חבלי ארץ ויחידות אדמיניסטרטיוויות בארץ נושאים שמות של שבטים. השמות רמת מנשה, רמת יששכר, עמק זבולון, הרי נפתלי, הרי אפרים, הרי יהודה, שפלת יהודה ומדבר יהודה הנוהגים היום הם המשך לנוהג המקראי לכנות חבלי ארץ על שם השבטים שישבו בהם: ארץ זבולון (שופטים יב, יב), ארץ נפתלי (מלכים א טו, כ), הר נפתלי (יהושע כ, ז), הר אפרים (ירמיה נ, יט), ארץ אפרים ומנשה (דברים לד, ב), ארץ בנימין (שופטים כא, כא) והר יהודה (דברי הימים ב כז, ד).¹⁶

בעשור הראשון לקיום המדינה התחילו להופיע שמות של שבטים כרכיבים בשמותיהן של מועצות אזוריות: מועצה אזורית זבולון (1950), מועצה אזורית מנשה (1950) ומועצה אזורית בני שמעון (1951).¹⁷ מאוחר יותר נוסדו מועצה אזורית מטה יהודה (1964), מועצה אזורית מטה בנימין (1980) ומועצה אזורית מטה אשר (1982).¹⁸ שמות מהטיפוס הזה ממשיכים את הנוהג המתועד במקרא להשתמש בשמות שבטים לכינוי מסגרות מנהלתיות מחוזיות (מלכים א ד, ז-כ; דברי הימים ב יז, יב-יט).

התפיסה השבטית התבטאה גם בשמות יישובים. אמנם התופעה הייתה קיימת עוד לפני קום המדינה ונמשכה גם אחרי העשור הראשון לקיומה,¹⁹ אבל ביטוייה בעשור הראשון היה מובהק ממה שהיה לפניה ולאחריה.

בשמות שניתנו באותה תקופה ניתן להבחין בארבעה סוגי שמות שמביעים את זיקתו של יישוב חדש לשבט המקראי שבתחום נחלתו הוקם:

1. שמות היסטוריים – שמות המחיים שמות של יישובים מקראיים שהיו בתחומי השבטים.
2. שמות אישים – שמות אישים ובתי אב המופיעים ברשימות שבטיות.
3. שמות מתוך ברכות – שמות פיוטיים שנגזרו מתוך ברכות לשבטים.
4. שמות שבטיים מפורשים – שמות מורכבים שאחד מרכיביהם נוקב מפורשות בשמו של שבט.

1. שמות היסטוריים

שמות היסטוריים, על פי המינוח של ועדת השמות הממשלתית, הם שמות מקומות שנזכרים במקורות, ושניתנו ליישובים חדשים שנוסדו במיקומם המשוער של היישובים העתיקים.²⁰ החייאת השמות ההיסטוריים עמדה בראש סדר העדיפויות של ועדת השמות הממשלתית (וגם של ועדת שמות היישובים על יד הקרן הקיימת לישראל שקדמה לה). ריבוי השמות ההיסטוריים ופיזורם על פני המפה היו הכרזה שהיישובים בעלי השמות הללו אינם יישובים חדשים אלא יישובים מחודשים, ושמדינת ישראל ממשיכה את הריבונות העברית הקדומה בארץ ויונקת ממנה את תוקפה.

לפי המקרא הייתה הארץ מחולקת בין השבטים, וממילא היה כל יישוב בתחום נחלתו של שבט כלשהו. השיוך השבטי של היישובים היה מובן מאליו (הוא צוין במקרא במפורש רק אם היה בכך צורך מיוחד²¹), ולכן כל השמות ההיסטוריים שהוחיו היו שמות שבטיים במהותם.

הריכוז הגבוה ביותר של שמות היסטוריים נמצא בתיאור מערכת נחלות השבטים בספר יהושע. ליישובים רבים שנוסדו בעשור הראשון לקיום המדינה ניתנו שמות שנשאבו ממערכת זו. השמות הללו הצטרפו לשמות היסטוריים שניתנו עוד לפני קום המדינה, והשילוב של אלה עם אלה יצר את הרושם שמפת נחלות שבטי ישראל של תקופת המקרא קמה כביכול לתחייה.

חלק מהשמות שניתנו בעשור הראשון הם שמות ייחודיים לרשימות הנחלות שבספר יהושע וחלק הם שמות הידועים גם מכתובים נוספים במקרא. השמות הייחודיים הם כסלון (טו, י) דימונה (שם כב), בית-העמק (יט, כז), עבדון (כא,ל והמקבילה בדברי הימים א ו, נט), ויראון (יהושע יט, לח). מתרגום השבעים לספר יהושע נשאבו השמות שורש (טו, נט) ואזור (יט, מה).

להלן שמות יישובים המצויים ברשימות הנחלות שבספר יהושע, ושניתנו ליישובים שנוסדו בעשור הראשון למדינה (מודפסים באותיות מודגשות):
ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם... (טו, א) ותאר הגבול בעלה היא קרית יערים²²... (ט) ועבר אל כתף הר יעדים מצפונה היא כסלון וירד בית שמש... (י) ויצא הגבול אל כתף עקרון²³ צפונה... (יא).
ויעל משם [כלב בן יפונה] אל ישבי דבר²⁴ ושם דבר לפנים קרית ספר (טו).
זאת נחלת מטה בני יהודה למשפחתם. ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה... (כ-כא)
ודימונה... (כב) וצקלג²⁵... (לא) אשתאול וצרעה... (לג) וזנוח... ועדלם²⁶... (לה) לכיש... (לט) עקרון ובנותיה וחצריה. מעקרון וימה כל אשר על יד אשדוד וחצריהן. אשדוד בנותיה וחצריה... (מה-מז) וזנוח... (נו) ושורש... (נט בתרגום השבעים)²⁷ ועין גדי (סב).
ולא הורישו [בני אפרים] את הכנעני היושב בגזר²⁸ (טז, י).
ויהי למנשה ביששכר ובאשר... ואת ישבי דאר²⁹ ובנותיה וישבי עין דר³⁰ ובנתיה וישבי תענך ובנתיה וישבי מגדו ובנותיה (יז, יא).
ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני שמעון למשפחותם ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה. ויהי להם בנחלתם... (יט, א-ב) וצקלג... (ה; והשוו: דברי הימים א ד, ל)
ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם ויהי גבול נחלתם עד שריד³¹ (יהושע יט, י) ושב משריד קדמה מזרח השמש על גבול כסלת תבר ויצא אל הדברת³²... (יב) ובית לחם³³... (טו).
ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר למשפחותם (כד) בית העמק... (כז) ועברן³⁴ (כח).
לבני נפתלי יצא הגורל הששי לבני נפתלי למשפחתם (לב) ושב הגבול ימה... ויצא משם חוקקה³⁵... (לד) וחמת³⁶... (לה) וחצור³⁷... (לו) ויראון... (לח).
למטה בני דן למשפחתם יצא הגורל השביעי ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול... (מ-מא) ושעלבין³⁸... (מב) ועקרון... (מג) וגבתון³⁹... (מד) ויהד ובני ברק⁴⁰ (מה).

השם אזור נשאב מכתב יד וטיקנוס של תרגום השבעים, שבו באה אזור (Αζωρ) תחת יהד של נוסח המסורה, ומכאן השם אזור שניתן ליישוב בשפלה⁴¹.

רשימות הנחלות שבספר יהושע הן כאמור המאגר הספרותי הגדול ביותר שממנו נשאבו שמות היסטוריים ליישובים שנוסדו בעשור הראשון לקיום מדינה. מאגר נוסף, מצומצם יותר, יש בשופטים א, ומצויים בו השמות דביר, אשקלון ועקרון:

וילך יהודה...(י) וילך משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קרית ספר... (יא) וילכד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון42 ואת גבולה ואת עקרון ואת גבולה (יח).

הלויים לא קיבלו נחלה בקרב בני ישראל (יהושע יג, לג) אלא 'ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם' (יד, ד), ואלה היו מפוזרות בנחלותיהם של כל השבטים. גם ערי הלויים מיוצגות בשמות שניתנו בעשור הראשון:

ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם אל פי ה' את הערים האלה ואת מגרשיהן (יהושע כא, ג) ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון... (ט) ואת דבר ואת מגרשה (טו) את בית שמש ואת מגרשה (טז). וממטה אשר... את עבדון ואת מגרשה (ל).43

יש לציין שעבדון מופיעה במקרא רק ברשימות ערי הלויים.

מאגר שמות נוסף מצוי בספרי עזרא ונחמיה. מצויים בו השמות קריית יערים, צקלג, צרעה, זנוח, עדולם ולכיש, שידועים גם מרשימת ערי יהודה בספר יהושע (טו, ט, כ-לט), ונוספו עליהם השמות חדיד ואונו, שהם ייחודיים לספרות שיבת ציון.⁴⁴

בספרי עזרא ונחמיה מסופר שבני המדינה שעלו משבי הגולה שבו 'לירושלם ו(ל)יהודה איש לעירו' (עזרא ב, א; נחמיה ז, ו). בין השבים היו 'בני קרית יערים' (עזרא ב, כה ובגיוון קל נחמיה ז, כט) ו'בני לד חדיד וא(ו)נו' (עזרא ב, לג; נחמיה ז, לז). רשימת שבי ציון בנחמיה יא מבחינה בין שבי ציון מבני יהודה לבין שבי ציון מבני בנימין:

מבני יהודה ישבו ב... (ה) ובצקלג... (כח) ובצרעה... (כט) זנח עדלם וחצריהם לכיש ושדתיה... (ל). ובני בנימין... (לא) חדיד... (לד) ואונו... (לה).

החייאת השמות הללו משקפת את התחושה שבהווה הציוני מתחדשת שיבת ציון. השמות שניתנו בעשור הראשון ליישובים שבסביבה מבליטים את התחושה הזאת. מושב חדיד נמצא בין בית-נחמיה במזרח לבין גינתון במערב. בית-נחמיה נקרא על שם נחמיה, פחת יהודה, וגינתון נקרא על שם גינתון, שהיה מן הכוהנים שעלו עם נחמיה לירושלים.⁴⁵ מדרום לגינתון מצוי מושב פתחיה, הקרוי על שמו של פתחיה מעולי בבל (נחמיה ט, ה; יא, כד). גם עזרא זכה שייקרא יישוב על שמו (בית עזרא). ממזרח לבית-עזרא מצוי מושב זרחיה, הקרוי על שם אחד מאבות אבותיו של עזרא.⁴⁶ זרחיה היה גם שם אביו של אחד מהאנשים שעלו עם עזרא מבבל (עזרא ח, א, ד).

החייאת שמות המקומות והאישים העניקה למפעל הציוני הצעיר שורשים במעמקי הזמן ותחושת שייכות למרחב.

מבין ארבעת סוגי השמות שנמנו לעיל השמות ההיסטוריים הם הנפוצים ביותר, והיחידים שמייצגים את כל שבטי עבר הירדן המערבי.⁴⁷ השמות מהסוגים האחרים מצטרפים לשמות ההיסטוריים, מחזקים את רושמה של התפיסה המרחבית השבטית על מפת הארץ, ומעמיקים את מסריה הרעיוניים.

2. שמות אישים

סוג אחר של שמות המציינים זיקה שבטית הוא שמות של אישים ובתי אב המופיעים ברשימות שבטיות, ושניתנו ליישובים שנוסדו בתחומי השבטים שאותם אישים היו שייכים אליהם.⁴⁸ כאלה הם השמות אחזם, הודיה, נחם, יושביה וזיתן, הנזכרים בדברי הימים א:

בני יהודה... (ד, א) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים: חלאה ונערה. ותלד לו נערה את אחזם ואת... (ה-ו) ובני אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הגרמני... (יט). בני שמעון... (כד) ויואל ויהוא בן יושביה בן שריה בן עשיאל (לה) בנימן... (ז, ו) ובני ידיעאל... וכנענה וזיתן ותרשיש (י).

אחזם, הודיה, נחם, יושביה וזיתן הם שמות פטרונימיים,⁴⁹ שנשאבו מחטיבה ספרותית מיוחדת במינה בספר דברי הימים ( א א-ט). היחידה מורכבת מרשימות יחס, ותפקידה לשמש מבוא לספר ולהבהיר לקוראים מיהו העם שאת תולדותיו הספר בא לתאר והיכן הוא יושב.⁵⁰ האב הקדמון של השבט (ήρως έπώνυμος) מייצג את היחידה האתנית או הגאוגרפית המכונה באותו שם, וצאצאיו נתפסים כבתי אב או כמקומות יישוב. ברשימות מצוי מינוח משפחתי המפרט קשרי דם ויחסי שארות. נחם למשל מתואר כ'אבי קעילה' (ד, יט וראו גם: ב, נ-נא). התבנית המציגה אדם כ'אבי' יישוב (ב, נ; ד, יח) פירושה שה'אב' הוא כובשו או מיישבו של המקום. המינוח המשפחתי הוא דרך סכמטית-סמלית לתאר את תולדות השבט, את הרכבו ואת קשריו למקומות יישוב.⁵¹

רשימות היחס מתארות את רצף השתלשלות הדורות זה מזה בקו אנכי (מבט דיאכרוני), ומדי פעם הן מתרחבות אופקית כדי לציין הסתעפויות לתת-יחידות שבטיות (מבט סינכרוני). הרצף הדיאכרוני מעניק למרחב שבו התנחלו השבטים עומק היסטורי, וההתפלגויות הסינכרוניות מלמדות על הקשרים הדינמיים שהתקיימו בתקופות שונות בין תת-היחידות השבטיות. שמות היישובים שניתנו בעשור הראשון לקיום מדינה שאובים גם מהתיאורים הסינכרוניים וגם מהתיאורים הדיאכרוניים, מה שמשקף את התפיסה שהחברה בישראל היא ביסודה חברה שבטית המתפתחת ומסתעפת מתוך קשרי הולדה, ושאלה נמשכים והולכים מהימים ההם לזמן הזה.

אחזם, נחם, יושביה וזימתן הם שמות יחידאיים במקרא, והודיה מצוי עוד רק בספר נחמיה (ח, ז; ט, ה; י, יא, יד, יט).⁵² השמות הללו נבחרו, חרף נדירותם, משום שניתן לתלות בהם יותר ממשמעות אחת. מושב הודיה נקרא כך משום שמייסדיו היו יוצאי הודו, והשמות אחוזם, נחם ויושביה מבטאים את הנחמה שבשיבה אל הארץ ובהיאחזות בה. השם זיתן רומז למטעי הזיתים באזור, והוא אף קרוב בצלילו לשם העיירה זליתן בצפון אפריקה, שממנה באו מייסדיו.⁵³ בספר דברי הימים מוצג זיתן כאחד מ'גבורי החילים' של שבט בנימין (א ז, ו-יב). הבחירה בשמו כשם ליישוב שנוסד אחרי מלחמת העצמאות (1950) רומזת על כן גם לקשר שבין צבא להתיישבות, שהיה רווח בשנות החמישים.⁵⁴

מאחר ששבט הוא יחידה חברתית-מרחבית⁵⁵ יכולה להיווצר מדי פעם חפיפה בין שם מקום לבין שם בית אב: יישובים נקראו על שם בתי האב שהתגוררו בהם, ובתי אב נקראו על שם המקומות שבהם התגוררו.⁵⁶ השילוב בין ההיבט האתני להיבט המרחבי יוצר על כן לעתים חפיפה חלקית בין השמות הפטרונימיים לבין השמות ההיסטוריים. כך למשל כמה מהשמות שנזכרו לעיל כשמות היסטוריים (קרית יערים, צרעה, אשתאול וזנוח) מופיעים בשמות בתי אב ברשימות היחש של דברי הימים א:

אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה: שובל אבי קרית יערים... (ב, נ) ויהיו בנים לשובל57 אבי קרית יערים, הראה חצי המנחות, ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי והשמתי והמשרעי מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי (נב-נג). בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל. וראיה בן שובל הליד את יחת, ויחת הליד את אחומי ואת להד. אלה משפחות הצרעתי (ד, א-ב). ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבינשוכו ואת יקותיאל אבי זנוח (יח).

קורפוס ספרותי מסוג אחר ששימש מאגר לשמות יישובים בעשור הראשון למדינה הוא תיאור מסעות בני ישראל במדבר. ממנו נשאבו השמות נחשון, עמינדב, אלישמע, אחיעזר, יכיני, אחיסמך, חניאל, שלומי ואחיהוד. השמות הללו, שלא כאחוזם, נחם יושביה וזיתן, אינם שמות נדירים. אלה שמות אישים שנזכרים לא אחת בכתובים: מנהיגים שהנהיגו את השבטים במסעותיהם במדבר; אישים שנועדו להנחיל את הארץ לשבטים אחרי כיבושה; ודמויות שמככבות ברשימות היחס השבטיות של אישים מרכזיים בהיסטוריוגרפיה המקראית.

לפי המסופר בתורה (במדבר ב; י) בני ישראל נדדו במדבר כשהם נעים במבנה מיוחד במינו: במרכז המחנה נמצא המשכן מוקף בכוהנים ובלויים, ומסביב לו שנים-עשר שבטי ישראל המחולקים לארבעה 'דגלים' – דגל לכל אחת מארבע רוחות השמים. בכל דגל היו שלושה שבטים, והדגל נקרא על שם השבט החשוב ביותר ביניהם: (1) דגל מחנה יהודה – יהודה, יששכר וזבולון; (2) דגל מחנה ראובן – ראובן, שמעון וגד; (3) דגל מחנה אפרים – אפרים, מנשה ובנימין; (4) דגל מחנה דן – דן, אשר, ונפתלי. המבנה המשוכלל של המחנה נועד, כדברי יעקב ליכט, לבטא את הרעיון 'שהאל הקים לו במדבר את עם ישראל כחברה אידאלית, הקובעת לכל פרט את מקומו בשטח המחנה ואת מעמדו בסולם הדרגות הארגוני. חברה זו היא דגם לעדת ישראל בכל הדורות'.⁵⁸

בראש כל שבט עמד נשיא שסימל את עצמתו ועצמאותו של השבט. שמות הנשיאים של השבטים המרכזיים שבכל דגל ודגל נקבעו בעשור הראשון למדינה כשמות יישובים. מאפרים נלקח השם אלישמע; מדן – אחיעזר; ומיהודה, משום יתר מעלתו, גם נחשון וגם עמינדב. מראובן לא נלקח שם של יישוב, משום שנחלתו המקראית הייתה בעבר הירדן המזרחי, דהיינו מחוץ לגבולות המדינה.

וכך כתוב בבמדבר י, יד, כב, כה (השמות המודגשים בטקסט הם השמות שנבחרו לשמש כשמות יישובים):

ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשנה לצבאתם. ועל צבאו נחשון59 בן עמינדב... ונסע דגל מחנה בני אפרים לצבאתם. ועל צבאו אלישמע בן עמיהוד... ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם. ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי.

אחיעזר, הנשיא לבני דן, נזכר כמה פעמים בתיאורי המסעות אל הארץ (במדבר א, יב; ב, כה; ז, סו, עא; י. כה; נחשון ועמינדב נזכרים במקרא הן כמנהיגי שבטים העושים את דרכם אל הארץ המובטחת (במדבר א, ז; ב, ג; ז, יב, יז; י, יד) והן כדמויות בשושלות היוחסין של אהרון (שמות ו, כג) ושל דוד (רות ד, יט-כ; דברי הימים א, ב, י); אלישמע, שהנהיג את שבט אפרים במדבר (במדבר א, י; ב, יח; ז, מח, נג; י, כב), נזכר באילן היחס של יהושע בן נון: '...אלישמע בנו נון בנו יהושע בנו' (דברי הימים א ז, כו-כז).

היישוב יכיני קיבל את שמו מרשימת פקודי בני ישראל במדבר: 'בני שמעון למשפחתם... ליכין משפחת היכיני' (במדבר כו, יב),⁶⁰ והיישוב אחיסמך נקרא על שם אביו של האומן 'אהליאב בן אחיסמך למטה דן', שהיה עוזרו של בצלאל במלאכת המשכן (שמות לא, ו; לה, לד-לו, ב; לח, כג).

היישובים חניאל, שלומי ואחיהוד נקראו על שם נשיאי השבטים שנועדו להנחיל לבני ישראל את הארץ, ככתוב בבמדבר לד: 'אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ... (יז). לבני יוסף למטה בני מנשה נשיא חניאל בן אפד (כג), ולמטה בני אשר נשיא אחיהוד בן שלמי' (כז). 'שלמי' נזכר במקרא רק כאן.

קריאת יישובים על שם אישים מרשימות היחס השבטיות הטביעה את שושלת היוחסין של האומה על מפת הארץ. בן-גוריון אמר שהלהט לרצות בגאולת העם בארצו נובע מ'גאון-דורות בשלשלת-יוחסין'⁶¹. עם ישראל 'נעקר עקירה פיסית מאדמת מכורתו לפני אלפים שנה', ובכל זאת הוא ממשיך מסורת קדומים, 'כאילו לא חל כל הפסק וניתוק במהלך תולדותיו'.⁶² מתן שמות פטרונימיים והיסטוריים ליישובים חדשים ביטא את ההשקפה שיש לעם ישראל זכות על הארץ, ושזכות זו מעוגנת במקרא. אזרחיה היהודים של המדינה אינם תופסים בחוזק יד ארץ לא להם, אלא הם בנים השבים לגבולם ומתחברים אל שורשיהם היישוביים והאתניים.

3. נחלות יהודה ודן על פי השמות ההיסטוריים ושמות האישים

ייצוג נחלות יהודה ודן על מפת הארץ תובע התייחסות מיוחדת בגלל תופעות ייחודיות הקשורות לשני השבטים הללו.

רוב השמות ההיסטוריים ושמות האישים שניתנו בעשור הראשון מרוכזים בנחלת יהודה. הדבר נובע הן מטיבם של המקורות המקראיים, המדגישים את שבט יהודה ואת נחלתו, והן מצורכי הזמן. היישובים שהוקמו באותן שנים בתחום יהודה היו פועל יוצא משיקולים מורכבים שחלק נכבד מהם היה קשור למעמדה של ירושלים. ירושלים נקבעה כבירת ישראל בגלל חשיבותה ההיסטורית והדתית, אבל מצבה הגאו-פוליטי היה בעייתי. אחרי מלחמת העצמאות היא נותרה עיר קצה מוקפת גבול עוין משלושה מעבריה, ובאזור פרוזדור ירושלים שבמערבה היו רק חמישה יישובים יהודיים. כדי לחזק את מעמדה של ירושלים, להבטיח את הרצף הטריטוריאלי שלה לשאר המדינה ולשמור על הגבולות המדיניים הצרים באזור הפרוזדור, היה צורך בעיבוי ההתיישבות היהודית בו. עד 1957 נוסדו באזור למעלה מעשרים יישובים, ולראשונה מאז ראשית ההתיישבות הציונית בארץ-ישראל החלה ירושלים לתפקד כמרכז לאזור התיישבות יהודית.⁶³ השמות ההיסטוריים והפטרונימיים שניתנו ליישובים אפיינו את המרחב הזה כנחלת יהודה מימות המקרא, והטעימו את הלגיטימיות של ההתיישבות בו. בין השמות הללו שובצו כמה שמות פיוטיים שנתחברו בהשראת נבואות הנחמה שבספר ישעיה: מבשרת-ירושלים (מ, ט-י), מעוז-ציון (נב, א) ומסילת-ציון (סב, י-יא). השמות הפיוטיים ביטאו את זיקת האזור לירושלים, את חשיבותה ומרכזיותה של העיר ואת התחושה שההווה הוא התגשמות חזונות על ישועת ישראל וגאולתו.

בעיה מיוחדת נוגעת לנחלת דן: האם על פי המחשבה המרחבית של העשור הראשון למדינה מצויה נחלת דן במרכז הארץ או בצפונה? ברקע הבעיה עומדת מצד אחד העדות המקראית על נדידת שבט דן צפונה כדי לכבוש לו נחלה חדשה (יהושע יט, מז; שופטים יח), ומצד אחר ההיסטוריה של קביעת גבולות ארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. מעיון בשמות היישובים עולה שלפני קום המדינה זוהתה נחלת דן עם נחלתו שבצפון הארץ, ואחרי קום המדינה עם נחלתו שבמרכז הארץ, אך מבלי לנטוש את הזיהוי הקודם.

קו הגבול הצפוני של ארץ-ישראל נקבע בראשית תקופת המנדט, על פי שיקולים פוליטיים בעיקרם, אם כי גם שיקולים היסטוריים-תרבותיים השפיעו על ההחלטות. בהתאם לנוסחה המקראית 'מדן ועד באר שבע' נקבע ש'דן' יסמן את הגבול הצפוני של ארץ-ישראל המנדטורית, אך היו ויכוחים מהי אותה 'דן'.⁶⁴ בשנת 1939 נוסד קיבוץ דן, שנקרא על שם דן המקראית. בישיבת ועדת שמות היישובים על יד הקרן הקיימת לישראל בשנת 1941 טען מנחם אוסישקין כי מבחינה מדינית ולאומית רצוי שהשם דן, אם כשלעצמו ואם בצירוף מילת לוואי, לא ישמש כשם למקום מחוץ לחבל דן שבצפון הארץ, וזאת מחשש שהדבר עלול לגרום לצמצום תודעתי של גבולות הארץ, המתוארים במקרא כמשתרעים 'מדן ועד באר שבע'.⁶⁵ אבל למציאות יש כידוע דינמיקה משל עצמה. בעשור הראשון לקיום מדינה התרבתה האוכלוסייה במישור החוף שבמרכז הארץ, הוקמו בו יישובים חדשים, והתודעה השבטית שהדריכה את החשיבה המרחבית הלאומית הזמינה את ייחוסו לשבט המקראי המתאים, דהיינו לדן. הניכוס לדן נעשה באמצעות כינוי יישובים חדשים בשמות מקראיים הקשורים לנחלת דן שבמרכז הארץ. השיוך לדן בא לידי ביטוי גם בהתבטאויות מפורשות. למשל ועדת השמות הממשלתית קבעה ששם היישוב העברי שהוקם בתחום הכפר הערבי הנטוש יזור יהיה אזור משום ש'אזור היה מקום שעלה בנחלת שבט דן בתקופת יהושע בן-נון',⁶⁶ ובמגילת היסוד של קבוצת שעלבים נאמר: '...תקענו יתד נאמן באדמת קדשנו בקבוצת שעלבים שבגבול מדינת ישראל, בשער עמק אילון, בנחלת מטה דן מקדם'.⁶⁷ זיקה מפורשת לנחלת דן שבמרכז הארז יש בכינוי 'גוש דן', שהתאזרח בציבור אף שאיננו יחידה גאוגרפית רשמית, ובשם 'דן' שנבחר לשירות תחבורה הפועל באזור.

4. שמות מתוך ברכות

סוג נוסף של שמות המציינים זיקה שבטית הוא שמות שנגזרו מתוך ברכות לשבטים. הכוונה לשמות יישובים המורכבים ממילים הלקוחות מטקסטים שיריים מרכזיים בתורה שעוסקים בשבטי ישראל: ברכת יעקב וברכת משה.

ברכת יעקב וברכת משה משובצות בתורה לקראת סיום תיאורם של עידנים מרכזיים בהיסטוריוגרפיה המקראית: ברכת יעקב לקראת סיום עידן האבות, וברכת משה לקראת סיום עידן היציאה ממצרים והנדודים במדבר. העורך שם את הברכות בפי המנהיגים סמוך להסתלקותם מן העולם, עיתוי המקנה להן תוקף מיוחד על פי אמונת המקרא.

מברכת משה באו שמות היישובים דובא, מעונה ועין-יעקב, שהוקמו בתחום נחלתו ההיסטורית של שבט אשר: 'ולאשר אמר: ברוך מבנים אשר. יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו. ברזל ונחשת מנעליך, וכימיך דבאך' (דברים לג, כד-כה). דובא הוא שמו הקודם של מושב נתית-השיירה, שנוסד בשנת 1950. ⁶⁸ אשר הוא השבט האחרון בסדרת הברכות לשבטים, ובהמשך לברכתו נאמר: 'מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם. ויגרש מפניך אויב, ויאמר: השמד. וישכן ישראל בטח, בדד עין יעקב, אל ארץ דגן ותירוש, אף שמיו יערפו טל' (שם כז-כח). היישובים מעונה ועין-יעקב סמוכים זה לזה, וסדר הקמתם מקביל לסדר המילים בברכה: קודם נוסד מעונה (1949) ואחר כך עין-יעקב (1950).⁶⁹

מברכת יעקב באו השמות שפר ופורת: 'נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר. בן פרת יוסף, בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור' (בראשית מט, כא-כב). שפר ופורת נוסדו באותה שנה (1950). שפר הוקם בנחלת שבט נפתלי לשעבר, ופורת – בשרון, על גבול נחלתו של יוסף. השמות שפר ופורת הם מדרש ציוני לברכת יעקב. יעקב (הוא 'ישראל', שעל שמו נקראת המדינה) מודיע לבניו את העתיד לקרות להם 'באחרית הימים' (א-ב): נפתלי ייתן אמרי שפר, ויוסף יהיה 'בן פורת'. אחרית ימים זו התגשמה עם הקמת המדינה וייסוד היישובים החדשים.

קישור יישובים חדשים לברכות של גיבורים קדמונים מוסיף למהלך ההיסטוריה נופך דטרמיניסטי. הוא רומז שהקמת המדינה וההתיישבות בה הן שלבים בתהליך המכוון על ידי אירועים מכוננים שנקבעו בשלבים הפורמטיוויים של היווצרות האומה. יש קשר סיבתי בין ההווה לבין העבר, ויש תכנית-על, המכתיבה את מהלך ההיסטוריה.

המילים שפר, פורת, דובא, מעונה ועין-יעקב הן מילים מקראיות נדירות. הפיכתן לשמות יישובים מעניקה גוון פיוטי ללשון המפה ומטעינה את המרחב במטען רגשי.

5. שמות שבטיים מפורשים

הדרך הישירה ביותר לציון הזיקה השבטית של יישוב חדש הייתה יצירת שם מורכב, לא בהכרח מקראי, שעיקרו הוא שם של שבט. מבחינה לשונית שם המקום הוא צירוף סמיכות שבו הסומך הוא שם השבט שבתחום נחלתו הוקם היישוב והנסמך הוא מרכיב גנרי (תיאורי) שהוא לרוב מונח גאוגרפי, כגון: גן, רמות או שער.⁷⁰ כאלה הם השמות השבטיים המפורשים: טירת-יהודה, גני-יהודה, שער-אפרים, שער-מנשה,⁷¹ רמות-מנשה⁷² (בתבנית השם רמות-נפתלי⁷³) ואחוזת-נפתלי⁷⁴.

כמה מהשמות חוזרים אל תבניות לשוניות דומות במקרא. השם רמות-מנשה מעוצב בתבנית השם המקראי רמות-גלעד,⁷⁵ והשמות שער-אפרים ושער-מנשה מנוסחים על פי דגם הבנוי מהרכיב 'שער' ואחריו שם השבט.⁷⁶ שער-אפרים היה שמו של אחד משערי ירושלים (מלכים ב יד, יג; נחמיה ח, טז; יב, לט; דברי הימים ב כה, כג), ושער יוסף הוא שמו של אחד משערי העיר האוטופית המופיעה בחזונו של יחזקאל (מח, לב). בחזון יחזקאל מכונים שערי העיר על שמות שבטי ישראל, ושער יוסף הוא השער של שבטי יוסף, דהיינו של אפרים ומנשה. היישוב שער-מנשה זכה בשמו לפי שמקומו בנחלת מנשה, ושער-אפרים – לפי שהוא מצוי בשרון באזור המשקיף על הרי אפרים, שלא היו בתחום המדינה.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:

1. בין מקרא לציונות : התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה : מבוא
2. בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים המעשור הראשון למדינה : דרכים להבעת זיקתם של ישובים חדשים לנחלות השבטים
3. בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים המעשור הראשון למדינה : יחד שבטי ישראל
4. בין מקרא לציונות : התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה : תפיסת הזמן והמרחב

הערות:

16. כל צירוף לשוני הודגם באמצעות מראה מקום אחד בלבד.
17. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל 1997: נתונים פיסיים, ירושלים תשנ"ט, עמ' 35-36; א' גן-מור וא' פרויס (עורכים), ספר הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות בישראל, תל-אביב 1998, עמ' 589, 639, 551 בהתאמה; ש' חורי, האנציקלופדיה לשלטון המקומי בישראל: מועצות אזוריות, באר שבע 1990, עמ' 71, 175, 293.
18. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שם, עמ' 35-36; חורי, שם, עמ' 261, 271, 279. לפי גן מור ופרויס המועצה האזורית בנימין נוסדה בשנת 1979, והמועצה האזורית מטה אשר בשנת 1984, שם, עמ' 631, 633.
19. למשל לפני קום המדינה הוקמו רמות-נפתלי וחוגלה (על שם אחת מבנות צלפחד בן שבט מנשה שאזור זה היה בתחום נחלתו לפי יהושע יז, ג). וראו גם להלן, הערות 29, 32, 33, 35, 36, 40, 41, 56. לאחר העשור הראשון למדינה נוסדו אשרת (על שמו של שבט אשר), יקיר (בנחלת אפרים על פי 'הבן יקיר לי אפרים' בירמיה לא, יט [כ]), מעלה-אפרים, אלפי-מנשה (דברים לג, יז), אניעם (מבני מנשה, דברי הימים א ז, יט), אוהד (מבני שמעון, בראשית מו,י = שמות ו, טו), חנתון (עיר בנחלת זבולון, יהושע יט, יד), סנסנה (יהושע טו, לא), בית-חורון (טז, ג ועוד) ובית-אל (טז, א ועוד).
20. ראו: ביתן (לעיל, הערה 11), עמ' 367, 369; סוגיית מהימנות הזיהוי הגאוגרפי-היסטורי של היישובים היא מעבר לאופק של חיבור זה.
21. יוצאים מן הכלל כאלה הם שמות כמו קדש נפתלי (שופטים ד, ו); קריית יערים ביהודה (שופטים יח, יב); בית שמש אשר ליהודה (מלכים ב, יד, יא); בית לחם יהודה (שופטים יט, א-ב) או גבע / גבעת בנימין (שמואל א יג, טו-טז). ציון שם השבט נועד להבדיל בין שני יישובים הנושאים אותו שם או לשרת רעיון המצוי בהקשר הספרותי שבו נזכר שם היישוב.
22. בשנת 1950 נוסד המושב גבעת יערים באזור היישוב המקראי קריית יערים. השם נסמך על הדעה שגבעת יערים הוא כנראה שם יישוב-בת או שם נרדף לקרית יערים (יהושע יח, כח). ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 2, עמ' 14; קריית יערים הוא השם שניתן באותה שנה לכפר הנוער השווייצרי (יישוב מוסדי), ובשנות השבעים – לקריית טלז-סטון. ראו: שם, 7, עמ' 29.
23. עקרון נתנה את שמה לעיירת הפיתוח קריית-עקרון, שנוסדה בשנת 1948 בתחומי הכפר הערבי הנטוש עאקר. ראו: רשומות: ילקוט הפרסומים, 489, כ"ג באב תשט"ז, עמ' 1245.
24. בשנת 1951 נוסד קיבוץ דבירה. כינויו הארעי, דביר, הומר לדבירה משום שדביר המקראית זוהתה כ-10 ק"מ מצפון-מזרח ליישוב. למרות ההמרה השם הרווח של הקיבוץ הוא דביר. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 2, עמ' 88.
25. בשנת 1952 נוסד קיבוץ צקלג, ושמו נקבע בגלל ההשערה שזה היה מקומה שך צקלג המקראית. כעבור זמן מה שונה שמו ללהב, ראו: שם, 4, עמ' 173; וכן: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשימת היישובים אוכלוסייתם וסמליהם 31.12.2001, ירושלים תשס"ג, עמ' 94.
26. סמוך לתל עדולם הוקם בשנת 1958 מושב אדרת שהיה ידוע כ'עדלם 8'. ראו: קדמון (לעיל, הערה 15), עמ' 3; רשומות: ילקוט הפרסומים, 572, כ"ג בכסלו תשי"ח, עמ' 300; י' רגב (עורך), מדריך ישראל החדש: השפלה, 10, ירושלים 2001, עמ' 154.
27. בתרגום השבעים ליהושע טו, נט יש ייתור ארוך עם רשימת ערים, וקרוב אל הדעת שהרשימה נשמטה מנוסח המסורה כתוצאה מתאונת סופרים (הומויוטלאוטון). בגרסת כתב-יד אלכסנדרינוס מופיע השם Σζωρ. ייתכן שהשם נשתמר בשם הכפר הערבי סאריס. ראו: ז' קלאי, נחלות שבטי ישראל, ירושלים תשכ"ז, עמ' 330-331.
28. בשנת 1945 נוסד קיבוץ גזר. מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 2, עמ' 40-42.
29. המושב דור שבמועצה אזורית חוף הכרמל, שנוסד בשנת 1949, נקרא על שם דור (דאר) הקדומה, ששכנה בתל דורה הסמוך. ראו: שם, 2, עמ' 97.
30. זכריה קלאי טוען שאין לקבל את ההנחה שהיו למנשה ערים בתחומי יששכר ואשר. 'אין ספק', הוא אומר, 'שעין-דור מקומה בנחלת יששכר'. עין-דור בתחום מנשה היא 'תוספת'. ראו: קלאי (לעיל, הערה 27), עמ' 148. קיבוץ עין-דור בגליל התחתון לרגלי הר תבור נוסד בשנת 1948, וקרוי על שם עין דור המקראית. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 6, עמ' 47.
31. קיבוץ שריד נוסד בשנת 1926.
32. קיבוץ דוברת נוסד בשנת 1946, ראו: מרקוס ואלעזרי, שם, ד, עמ' 93.
33. כיום: בית-לחם הגלילית, הרכיב 'הגלילית' נוסף כדי להבדיל בין בית-לחם זו לבין בית-לחם שביהודה.
34. קיבוץ עברון נוסד בשנת 1945.
35. חוקוק נוסד בשנת 1945.
36. מצויה בתחום העיר טבריה. מכונה גם חמת טבריה (חמי טבריה). ראו: קדמון (לעיל, הערה 15), עמ' 42.
37. כיום: חצור הגלילית. הרכיב 'הגלילית' נועד להבדיל בין חצור זו לבין מקומות נוספים בשם חצור שנזכרים במקרא.
38. השם מופיע במקרא גם בצורה שעלבים (שופטים א, לה; מלכים א ד, ט). כיום קיבוץ שעלבים. חשיבותה של החייאת השם ההיסטורי בתודעת הדור ניכרת בניסוח הערך 'שעלבים' ב'אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית' של פרס: 'על אדמת שעלבים העתיקה קם ביום י"ב אב תשי"א (14.8.1951) קבוץ ...'. (פרס [לעיל, הערה 8], עמ' 916).
39. מושב גבתון נוסד בשנת 1933. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 6, עמ' 45.
40. בני-ברק נוסדה בשנת 1924. ראו: שם, 1, עמ' 198.
41. אזור נוסדה בכפר ערבי נטוש בשם יאזור, שאולי שימר את השם העברי הקדום. ראו: שם, עמ' 51.
42. אשקלון נכבשה במלחמת העצמאות על ידי חטיבת גבעתי. המשורר אבא קובנר, שהיה קצין התרבות של החטיבה, סבר בטעות שהמקום הוא מקומה של מגדל גד שמוזכרת ביהושע טו, לז, ולכן הציב שלט בכניסה ליישוב: 'מגדל-גד מחדשת ימיה כקדם'. ועדת השמות הציעה להסב את שם המקום ל'מגדל אשקלון', ראו: רשומות (לעיל, הערה 23), עמ' 1235. רק מאוחר יותר נקבע השם אשקלון. ראו: נ' ארבל (עורך), 'גלגולו של שם', הנ"ל, אשקלון: 4000 ועוד ארבעים שנה, ב, אשקלון תש"ן, עמ' 51-52.
43. המקבילות הן ברשימת ערי הלויים בדברי הימים א ו, מג-מד, נט בהתאמה.
44. חדיד נזכרת במקרא בעזרא ב, לג; נחמיה ז, לז; יא, לד; ואונו נזכרת בעזרא ב, לג; נחמיה ו, ב (בקעת אונו); ז, לז; יא, לה; דברי הימים א ח, יב. אונו הוא יישוב כפרי שנוסד בשנת 1950 בתחום המועצה המקומית אור-יהודה (במקום מעברת כפר עאנה). ראו: רשומות (לעיל, הערה 23), עמ' 1234.
45. נחמיה י, ז; יב, טז. בשם היישוב הוחלפה הנו"ן השוואית בנו"ן קמוצה כדי לרמוז לגינות ולחקלאות המשגשגת במקום.
46. 'ואחר הדברים האלה... עזרא... בן... בן זרחיה... בן אהרן הכהן הראש הוא עזרא עלה מבבל' (עזרא ז, א-ו). וראו גם רשימת היחס של בני לוי בדברי הימים א ה, כז-מא, שבה מופיע השם זרחיה בפסוק לב, ואת רשימת בני-אהרון שם ו, לה-לו.
47. הם מייצגים את שבטי שמעון (צקלג), יהודה (קריית יערים, כסלון, בית שמש, עקרון, דימונה, אשתאול, צרעה, זנוח, עדולם, צקלג, לכיש, עקרון, אשדוד, שורש, עין-גדי, דבירה ואשקלון), יששכר (עין-דור), זבולון (בית-לחם הגלילית), אשר (בית-העמק), יוסף (דאר ומגידו), בנימין (חדיד ואונו), דן (צרעה, אשתאול, שעלבים, עקרון, יהוד, אזור), נפתלי (חצור הגלילית ויראון) וכן את ערי הלויים (דביר, בית-שמש ועבדון). מקומות יישוב הנזכרים במקרא ברשימות של שבטים שונים צוינו כאן בשני השבטים.
48. התמקדתי כאן רק בשמות המופיעים ברשימות שבטיות. יישובים שנתכנו על שם דמויות מקראיות המופיעות בהקשרים מקראיים אחרים לא נדונו. כאלה הם שמות היישובים מחסיה (ירמיה לב, יב; נא, נט), אחיטוב (שמואל א יד, ג), אביאל (שם ט, א), פדיה (מלכים ב כג, לו) ובית-חלקיה, שנתכנה על שם חלקיהו (ירמיהו א, א).
49. על המינוח ראו: מ' אלטבאואר, 'מה אנו למדים משמות-מקומות?', לשוננו לעם, כו (תשי"ב), עמ' 15.
50. ש' יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, ירושלים תשל"ז, עמ' 300-301.
51. על רשימות היחס, צורתן, תפקודן ושיטות פענוחן ראו: R.R. Wilson, Genealogy and History in the Biblical World, New Haven 1977; A. Malamat, 'Tribal Societies: Biblical Genealogies and Sfrican Lineage System', Archives Europeennes de Sociologie, 14 (1973), pp. 126-136 ; י' ליוור, 'יחס, יחש', א"מ, ג, טורים 663-671; ג' גליל, 'מגילות היוחסין של שבט יהודה', עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ג; א' מלמט, 'דרכי ההתנחלות בראי מגילות היוחסין השבטיות', הנ"ל ואחרים, תולדות ישראל בימי קדם (תולדות עם ישראל, א), תל-אביב תשכ"ט, עמ' 67-70; א' מלמט, 'רשימות מלכים מן התקופה הבבלית העתיקה ומגילות-היוחסין במקרא', הנ"ל, ישראל בתקופת המקרא, ירושלים תשמ"ג, עמ' 24-45; א' דמסקי, 'רשימת היחס של מנשה ונחלת מלכה בת צלפחד', ארץ-ישראל, טז (תשמ"ב), עמ' 70-75; הנ"ל, 'משפחות האפרתי, נחלותיהם ותולדותיהם', ז"ח ארליך (עורך), פרקים בנחלת יהודה: קובץ מחקרים בגיאוגרפיה-היסטורית, בני-ברק תשנ"ה, עמ' 20-21.
52. מושב הודיה נוסר בשנת 1949, ואחוזם, נחם, יושביה וזיתן נוסדו בשנת 1950. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 1, עמ' 54; 5, עמ' 135; 3, עמ' 172; 3, עמ' 16.
53. זיתן הוקם על ידי עולים ממרוקו ועולים בני הכפרזליתן שבלוב. בית הכנסת במושב הוא שחזור מדויק של בית הכנסת שהיה בזליתן. ראו: וילנאי, אריאל (לעיל, הערה 12), ב, טורים 2065-2066; מרקוס ואלעזרי (שם), 3, עמ' 16.
54. ז' דרורי, אוטופיה במדים: תרומת צה"ל להתיישבות, לקליטת העלייה ולחינוך בראשית ימי המדינה, ירושלים 2000.
55. ש' בנדור, בית האב בישראל למן ההתנחלות ועד סוף ימי המלוכה: מבנה החברה הקדומה בישראל, חיפה תשמ"ז, עמ' 35-38; ח' רביב, החברה בממלכות ישראל ויהודה, ירושלים תשנ"ג, עמ' 43-60.
56. חילופים בין שמות בני אדם, שמות שבטים ושמות גיאוגרפיים הוא תופעה רווחת ברשימות יחס. ראו: מלמט, רשימות מלכים (לעיל, הערה 51), עמ' 30, 32-33. תופעה דומה מתגלה בשמות נבטיים של יישובים בנגב. ראו: א' נגב, 'השתמרות ושיכחה של שמות מקומות קדומים בנגב המרכזי', קתדרה, 4 (תמוז תשל"ז), עמ' 121.
57. שמו ניתן ליישוב שנוסד בשנת 1946 במבואות הנגב. ראו: וילנאי, אריאל (לעיל, הערה 12), ח, טורים 7709.
58. י' ליכט, פירוש על ספר במדבר [א-י], ירושלים תשמ"ח, עמ' 3.
59. מסורת חז"ל מספרת על ריב שפרץ בין השבטים בצאת ישראל ממצרים בשאלה מי ייכנס תחילה לים סוף, ונחשון קפץ ראשון. ראו: י' היינמן, אגדות ותולדותיהן: עיונים בהשתלשלותן של מסורות, ירושלים 1974, עמ' 78-84. במלחמת השחרור כונה אחד המבצעים לפריצת הדרך לירושלים בשם מבצע 'נחשון', על שם נחשון בו עמינדב, נשיב שבט יהודה, שהיה הראשון שהעז ונכנס לים סוף. ראו: א' יצחקי, עמק איילון ואתריו, תל-אביב 1990, עמ' 85-87. נחשון נתן את שמו גם ליישוב נחשונים, שנוסד על ידי ראשוני העולים ממצרים בשנת 1949. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 5, עמ' 137.
60. יכין מופיע ברשימת היחס של שמעון גם בבראשית מו, י (= שמות ו, טו): 'ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין'. בשנת 1969 נוסד מושב אוהד, שגם שמו נשאב מרשימה זו. ראו: מרקוס ואלעזרי (שם), 1, עמ' 34.
61. ד' בן-גוריון, 'אגרת למועצת מפלגת פועלי ארץ-ישראל', הנ"ל, במערכה, תל-אביב תשט"ו5, עמ' 223. האיגרת היא משנת 1937.
62. ד' בן-גוריון, מדינה ישראל המחודשת, א, תל-אביב תשכ"ט, עמ' 2.
63. א' אפרת, גיאוגרפיה ישובית של ישראל, תל אביב תשמ"א, עמ' 108-112; הנ"ל, ירושלים והפרוזדור: גיאוגרפיה של עיר והר, ירושלים תשכ"ז, עמ' 3-10, 109-136; א' שבות, "ירושלים ערים סביב לה'" – התהוותה של מטרופולין יהודית', מיו"ש, א (תשנ"א), עמ' 229; י' כץ, 'התנועה הציונית ואזור ההר בארץ ישראל (1882-1948)', שם, עמ' 185.
64. ג' ביגר, 'סוגיות גיאוגרפיות ופוליטיות בתהליך קביעת גבול הצפון של ארץ-ישראל בתקופת המנדט', א' שמואלי, א' סופר, ונ' קליאוט (עורכים), ארצות הגליל, א, חיפה 1983, עמ' 432, 440; ג' ביגר, מושבת כתר או בית לאומי: השפעת השלטון הבריטי על ארץ-ישראל 1917-1930, בחינה גיאוגרפית-היסטורית, ירושלים תשמ"ג, עמ' 33. על תולדות יחסה על ממשלת בריטניה לנוסחה 'מדן ועד באר שבע' כציון גבולותיה ההיסטוריים של הארץ ראו: הנ"ל, ארץ רבת גבולות: מאה השנים הראשונות של תיחום גבולותיה של ארץ-ישראל, 1840-1947, באר-שבע תשס"א, עמ' 70-73, 109, 114, 124-125, 127.
65. י' כץ, 'ועדת השמות של הקק"ל וקביעת שמות היישובים היהודיים בתקופת המנדט', עיונים בתקומת ישראל, 9 (1999), עמ' 294.
66. על פי: בנבנישתי, המפה העברית (לעיל, הערה 10), עמ' 18.
67. ז' וילנאי, שעלבים וסביבותיה, ירושלים תשכ"ח, עמ' 26.
68. וילנאי, אריאל (לעיל, הערה 12), ו, טור 5278. תודתי נתונה לפרופ' אלכסנדר רופא מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ולד"ר יהודה זיו, חבר ועדת השמות הממשלתית, שהפנו את תשומת לבי לדובא.
69. ברכת משה שימשה מקור גם ליישוב אלפי-מנשה, ככתוב: 'וליוסף אמר... והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה' (דברים לג, יג, יז).
70. על המונחים הגאוגרפיים המשמשים רכיבים גנריים בשמות מקומות בישראל ראו: קדמון (לעיל, הערה 15), עמ' ט-י.
71. יישוב מוסדי ששוכן בשרון הצפוני, במבואות רמת-מנשה, נוסד בשנת 1949. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 7, עמ' 186.
72. שם, עמ' 89.
73. רמות-נפתלי נוסד בשנת 1945. ראו: וילנאי, אריאל (לעיל, הערה 12), ח, טור 7504. שם היישוב אושר רשמית במרס 1956. ראו: קדמון (לעיל, הערה 15), עמ' 109.
74. וילנאי, אריאל (לעיל הערה 12), א, טור 101. היישוב נקרא תחילה ארץ-נפתלי, מפני שהוא נמצא בתחום נחלת שבט נפתלי. כיום אין הוא קיים עוד.
75. מלכים א ד, יג; כב, ג, ד, ו, יב, טו, כ, כט; מלכים ב ח, כח; ט, א, ד, יד; דברי הימים ב יח, ב, ג, ה, יא, יד, יט, כח; כב, ה.
76. על השימוש ברכיב 'שער' בשמות אתרים ועל ההתרפקות על המליצה המקראית שברקעו ראו: י' זיו, '"ואבוא בשער הגיא ואשוב" (נחמיה ב; טו) – השמות "באב אל-ואד" ו"שער הגיא"', מיו"ש, ט (תש"ס), עמ' 241.

SPAN>

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel