תולדוט אתר ההיסטוריה

בכינוי זה נקראים בני העמים הזרים שהביא מלך אשור "מבבל ומִכּותה [עיר בגבול עילם] ומעוה ומחמת ומספרוים וישב [אותם] בערי שמרון תחת בני-ישראל" (מל"ב יז, כד).
בעזרא (ד, ב) נאמר: " ככם נדרוש לאלהיכם ולו אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פה". מפסוק זה עולה כי אסר חדון, בנו של סנחריב מלך אשור (669-680), הוא אשר הביא אותם לשומרון והם זובחים לאלוהי ישראל. לפי מה שמספר סרגון הרי הוא "הגלה 27,290 איש משומרון והושיב בה עמים מארצות כבשה ידו" – בלי לפרש מי הם העמים. המתיישבים החדשים החלו עובדים את ה' מפחד האריות ששילח בהם להמיתם (מל"ב יז, כו), אבל לא הניחו את פולחנם הם "ויהיו הגויים האלה יראים את ה' ואת פסיליהם היו עבדים גם בניהם ובני בניהם... עד היום הזה (שם מא).
השומרונים טענו שהם בני ישראל האמיתיים, שרידי שבטי אפרים ומנשה, והכהנים שלהם מתייחסים על בית פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. הפילוג אירע בשעה שפרש עלי הכהן, ממשפחת איתמר בן אהרון, מהמקדש שעל הר גריזים ובנה את המזבח בשילה. היחסים הגיעו למשבר בעיקר בימי בית שני, בתקופת עזרא ונחמיה.

מה הם ההבדלים היסודיים בין היהודים והשומרונים?
א. השומרונים האמינו בקדושת המקדש בהר גריזים, ואילו היהודים בקדושת המקדש שבירושלים בלבד – המקדש בהר גריזים הוא במה ואסור להקריב בו קרבנות.
ב. השומרונים מקבלים רק את התורה, אבל לא את ספרי הנביאים והכתובים, הם כופרים בתורה שבעל-פה.
ג. התורה השומרונית כתובה על קלף, אבל לא בכתב האשורי שלנו אלא בצורה מאוחרת של הכתב העברי העתיק. היא מחולקת ל- 966 קצים (= פרשיות) ומפוסקת לפסוקים. שירת הים, שירת הבאר, משלי בלעם, שירת האזינו ועשרת הדיברות נכתבו בטורים עם רווח ביניהם. התיבות נפרדות זו מזו על ידי נקודה ובסוף פסוק – נקודתיים.
לשומרונים ספר יהושע משלהם, ובו רשומות תולדות עם ישראל ממות משה ועד לקורות העדה במאה הרביעית לספירה.

אמונות ודעות

השומרונים מאמינים באל אחד ומשה הוא נביאו; משום כך נערץ משה בקרב העדה והוא יקום בסוף הימים במקום משיח מבית דוד. השומרונים מקפידים מאד על קיום מצוות, ורבן שמעון בן גמליאל מעיד, כי "כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל" (בבלי, חולין ד ע"א). בשבת לא ידליקו אש, אף לא על ידי נכרי, ואינם יוצאים ממקומותיהם, כי אינם מכירים בתקנת העירוב. אין השומרונים מניחים תפילין, ובמקום מזוזה הם מניחים ליד סף הבית אבן שעליה חרותים עשרת הדיברות. הם שומרים את חגי התורה, אך לא את חנוכה ופורים, שהם מתקופה מאוחרת יותר; ברגלים הם עולים להר גריזים ובחג הפסח הם מקריבים קרבנות על מזבח אבנים שבמרומי ההר. מועדי החגים שונים אצלם מאלה המקובלים עלינו, כי הם אינם מכירים בחישובי הלוח המסורתיים.

ספר התורה השומרוני

אצל השומרונים בשכם שמור ספר תורה עתיק מאד והם אינם מרשים לשום אדם לראותו. הקלף הוא דק כמו נייר, קרוע וצבעו שחור, ורק בקושי רב אפשר לקרוא בספר. ברווח שבין שני הטורים של הדיברות השניים (דברים ה, ו-יח) כתוב בזה הלשון:

"אני אבישע בן פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן הגדול להם רצון ה' וכבודו כתבתי ספר הקדש פתח אהל מועד בהר גריזים בשנת שלשה עשר לממלכת בני-ישראל ארץ כנען לגבולותיה סביב אודיע את ה'".

השומרונים מאמינים שספר זה נכתב בימי יהושע בן נון, 13 שנה אחרי שנכנסו בני ישראל לארץ, אבל החוקרים משערים שהוא נכתב במאה ה- 11 לספירה.

הנוסח היהודי של ספר התורה מדויק יותר, ומסור הוא בדיקדוק מרובה של כל אותיותיו, וכל מלא וחסר ויתר נמנה ונספר בו; לא כן הנוסח השומרוני: מאות כתבי-היד הידועים נבדלים זה מזה בדרכי הכתיב בהבדלים רבים.
ככלל ניתן לומר, שתורת השומרונים קרובה מאד לנוסחת המסורה, וזו עדות חשובה לנאמנותה של התורה שנמסרה לנו, ואפילו במקומות שהתורה השומרונית חולקת על הנוסח שלנו, ניכר לעין שאכן הנוסח שלנו הוא המקורי. ב- 6000 מקומות נבדל הנוסח השומרוני מן המסורת, אולם רובם הם הבדלים שבכתיב – מלא וחסר – וחילופי הגיים הקרובים קירבה פונטית, כגון השחף מסורתי כנגד השאף השומרוני, זעקת סדום כנגד צעקת סדום, או כאשר יש דמיון גראפי בין האותיות: דקות בשר (מסורתי), כנגד ורקות בשר (שומרוני), כמספרם, כנגד במספרים, ידאה הנשר, כנגד יראה הנשר. השומרוני מעדיף בדרך כלל את צורת הרבים על היחיד הקיבוצי, כגון: וראה כל העם, וקם כל העם, כנגד וראו... וקמו; כמו כן הוא נוטה להחליף ביטויים נדירים בביטויים מקובלים ופשוטים יותר: ונפשי המלחמה, כנגד אנשי המלחמה.

את השינויים שבנוסח השומרוני אפשר לחלק לשלושה סוגים עיקריים:

שינויים של כתיב תוך התאמה לדיקדוק של תקופה מאוחרת יותר: אהלה – אהלו, עירה = עירו, נחנו = אנחנו, סותה = כסותה, חכלילי = חכלילו, שמנה = שמן.
הם כותבים ברוב המקומות בכתיב מלא, כגון ראישון = ראישונה, מראישיתו = מראשותיו, תעשה = תעש, (המים) הלכו וחסרו = היו הלוך וחסור, הלך ונסע = הלוך ונסוע.
שינויים בתוכן. אלה באים ליישב קושיה או למנוע סתירה בין הכתובים, כגון (בראשית ב, ב): ויכל אלוקים ביום השביעי [שומרוני הששי], שהרי ה' לא עשה מלאכה ביום השביעי; "ויאמר קין אל הבל אחיו" (שם ד, ח) – ולא סופר מה אמר, בשומרוני: "נלכה השדה"; "איש ואשתו" (שם ז, ב), בשומרוני "זכר ונקבה"; "מעוף השמים" (שם, ג), בשומרוני: "מעוף השמים הטהור" (בדומה לבהמה הטהורה, שם, ב); "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב), שומרוני: "כל הבן הילוד לעברים וכו'" "וכי יגף שור" (שם כא, לה), בשומרוני: "וכי יכה שומר או כל בהמה"; "כי שור נגח הוא" (שם, לו), בשומרוני: "ואם בהמה מכה היא".
שינויים מטעמים דתיים:

נוסח המסורה	נוסח שומרוני
"כי אם אל המקום אשר יבחר	"כי אם אל המקום אשר בחר"
ה' אלהיכם" (דברים יב, ה).
"והיה בעברכם את הירדן...	"והיה בעברכם את הירדן"...
בהר עיבל ושדת אתם בשיד" (שם כז, ד)	בהר גריזים ושדת אותם בשיד"
"ונתת את הברכה על הר גריזים...	"ונתת את הברכה על הר גרזים...
היושב בערבה מול הגלגל	הישב בערבה מול הגלגל
אצל אלוני מורה" (שם יא, כט-ל).	אצל אלוני מורא מול שכם".

מאותו הטעם שינו בכל מקום שכתוב בספר דברים "אשר יבחר" ל"המקום אשר בחר" – בעבר. את עשרת הדברים הם מחלקים בצורה כזאת שהדיבר על הר גריזים הוא הדיבר העשירי!