ב- 29.9.2000, פתחו הפלסטינים בהפגנות סוערות, המכונות על-ידם אינתיפאדת אל-אקצה. היה זה יום לאחר ביקורו של ראש האופוזיציה דאז, חבר הכנסת אריאל שרון, בהר הבית. המהומות שפשטו במהירות ביהודה בשומרון ובחבל עזה החלו בהפגנות המוניות ואלימות ללא נשק, אך בשלב מאוחר יותר, עברו הפלסטינים לשימוש בנשק חם ולביצוע פיגועי טרור בשטחי ישראל כמו גם בשטחי יש"ע (יהודה שומרון עזה). השם - אינתיפאדת אל-אקצה ניתן לה על ידי הפלסטינים על שם אחד משני המסגדים שבהר הבית.

כאות הזדהות עם אינתיפאדת אל-אקצה, בראש השנה תשס"א, פתחו אזרחי ישראל הערבים במקומות שונים בארץ בהפגנות אלימות, הידועות בשם "מהומות אוקטובר". מהומות אלה נמשכו שלושה ימים רצופים ולוו בהפגנות סוערות, בחסימת כבישים ראשיים ובזריקת אבנים. במהלך דיכוי המהומות השתמשה המשטרה בנשק חם. עם תום המהומות היה מניין הקורבנות: 13 ערבים ישראלים שנהרגו מירי שוטרים, ואזרח יהודי ישראלי אחד שנהרג מפגיעת אבן שנזרקה עליו על-ידי מפגינים ערבים.

מאז אמנם נרגעו הרוחות, אך מהומות אלו חיבלו קשות באמון ההדדי ובמרקם היחסים העדין שבין יהודים לערבים בישראל: אופיין האלים של המהומות זעזע רבים מאזרחי ישראל היהודים, שחשו מאוימים ונבגדים על-ידי אזרחי המדינה הערבים. במקביל, הריגתם של האזרחים הערבים במהלך ההפגנות גרמה לזעם רב בקרב הערבים בישראל. ראשי המגזר הערבי דרשו לחקור את תפקוד המשטרה באירועים קשים אלה. לטענתם, ירו השוטרים במפגינים ללא הצדקה, אלא רק בגלל היותם ערבים.

מנהיגי המגזר הערבי, ובעקבותיהם גם גורמים נוספים, הפעילו על הממשלה לחץ ציבורי בתביעה לחקור את אירועי אוקטובר ואת תוצאותיהם החמורות. בעקבות זאת החליטה הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט ביה"מש העליון, מר תיאודור אור.

ב – 1 בספטמבר 2003 פירסמה ועדת אור – את מסקנותיה. דו"ח הועדה כולל מימצאים על היחסים בין מדינת ישראל לבין אזרחיה הערבים בכלל, כמו גם ממצאים הנוגעים ישירות לאירועי אוקטובר. בראש הממצאים מופיעה דרישה להשגת שוויון מלא בין אזרחי מדינת ישראל. הדו"ח מנתח את התהליכים במיגזר הערבי שהובילו לפרוץ המהומות באוקטובר 2000, ומצביע על מספר סיבות: הפליה, קיפוח ומצוקה של ערביי ישראל לאורך שנים; הקצנה פוליטית הבאה לידי ביטוי בהזדהות עם המאבק הפלסטיני; הקצנה דתית; התגברות ההפגנות האלימות; והתנהגות לא-אחראית של חלק ממנהיגי הציבור במגזר הערבי אשר כללה הסתה לאלימות והגברת העוינות כלפי המדינה.

הועדה מצאה ליקויים רבים בהתנהלות המשטרה בבלימת המהומות ובפיזור ההפגנות – לא היתה הערכות מוקדמת לתגובה הולמת לאירועים כאלה. השימוש באמצעים קטלניים לפיזור המפגינים גרר הרג מיותר של אזרחים. הועדה מצאה כי המשרד לביטחון פנים והמשטרה, והעומדים בראשם באותה תקופה כשלו בתפקידם והמליצה שלא יכהנו בעתיד בתפקידים כאלה.

לסיכום, הביעה הוועדה תקווה שהדו"ח יתרום לקירוב לבבות ויעזור בשיקום יחסי האמון בין יהודים לערבים בישראל.

קישור למסמך המקורי של ועדת אור

* הקישור אינו מופיע במקורו במסמך הנ"ל

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel