תולדוט אתר ההיסטוריה

הפירמידה הגדולה במצרים הייתה היחידה ששרדה מבין שבעת פלאי תבל מי בנה את הפירמידות, מהו הספינקס ואיך בעצם קוראים כתב חרטומים? מסע אל הממלכה שבהגדה

בְּהַגָּדַת פֶּסַח נאמר: "כל המרבה לדבר ביציאת מִצְרַיִם - הרי זה ‏ משובח", אך בחרנו לדבר דווקא על מִצְרַיִם עצמה. המדינה שֶׁגּוֹבֶלֶת ‏ בְּיִשְׂרָאֵל ונקראת היום בְּפִינוּ מִצְרַיִם נמצאת באזור שבו שָׁכְנָה אחת ‏ הַמַּמְלָכוֹת הגדולות והחשובות בַּהִיסְטוֹרְיָה.‏

מִצְרַיִם היא בְּרובָּהּ הגדול מִדְבָּר שומם. השמש קוֹפַחַת, הַצִּמְחִיָּה ‏ דְּלִילָה וְסוּפוֹת החול הן מראה די שִׁגְרָתִי. אולם, בלב המדינה נמצא ‏ האוצר היקר ביותר שלה: נהר הַנִּילוּס (בַּהַגָּדָה של פֶּסַח הוא נקרא: ‏ הַיְּאוֹר). הַנִּילוּס הוא הנהר הארוך ביותר בעולם, הוא מִתְפַּתֵּל צפונה ‏ מִמַּעֲמַקֵּי יַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה לאורך למעלה מ-6,500 קִילוֹמֶטְרִים עד ‏ שהוא נשפך לַיָּם הַתִּיכוֹן. אורכו של הַנִּילוּס יותר מ- 30 פעם אורכו ‏ של נהר הַיַּרְדֵּן שלנו. ‏

עמק הַנִּילוּס הוא אחד מֵהָאֲתָרִים הראשונים בהם החלה האנושות ‏ לפתח חַקְלָאוּת מְאורְגֶּנֶת, החל מסביבות שנת 6,000 לפני הַסְּפִירָה. ‏ הַנִּילוּס שופע בִּדְגֵי מַאֲכָל וְשַׁיִט בנהר היווה את עוֹרֵק התחבורה ‏ העיקרי באותה תקופה. לכן הַגֵּאוֹת, הַשֵּׁפֶל וְהַשִּׁטְפוֹנוֹת שפוקדים את ‏ הַנִּילוּס מדי אביב היו קֶצֶב החיים במִצְרַיִם העתיקה. בכדי לַחְזוֹת ‏ אותם פיתחו הָאַסְטְרוֹנוֹמִים הַמִּצְרִים לוח שנה מדויק. ‏

מִצְרַיִם התחלקה לַמַּמְלָכָה העליונה,‏‎ ‎שֶׁבִּצְפוֹן עמק הַנִּילוּס, ולַמַּמְלָכָה ‏ התחתונה שֶׁבִּדְרוֹם העמק. בסביבות שנת 3,300 לפני הַסְּפִירָה ‏ התאחדו שתי הממלכות תחת שַׁלִּיט בשם מִנַּס. הַמְּלָכִים הַמִּצְרִים ‏ נקראו פַּרְעוֹנִים ברבים, וביחיד פָּרְעָה (כמו אותו פָּרְעָה בו נאבק ‏ משה, על פי הַגָּדַת פֶּסַח). מִנַּס התחיל את שׁוֹשֶׁלֶת הפַּרְעוֹנִים ‏ ולאחריו היו כ- 30 שׁוֹשָׁלוֹת.‏

הַמִּצְרִים היו בַּנָּאִים כּישְׁרוֹנִיִים וחרוצים ביותר. הם בנו מִבְנִים רבים, ‏ בהם מִקְדָּשִׁים ענקיים, עמודי אֶבֶן גבוהים שנקראים אוֹבֶּלִיסְקִים, אך ‏ המרשימים ביותר מכל המבנים הם הַפִּירָמִידוֹת.‏

