מרד היהודים בשלטון הרומי בארץ ישראל, שהתרחש בשנים 132 - 135 לספירה.

 המפקד הצבאי של המרד היה שמעון בר-כוכבא, והמנהיג הרוחני היה על-פי המסורת - רבי עקיבא. בתחילת המרד הצליחו היהודים לגבור על חיל המצב הרומי הקטן שהיה מוצב בארץ; הם שחררו את ארץ יהודה, כולל ירושלים, והשתלטו על חלקים ניכרים מארץ ישראל. שמעון בר-כוכבא נעשה 'שמעון נשיא ישראל’. הוא הנהיג בתחום שלטונו סדרי חיים יהודיים עצמאיים ואף טבע מטבעות עבריות - סמל לעצמאות מדינית. אבל ההצלחה לא ארכה זמן רב: לגיונות רומיים וחילות עזר רבים נשלחו לארץ מסוריה, ממצרים ומאירופה, ובהדרגה הצליחו להביס את צבאו של בר-כוכבא - עד לתבוסתו הסופית בקיץ 135. כישלון המרד גרם לחורבן כבד בארץ: כ- 600,000 יהודים נהרגו בקרבות, ונוסף על כך מתו יהודים רבים ברעב ובמגיפות. ארץ יהודה נחרבה; ירושלים הפכה לעיר רומית - איליה קאפיטולינה - ועל חורבות בית המקדש נבנה מקדש לאל הרומי יופיטר.

מעבר למונחון > לקסיקון היסטוריה

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel