אלו ספרים שחוברו חלקם בימי הבית השני וחלקם בתקופת המשנה, ולא זכו להתקבל בישראל ככתבי-קודש. יש ביניהם ספרים שחוברו ביוונית; אחרים חוברו בעברית, אך מכיוון שחז"ל לא ראו בעין יפה את העיון בספרים החיצוניים, אבד במרוצת הזמן הנוסח העברי, והספרים נשתמרו רק בתרגומים ליוונית, ללאטינית, לסורית או לאתיופית. על יחסם של חז"ל לספרים החיצוניים ניתן ללמוד ממאמרים הפזורים במדרשים ובתלמוד. לדוגמה: "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קוהלת רבה יב, יב-יג). וכן: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס. ר' עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצוניים" (משנה סנהדרין י, א).

הלשון "ספרים חיצוניים וגנוזים" בא לתרגם לעברית את המונחים הלועזיים אפוקריפה ופסידואפיגרפה. המלה פוקריפון פירושה: (ספר) גנוז, והוראתה המקורית: ספר שאינו נמנה עם המסורת הספרותית הגלוייה והמקובלת (למרות היותו ספר עתיק). המונח פסידואפיגרפון משמעו חיבור המיוחס למחברו (מחבר קדמון) שלא כדין.

במרוצת הדורות התחילו הנוצרים לייחד את הכינוי פוקריפה לספרים שנשתמרו במסגרת המקרא היווני (תרגום השבעים), אלא נשתמרו בשולי המקרא הנוצרי. האפוקריפה הם על פי רוב קדומים יותר ועל כן קרובים יותר לעולמו הרוחני של המקרא. המונחים הלועזיים אינם מבטאים בדייקנות את אופיים של הספרים שסווגו בשתי הקבוצות האלה. דרך משל, ספר חכמת שלמה הוא ספר פסידואפיגרפי מובהק, אך נמנה עם האפוקריפה, כיוון שהוא כלול בתרגום השבעים.

תרגומם של הספרים החיצוניים לעברית תרם תרומה חשובה לחוקרים ולמעיינים במורשת תרבותית זו. בייחוד יש לציין הכנתו של קובץ כולל של הספרים החיצוניים בעברית, בידי א' כהנא ועוזריו (תרצ"ב).

הספרים האפוקריפיים

לקבוצה זו שייכים הספרים הבאים:

א. ספר עזרא השלישי (הנוצרים קוראים לספר נחמיה "ספר עזרא השני"). בספר זה לקט פרקים מן הספרים עזרא, נחמיה ודברי-הימים, בתוספת סיפור על תחרות-חכמה בין שלושה מאנשי החצר של המלך דריוש, שבה זכה זרובבל.

ב. ספר טוביה, המספר את קורותיו של טובי, מגולי אשור, ובנו טוביה.

ג. ספר יהודית, שבו מסופר כיצד נשלח הולופרנס, שר צבאו של נבוכדנאצר מלך אשור, למסע כיבושים שבמהלכו הכניע את כל המדינות שבין פרס ובין צור וצידון. בדרכו לירושלים צר על העיר הבצורה בית-אלוה, שבה חיתה אלמנה, צעירה, עשירה ויפת-תואר ושמה יהודית. יהודית נכנסה אל מחנה הולופרנס וזה הוקסם מיופיה והכין משתה. בשכרותו נרדם ואז לקחה יהודית את חרבו וכרתה את ראשו. בספר, הכתוב בפרוזה, משובצות שתי שירות: תפילתה של יהודית לה' לפני צאתה אל מחנה הולופרנס, ושירת נצחונה עליו.

ד. תוספות לאסתר. הספר מכיל את חלום מרדכי, נוסח פקודת השמד של אחשורוש, תפילת מרדכי, תפילת אסתר ועוד.

ה. ספר חכמת שלמה, שבו משתדל המחבר להוכיח, שחכמת ישראל, גדולה מחכמת היוונים.

ו. ספר בן-סירא, ר' לעיל.

ז. ספר ברוך. ברוך בן נריה כותב מבבל אל אנשי ירושלים ומייעץ להם להתפלל לשלום מלכי בבל.

ח. איגרת ירמיה. הנביא ירמיה יוצא בחריפות נגד האלילות באיגרתו אל גולי בבל.

ט. תוספות לספר דניאל. דניאל נזכר בספר יחזקאל (יד, יד) בין שלושה צדיקים גדולים: נח, דניאל ואיוב. הספר עוסק בדניאל הצדיק המופלא והחכם המובהק, והוא מכיל שלושה עניינים: א. תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן. ב. שושנה. הסיפור על שושנה אשת אליקים, שהיתה מצוינת ביופיה ובצניעותה, ועל שני הזקנים הרשעים. ג. בל והתנין. בו מסופר כיצד מצליח דניאל להוציא מלב המלך הבבלי ומלב עמו את היצר של עבודה זרה.

י. תפילת משנה. תוספת לדברי-הימים ב', פרק לג.

יא. ספרי המקבים (או החשמונאים). קובץ של ארבעה ספרים. הראשון כתוב עברית ומספר את קורות החשמונאים עד ליוחנן הורקנוס. השני הוא קיצור של ספר יווני על תולדות החשמונאים. השלישי מספר על נס אשר הציל את יהודי מצרים בימי תלמי הרביעי פילופאטור. הרביעי מספר על אלעזר הזקן ועל חנה ושבעת בניה, שמסרו את נפשם על קידוש השם.

הספרים הפסידואפיגרפיים

מספר הספרים בקבוצה זו גדול ממספרם של האפוקריפים.

נביא כאן רק מהחשובים שבהם:

א. ספר אדם וחוה. קורות אדם וחוה אחרי הגירוש מגן עדן.

ב. ספר חנוך. חזיונות, נבואות משיחיות ותוכחות מוסר. בידנו שני נוסחים: האחד באתיופית (נקרא גם ספר חנוך הכושי), והאחד בסלאבית עתיקה.

ג. ספר צוואות השבטים. בו מספר כל אחד מאבות השבטים את קורות חייו ומטיף מוסר לבנים.

ד. עליות משה. דברי משה אל יהושע לפני מותו על העתיד הצפוי לעם ישראל ועל הגאולה שתבוא בקץ הימים.

ה. עליית ישעיה. סיפור אגדי על מותו של ישעיה בימי מנשה מלך יהודה.

ו. מזמורי שלמה. קובץ מזמורים המיוחסים לשלמה המלך.

ז. חזיונות הסיבילות. חיבור של יהודים הלניסטיים, שרצו להפיץ את רעיונות היהדות במסווה של נבואות שנאמרו כביכול בימי קדם על ידי הסיבילות (נביאות אגדיות ביוון וברומא העתיקות).

ח. ספר עזרא הרביעי, חזונות על גורל הצדיק, גורם עם ישראל והגאולה.

ט. ספר היובלות. מלאך מספר למשה את תולדות העולם מששת ימי בראשית ועד יציאת-מצרים. בספר נקוטה שיטה לקבוע את תאריכי המאורעות תוך חלוקת הזמן לשבתות-שנים וליובלות, ומכאן שמו.

י. איגרת אריסטיאס. הספר מספר כיצד תורגם המקרא ליוונית בפקודת תלמי השני (פילאדלפוס), מלך מצרים.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel