בעקבות הלחץ הציבורי הוקמה ועדה בראשות נשיא ביה"מש העליון שמעון אגרנט, השופט העליון משה לנדוי, מבקר המדינה יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר יגאל ידין וחיים לסקוב. על הוועדה היה לחקור שני היבטים:
א. המידע על מהלכיו של האויב ערב מלחמת יום הכיפורים.
ב. היערכות צה"ל לפני המלחמה ופעילותו ביומיים הראשונים למלחמה. לאחר קיומן של 156 ישיבות, שמיעת עדויותיהם של כ-90 עדים ועיון בחומר שנאסף, הטילה הוועדה את עיקר האשמה על הרמטכ"ל דוד אלעזר, והמליצה על הפסקת כהונתו. אחריות אישית הוטלה על ראש אגף המודיעין האלוף אלי זעירא. אלוף פיקוד הדרום האלוף שמואל גונן (גורדיש) נמצא אחראי למחדל של אי-הכנת הכוחות כראוי. הציבור זעם על כך שהוועדה לא עסקה כלל בדרג המיניסטריאלי, אלא רק בדרג הצבאי. הרמטכ"ל דוד אלעזר התפטר מיד, והדבר עורר ויכוחים באשר להמשך כהונתם של שר הביטחון דיין וראש הממשלה גולדה מאיר. זמן קצר לאחר מכן סיימו אף הם את תפקידם.

אירועים נוספים בשנה זו:
* באותה שנה התמנה יצחק רבין לראש ממשלת ישראל.
* ב-23 ביולי ביצעו פעילי גוש אמונים התנחלות בסבסטיה, שעוררה ויכוחים רבים בקרב הציבור בישראל.
* בחזית הצפון נמשכה מלחמת התשה של מחבלים, שכללה חדירות ופיגועים באוכלוסייה חפה מפשע.
* ב-11 באפריל אירע פיגוע חבלני בקריית-שמונה, שתוצאותיו:
18 הרוגים, בהם שמונה ילדים ושני חיילים.
* ב-15 במאי פשטו מחבלים על בית-הספר נתיב מאיר בעיירה מעלות. במהלך החילוץ על-ידי כוחות צה"ל נהרגו 21 תלמידים, שלושה מבוגרים, ונפצעו 68 אנשים. ביקורת קשה הופנתה אל עבר המורים שנטשו את בית-הספר.