שאלת הגיור היא אחד הנושאים הנתונים במחלוקת בין 3 זרמים ביהדות:
 |
היהדות האורתודוקסית |
כינוי לזרם האדוק ביהדות, הדורש ומקיים שמירה מדוקדקת על מצוות הדת בדרך המסורתית שהתוו חכמי התורה והפוסקים. עמדתם בנושא הגיור היא "גיור כהלכה", הכולל: "מילה, קבלת עול מצוות (טבילה - בפני בית דין של שלושה כשרים."
הרבנות האורתודוקסית מתנגדת לגיור בידי רבנים לא אורתודוקסים, בטענה שהגיור לא נעשה על פי ההלכה, או שתהליך ההכנה של המתגייר לא מספיק, או שהרבנים המבצעים את הגיור אינם מוסמכים לכך.
|
היהדות הרפורמית |
זרם דתי ביהדות, שביקש לעשות תיקונים בדת ישראל כדי לבלום את מגמת ההתבוללות בגולה.
הרפורמים נטו להציג את היהדות בעיקר כאמונה דתית ולא כמסגרת של השתייכות לאומית, ולוותר על חלק ניכר מן המצוות המעשיות.
בקרב יהודי ארה"ב, הזרם הרפורמי הוא הזרם הגדול ביותר. בעקבות השואה והקמת המדינה חלה אצלם התקרבות לציונות והם הצטרפו להסתדרות הציונית העולמית.
בנושא הגיור - הרבנים הרפורמיים אינם דורשים בדרך כלל טקסי פולחן הנדרשים בגישה האורתודוקסית, כמו מילה וטבילה במקווה, אבל הם דורשים מן המתגייר מסלול לימודים מסוים וטקס שבו הוא מתחייב לקבל על עצמו את הדת היהודית, את האמונה היהודית ואת אורח החיים היהודי.
|
היהדות הקונסרבטיבית |
זרם דתי ביהדות, שעל פי תפיסתו היהדות משלבת דת ולאומיות אתנית. הקונסרבטיבים סבורים שיש בהלכה מקום לשינויים (לדעות שונות, וכי יש לקיים את ההלכה תוך התאמה לצורכי החיים המודרניים. אך גישתם של היהודים הקונסרבטיבים כלפי ההלכה, הפולחן ושמירת המסורת, שונה מזו של הרפורמים: הם מתנגדים לסטייה קיצונית מעקרונות ההלכה (להתרחקות מן המסורת. גם הגישה האורתודוקסית, המתנגדת ללימוד ביקורתי ולחקירה מדעית של היהדות, אינה מקובלת עליהם.
מאז הקמתה, התנועה נוקטת עמדה ציונית עקבית ומפעילה בישראל את "התנועה המסורתית" - תנועה מקובלת מאוד בקרב יהודי ארצות הברית.
מדינת ישראל אינה מכירה בעדה הרפורמית ובעדה הקונסרבטיבית, ורבניהן אינם יכולים לקבל הסמכה, אינם מקבלים שכר מן המדינה ואינם מקבלים תקציבים לצורך אספקת שירותי דת לקהילותיהם. המדינה גם אינה מכירה ברבנים הרפורמים והקונסרבטיבים לצורך קיום טקסי נישואין ורישומם.
