ניהול מו"מ עם הבריטים שמטרתו הגשמת החזון של מדינה יהודית. גולדמן תמך במיוחד ברעיון החלוקה. הוא טען שהישרדות היא יותר חשובה מטרטוריה. בשנת 1935 נלקחה ממנו אזרחותו הגרמנית והוא אולץ לעזוב את גרמניה. בתחילה הוא היגר להונדורס אך לבסוף הוא התיישב בניו-יורק, שם הוא המשיך לטרוח בשביל המטרה הציונית ובמשך מספר שנים הוא ייצג את הסוכנות היהודית בניו-יורק.
בנוסף לעבודתו הציונית, גולדמן היה שופר לאינטרסים יהודים אחרים. למעשה, גולדמן מעולם לא חש שמדינה יהודית תהווה את הפתרון לכל בעיות היהודים. בשבילו גולה חזקה היוותה מציאות, אם לא אידיאל. בשנת 1936, עזר גולדמן לארגן את הקונגרס היהודי העולמי והיה היו"ר הראשון של חבר המנהלים של קונגרס זה. מאוחר יותר הוא היה נשיא הקונגרס למשך שנים רבות.
גולדמן היווה חוליה חשובה במשא ומתן עם הגרמנים על התשלומים לניצולי השואה. הוא הקים את הוועד לארגונים היהודים (COJO) והיה פעיל גם בנושאים שונים כמו יהדות רוסיה, חינוך יהודי ותרבות יהודית. גולדמן האמין שעתידם של יהודי העולם היה תלוי בעיקר במאבק מוצלח נגד ההתבוללות. ומכאן נבעה תשומת הלב הרבה אותה הקדיש להקמת מוסדות יהודיים פעילים ומלאי חיים בגולה.
גולדמן היה לאזרח ישראלי בשנת 1962, אולם הוא לא השתקע בארץ ישראל, אלא חילק את זמנו בין ישראל לשוויץ. הוא ביקר את מה שהוא ראה כחנופה הישראלית לכוח הצבאי שלה ולאחר שנת 1967 הוא האשים את ישראל באי-אימוץ גישה יותר מפויסת כלפי הערבים. למרות אמונתו במרכזיותה של ארץ ישראל בשביל היהודים, הוא היה משוכנע בתלותה של מדינת ישראל בתמיכתם של יהודי הגולה בפרט ובדעת העולם בכלל. תפיסת עולם זו של גולדמן נחשבת בעיני מבקריו כמוטעית וגלותית.
