משה דיין נולד בקיבוץ דגניה א' וגדל במושב נהלל.
כאיש צעיר הוא היה שומר על השדות של הישוב. מאוחר יותר הוא הצטרף לארגון "ההגנה". בשנת 1939 נעצר דיין יחד עם 42 מחבריו בעוון השתתפות בקורס פיקודי לא חוקי של ארגון "ההגנה". הוא נשפט למאסר של 10 שנים ושוחרר ב- 1941. הוא התגייס לצבא הבריטי ואיבד את עינו כאשר היחידה בה שרת לחמה נגד כוחות הצבא הצרפתי של ממשל וישי בסוריה.
במהלך מלחמת יום העצמאות (1948) פיקד דיין על גדוד 89 שתפקידו היה הגנת יישובי בקעת הירדן. באוגוסט 1948 מונה דיין למפקד גזרת ירושלים ובתוקף תפקידו זה ניהל את המו"מ עם המלך עבדאללה ונציגיו. לאחר תום המלחמה היה דיין שותף לשיחות הפסקת האש עם ירדן ברודוס. באוקטובר 1949 הוא התמנה לאלוף פיקוד דרום וביוני 1952 לאלוף פיקוד צפון. מדצמבר 1952 כיהן דיין כראש אג"מ (אגף מבצעים) במטכ"ל ומדצמבר 1953 עד לינואר 1958 היה דיין לרמטכ"ל של צה"ל. הוא פיקד בהצלחה על מבצע קדש (1956). דיין סיים את שירותו הצבאי בשנת 1958 ולמד לימודים אקדמאים במשך שנה אחת.
בסתיו של שנת 1959 נבחר דיין לכנסת החמישית כחבר מפלגת מפ"י. הוא היה שר החקלאות בממשלה זו אך פרש מין הממשלה באוקטובר 1964 לאחר מחלוקת עם ראש הממשלה דאז לוי אשכול. שנה לאחר מכן הוא נבחר לכנסת השישית כחבר מפלגה חדשה, מפלגת רפ"י. במהלך המשבר שקדם למלחמת ששת-הימים הוא מונה לתפקיד שר הביטחון. לאחר שניהל את המלחמה בהצלחה, ניהל דיין את השטחים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמה. הוא הנהיג מדיניות של ממשל צבאי ליברלי פותח את גבולות השטחים שנכבשו למסחר ולמעבר למדינות ערב.
לאחר מלחמת יום כפור היה דיין לדמות שנויה במחלוקת בחברה הישראלית. הוא ספג בקורת קשה על אי מוכנותו של צה"ל להתקפת הפתע של צבאות ערב. לאחר תום המלחמה הוא עזב את משרד הביטחון. למרות כל זאת נבחר דיין לכנסת העשירית (1977) כחבר מפלגת העבודה. הוא שרת בתפקיד שר החוץ בממשלת בגין והיה בעל תפקיד מרכזי בהסדרת בקורו של אנואר סאדאת בנובמבר 1977 ובשיחות השלום עם מצרים.
דיין התפטר בשנת 1979 מהממשלה כאשר נבחר יוסף בורג לייצג את ישראל בשיחות האוטונומיה עם מצרים. הוא רץ לבחירות של שנת 1981 כנציג מפלגה חדשה שהקים תל"מ. המפלגה זכתה בשני מושבים בלבד למרות הציפיות הגבוהות.
ישראלים רבים רואים בדיין את המנהיג הצבאי והמדיני הדגול ביותר שקם למדינת ישראל.
משה דין קבור במושב בו הוא גדל- נהלל.