הַפִּירָמִידוֹת נבנו במטרה לשמש כְּמַצֵּבוֹת הַזִּכָּרוֹן וְקִבְרֵיהֶם של ‏ מַלְכֵיהֶם וּמַלְכוֹתֵיהֶם של מִצְרַיִם העתיקה ועל מנת לשמור עליהם ‏ בעולם הבא. הַמִּצְרִים הַקַּדְמוֹנִים האמינו שהפָּרְעָה הוא האל הוֹרוֹס‏‎ ‎ ‏(מלך הַשָּׁמַיִם), וכשהוא מת הוא הופך להיות האל אוֹסִירִיס (מלך ‏הַמֵּתִים). כדי לְתַפְקֵד במלכותו החדשה, האמינו הַמִּצְרִים, שעל ‏ נשמתו לְהִשָּׁמֵר, ולשם כך על גופו להיות מְשומָּר בתהליך שנקרא ‏חֲנִיטָה. גופה חֲנוּטָה נקראת גם מוּמְיָה. הַמִּצְרִים המשיכו להגיש ‏למוּמְיָה אוכל זמן רב לאחר מותו של הפָּרְעָה. הַמִּצְרִים הַקַּדְמוֹנִים ‏אף השאירו לפָּרְעָה את כל החפצים אליהם היה רגיל ואת כל ‏האוצרות שאמורים לשמש אותו בעולם הבא. בין היתר השאירו ‏בקבר רהיטים וכלי‎ ‎תחבורה עשויים מֵחֵמָר, עֵץ, אֶבֶן וְזָהָב, ואפילו ‏פסלים של מְשָׁרְתִים. לצערנו, רוב האוצרות נשדדו במשך השנים על ‏ידי שודדי קברים.‏‎ ‎כדי להספיק לבנות מבנה עצום שכזה, הַמְּלָכִים ‏החלו לבנות את קִבְרֵיהֶם כבר בחייהם.‏
עד היום, התגלו במצרים 46 פִּירָמִידוֹת בִּגְדָלִים שונים, אך חוקרים ‏סבורים כי ייתכן שישנן פִּירָמִידוֹת אבודות הקבורות מתחת לְחוֹלוֹת ‏הַמִּדְבָּר ומחכות לחוקרים חדשים שיגלו את סודותיהם.‏

בְּשׁוּלֵי עיר הַבִּירָה של מִצְרַיִם, קָהִיר, נמצא מישור גִּיזָה, שם ניצבות ‏שלוש פִּירָמִידוֹת שעליהן שׁוֹמֵר פֶּסֶל מדהים - הַסְּפִינְקְס. הַסְּפִינְקְס ‏הוא חיה דמיונית בעלת גוף אַרְיֵה וראש אָדָם. הַמִּצְרִים הציבו פסלי ‏סְפִינְקְסִים רבים, לרוב בזוגות, כדי לשמור על מקומות חשובים, אך ‏הַסְּפִינְקְס במישור גִּיזָה, הוא הראשון והגדול מכולם. אורכו של ‏הַסְּפִינְקְס הענק, מקצות כפות רגליו הַשְּׁלוּחוֹת קדימה ועד זנבו: ‏כ- 70 מטר וראשו מגיע לגובה של כָּעֲשָׂרָה מֶטְרִים. הדבר המדהים ‏הוא, שלמרות סוּפוֹת הַחוֹל והגשמים ואפילו פגיעות מכלי נשק, הוא ‏עדיין עומד, פניו מִזְרָחָה, צופה בזריחת הַשֶּׁמֶשׁ כבר 4,500 שנה.‏‎ ‎למרות הכל, הַסְּפִינְקְס אינו הפלא הגדול ביותר במישור גִּיזָה. בעולם ‏העתיק נודעו שִׁבְעָה הישֵּׂגִים אֱנוֹשִׁיִּים כ"שִׁבְעָת פִּלְאֵי תֵּבֵל". הַפֶּלֶא ‏היחיד מביניהם שנותר עומד עד היום הוא: "הַפִּירָמִידָה הגדולה". ‏הַפִּירָמִידָה של הפָּרְעָה חוּפּוֹ בֶּן סָנְפְרוֹ, מֵהַשּׁוֹשֶׁלֶת הרביעית, היא ‏הגדולה ביותר מכל הַפִּירָמִידוֹת. היא נבנתה, על פי ההערכות, ‏בסביבות שנת 2600 לפני הַסְּפִירָה ומעריכים כי לקח לעשרות אלפי ‏פועלים כעשרים שנה לבנות אותה.‏
בשיאה, הגיעה הַפִּירָמִידָה לגובה של 146.5 מטר (כמו בניין בן 50 ‏קומות). כיום גובהה של הַפִּירָמִידָה הוא 137 מטר, לאחר שאיבדה ‏עם השנים תִּשְׁעָה וַחֲצִי מֶטְרִים מגובהה. רק במאה ה-19 נבנו ‏מבנים הַמִּתְנַשְּׂאִים לגובה רב יותר מזה של הַפִּירָמִידָה הגדולה. כך ‏שבמשך יותר מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה הייתה הַפִּירָמִידָה הגדולה ‏המבנה הגבוה ביותר בעולם.‏

בסיסה של הַפִּירָמִידָה הגדולה הוא רִבּוּעַ שאורכה של כל אחת ‏מִצַּלְעוֹתָיו הוא 230 מטרים. ניתן להציב בשטח כזה שִׁשָּׁה מִגְרְשֵׁי ‏כַּדּוּרֶגֶל זה לצד זה. את הַפִּירָמִידָה בנו מלמעלה מִמִּילְיוֹן וּשְׁלושׁ ‏מְאוֹת אֶלֶף אבנים. כל אבן שוקלת בממוצע כִּשְׁנַיִם וַחֲצִי טוֹן (כמו ‏המשקל המשותף של 25 מְקָרְרִים).‏

עד היום, איש אינו יודע בְּוַדָּאוּת כיצד נבנו הַפִּירָמִידוֹת, אולם ברור כי ‏הַבַּנָּאִים הַקַּדְמוֹנִים היה חשוב מאוד המיקום והכיוונים של ‏הַפִּירָמִידוֹת. הם נעזרו בָּאַסְטְרוֹנוֹמִים והציבו את הַפִּירָמִידָה כך שכל ‏אחת מִצַּלְעוֹתֶיהָ פּוֹנָה באופן מדויק לכל אחד מכיווני שׁוֹשַׁנּוֹת ‏הרוחות: צָפוּן, דָּרוֹם, מִזְרָח וּמַעֲרָב. קווי הַמִּתְאָר של הַפִּירָמִידָה ‏נמדדו ושורטטו על חולות המדבר ואז התחילו להביא את האבנים. ‏האבנים הענקיות (הכבדות ביניהן שקלו 15טון) נחצבו בְּמַחְצָבוֹת ‏רחוקות ונגררו או הוצפו על ספינות על פני נהר הַנִּילוּס לַאֲתַר ‏הבנייה, שם הונחו שכבה אחרי שכבה זו על גבי זו.‏‎ ‎השאלה הקשה ‏ביותר היא איך הגביהו את האבנים הענקיות האחת על השנייה. ‏הדעה המקובלת ביותר היא שנגררו בַּשִּׁפּוּעַ שנוצר על ידי בניית ‏כֶּבֶשׂ (מעין מנוף) ענק מֵעָפָר. לבסוף הייתה הַפִּירָמִידָה מצופה אבן ‏סִיד בצבע לָבָן בוהק והקודקוד העליון שלה היה עשוי מַתֶּכֶת ‏מַבְרִיקָה (לעיתים אפילו זָהָב). בִּרְבוֹת השנים נעלם הַצִּפּוּי וקודקוד ‏הַמַּתֶּכֶת.‏

הַפִּירָמִידָה הגדולה של חוּפוֹ הייתה רק חלק מאוסף גדול של מבנים ‏שנבנו במישור גִּיזָה, כמו שלוש הַפִּירָמִידוֹת הקטנות שנבנו לכבוד ‏הַמְּלָכוֹת, נְשׁוֹתָיו של הפָּרְעָה חוּפוֹ. ליד הַפִּירָמִידָה היה מקדש שבו ‏סָגְדוּ לחוּפוֹ לאחר מותו. מקדש נוסף נבנה בעמק הַנִּילוּס, לשם ‏הועברה המוּמְיָה בספינה. כמו כן נבנתה דרך מוגבהת מהמקדש ‏לַפִּירָמִידָה, בה צעדו בתהלוכת הַלְּוָיָה. בורות עמוקים נֶחְפְּרוּ ובהם ‏נקברו ספינות שישמשו את הפָּרְעָה בעולם הבא. סביב הַפִּירָמִידָה ‏נקברו הָאֲצִילִים בממלכתו של חוּפוֹ ועל כל מבנה קבר נבנה חדר ‏תפילה.‏

נכון, עֲבָדִים היינו... היינו. אבל למרות ההשערה המקובלת, הולכת ‏ומתחזקת הַדֵּעָה כי לא בני ישראל הם שבנו את הַפִּירָמִידוֹת. כיום, ‏רוב הַחוֹקְרִים חושבים שאת הַפִּירָמִידוֹת לא בנו אפילו עֲבָדִים, אלא ‏תושבי הַכְּפָרִים שליד הַפִּירָמִידוֹת. מעריכים שֶׁכְּעֶשְׂרִים עַד שְׁלושִׁים ‏אֶלֶף עובדים בנו את הַפִּירָמִידוֹת במישור גִּיזָה במשך קרוב ל‏‎ -‎‏80 ‏שנה. ‏

אז, בפֶּסַח הזה יהיה לכם כמה דברים לומר על יציאת מִצְרַיִם ועל ‏הַתַּרְבּוּת המדהימה שהשאירה אחריה כמה מהסודות המופלאים ‏ביותר של הָאֱנוֹשׁוּת.‏

הַמּוּמְיוֹת ‏

לאחר מותם, היו גּוּפוֹתֵיהֶם של הפַּרְעוֹנִים עוברים תהליך ארוך של ‏שימור שנקרא חֲנִיטָה. בסוף התהליך הייתה הַגּוּפָה נקראת מוּמְיָה. ‏התהליך היה מוצלח עד כדי כך שהצליח לְשַׁמֵּר את הגופות, כך שעד ‏היום אנו יכולים לראות בְּמוּזֵאוֹנִים כיצד נראו הַמִּצְרִים לפני 3,000 ‏שנה.‏

תהליך הַחֲנִיטָה נמשך שִׁבְעִים יום והתבצע על ידי כוהֲנֵי דָּת ‏מיוחדים. הם ידעו את השיטות לטיפול וחבישת הגופה ואת התפילות והטקסים שיש לבצע. הפַּרְעוֹנִים נקברו בתוך מערכת ‏מפוארת של ארונות בתוך ארונות, מאותרים ומקושטים, אפילו בְּזָהָב. את כל הארונות הללו הכניסו לתוך ארון קבורה ענק מאבן ‏שנקרא סַרְקוֹפָג.‏

אולם, לא רק פַּרְעוֹנִים נחנטו, אלא גם בני אצולה ואפילו בעלי חיים ‏שנחשבו קדושים כמו שוורים, בַּבּוֹנִים, קְרוֹקוֹדִילִים וַחֲתוּלִים.‏

כתב הַחַרְטומִּים

אם אומרים לך שהכתב היד שלך נראה כמו כתב חַרְטומִּים - היית ‏יכול להסתדר מצוין במִצְרַיִם העתיקה. כתב הַחַרְטומִּים, או בשמו ‏הלועזי: הִירוֹגְלִיפִים, שימש כצורת כתיבה באמצעות סמלים וציורים. ‏חלק מהסמלים הִוּוּ מילים שלמות וחלקן היוו חלקים בתוך מילה. אם ‏חשבתם שֶׁעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת בָּאָלֶפְבֵּית הָעִבְרִי זה הרבה, בכתב ‏הַחַרְטומִּים היו יותר למעלה מ-2,000 סמלים! לכן, לא פלא שמעט ‏מאוד מהַמִּצְרִים ידעו לכתוב ולקרוא.‏

הסיבה לכך שמכנים כתב לא ברור בשם כתב חַרְטומִּים היא, ‏שבמשך מאות רבות של שנים לא יכלו החוקרים לְפַעְנֵחַ את ‏הכתובות על גבי המקדשים והקברים הפַּרְעוֹנִים. ‏
הראשון שהצליח לְפַעְנֵחַ את צופן כתב הַחַרְטומִּים היה החוקר ‏הצרפתי זָ'אן פּוֹל שָׁמְפֶּלְיוֹן. הוא עשה זאת באמצעות שריד ‏ אַרְכֵאוֹלוֹגִי שנקרא אבן הָרוֹזֶטָה, שבה אותו טקסט נכתב בשלוש ‏שפות עתיקות בהן גם כתב הַחַרְטומִּים הַמִּצְרִי. הדבר המדהים ‏ביותר בסיפורו של זָ'אן פּוֹל שָׁמְפֶּלְיוֹן הוא, שהוא החל לחקור את אבן ‏הָרוֹזֶטָה כבר בהיותו בן עֶשֶׂר.‏