את הסצנה ממקם גוסטב דורה בתוך מבנים אדריכליים בעלי אופי מזרחי, וזאת בהתאם לעובדה שהמאורע המתואר מתרחש בפרס.
דורה יוצר מרחב אשלייתי, מרחב שנראה תלת-ממדי. כיצד הוא עושה זאת? באמצעות הבדלים ביחסי גודל (הדמות הכורעת מימין גדולה יותר מאלה המצויות מאחוריה; הבניין עליו עומד כורש גדול יותר מהמבנים מאחוריו, ולכן נראה קרוב יותר); באמצעות הסתרות (את המבנים מאחור אנו לא רואים בשלמותם משום שהבניין מלפנים מסתיר חלקים מהם); באמצעות יצירת אורות וצללים המעניקים נפח לדמויות, למבנים ולעצמים; באמצעות שימוש באקצרות (אקצרה היא מצב שבו החלק הקדמי של חפץ נראה רחב יותר מהחלק האחורי – ניתן לראות זאת בתיאור חלקו העליון של המבנה המצוי מעל העמודים).