בתמונה זו מתוארים נחמיה ומלוויו, המגיעים אל חורבותיה של חומת ירושלים הפרוצה והשרופה. ייתכן שלמעלה מתואר עשן, ואולי אלה פשוט שמים מאיימים. נחמיה הוא כנראה הדמות על הסוס ("אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה" – פס' י"ב). הוא גבוה יותר מהאחרים ומואר באור חזק.
ראשו המורכן של נחמיה, והדמות הנמצאת לפניו, כורעת ברך ומרכינה את ראשה, מבטאים את העצב על מצבה של ירושלים.
לפי הכתוב  המקראי המאורע התרחש בלילה. בתמונה זו אור חזק מטיל את צלו הכהה של נחמיה על המבנה. ייתכן ולמרות שמדובר על אש ששרפה את השערים בעבר, בתמונה מוצג אורה של האש (דבר זה יכול להסביר גם את השמיים הנראים מלאי עשן).