עולי מרכז אירופה העשירו את הארץ בייסדם קיבוצים, מושבים ויישובים עירוניים. אחת מתרומותיהם המרכזיות הייתה בתחום ההתיישבות החקלאית. כעשרים אחוזים מעולי מרכז אירופה בין השנים 1939-1936 פנו להתיישבות חקלאית, אחוז גבוה במקצת ממשקל האוכלוסייה היהודית הכפרית בארץ.

עד שנת 1933 חלקם של העולים מגרמניה בהתיישבות בארץ הייתה שולית. חלוצים מגרמניה השתתפו בהקמת חפציבה (1922), בית-זרע (1926) וגבעת ברנר (1929). בשנות השלושים הראשונות הצטרפו בוגרי תנועות הנוער החלוציות, המעטים שעלו לארץ, בעיקר לגבעת-ברנר. בוגרי ברית חלוצים דתיים שהחלו להגיע לארץ בסוף שנות העשרים, התרכזו באתר רודגס ליד פתח-תקוה (רודגס – חוות הכשרה שהוקמה בגרמניה בשנת 1927. בשנת 1931 הגדירו עצמם החלוצים ברודגס כקיבוץ. המיעוט שדגל ברעיון מושב העובדים, הקים בשכנות כפר-אברהם מרכז לחלוצים הדתיים מגרמניה. כן הוקמו פלוגות במושבות אחרות מהן צמחו הגרעינים להתיישבות הקיבוצים הדתיים בעתיד.

העולים שפנו לקיבוצים סברו שהליך קליטתם בקיבוץ יעניק לפרט תחושת בטחון קיומי-אישי, לאחר הזעזוע הקשה של הינתקות פתאומית מארץ מגוריהם. צריך היה לשכן אותם בצריפים ובאלה היה מחסור. "הוועד המאוחד" (שקדם למחלקה הגרמנית) נרתם מיד למאמץ למציאת פתרונות ראויים לזרם המעוניינים להיקלט בקיבוץ. נערך סקר כללי על מקומות קליטה בקיבוצים, נערכו תחשיבים לעלות קליטת העולים וגובשו בקשות מימון מהוועדה להקצבות של "הקרן הבריטית המרכזית". עם הקמת המחלקה הגרמנית בסוכנות היהודית, אוקטובר 1933, הוחלט כי הקיבוץ יקבל מהמוסדות הלאומיים סכום של 100 לא"י למתיישב מגרמניה, כדי להקל על קליטתו. בהחלטה זו היה משום תמריץ פיננסי חשוב לקליטה בקיבוצים, אם כי היו עיכובים בקבלת הסכומים המובטחים. חלק ניכר מהחלוצים הגיעו לקיבוצים במושבות וחיכו שנים ל"תורם" לעלייה על הקרקע.

הם התחלקו לשלוש קטגוריות דומות בגודלן: כשליש הצטרפו לקיבוצים וותיקים או הקימו קיבוצים חדשים; כשליש הצטרפו למושבות ומושבים וותיקים; כשליש הקימו כפרים חדשים. כלומר, כמחצית מיוצאי מרכז אירופה פנו להתיישבות חקלאית ונכללו במסגרת של "ההתיישבות העובדת" (קיבוצים ומושבי עובדים) וכמחציתם השתייכו ל"התיישבות פרטית" – מושבות וכפרים של המעמד הבינוני. ההתיישבות בכפרים מבחינות רבות מהווה תרומה ייחודית להתיישבות חקלאית בארץ.

למוסדות ולארגונים שלקחו חלק בקליטת יהודי גרמניה ובהכוונתם הייתה חשיבות ראשונה במעלה, יותר מאשר בכל קבוצת עולים אחרת בתולדות היישוב. ביניהם ניתן למנות את: התאחדות עולי גרמניה, המשרד המרכזי ליישוב יהודי גרמניה (המחלקה הגרמנית), המדור להתיישבות המעמד הבינוני, רסקו ומפעל ה"העברה".

חובה להדגיש את תרומתם של שני אישים למפעל ההתיישבות של עולי גרמניה. ד"ר א. רופין, בתפקידיו הבכירים בהנהלת הסוכנות וכראש המחלקה להתיישבות שלה, היה פטרונם ומייצגם בפני המוסדות המיישבים. ד"ר ל. פינר, אגרונום במקצועו ובעל ידע חקלאי מעשי נרחב, ליווה את המתיישבים בתכנון, ארגון, הדרכה וניהול מו"מ עם כל הגורמים הרלוונטיים. שניהם, ואחרים שפעלו לצידם, אחראים לכך שבממסד הציוני הייתה הבנה והתחשבות בצרכים של התיישבות מקורית זו.

להתיישבות העובדת – מרביתם לקיבוצים ומיעוטם למושבים. במרוצת השנים הוקמו קיבוצים ומושבים רבים על ידי גרעינים של התנועות הציוניות החלוציות ממרכז אירופה. בראשית שנות העשרים של המאה שעברה הוקם קיבוץ חפציבה על ידי עולים אלה. קבוצת 'חירות' עלתה ארצה לפני עליית הנאצים לשלטון ונטלה חלק בהקמת קיבוץ גבעת ברנר (1928). עם בוא העלייה ההמונית הוקמו הקיבוצים: הזורע (1936), כפר המכבי (1936), מעיין צבי (1938), שלושת הקיבוצים הדתיים טירת צבי (1937) שדה אליהו (1939) וקבוצת יבנה (1941).

עשרות חברות-נוער מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה הקימו או השלימו קיבוצים ומושבים ואין כמעט קיבוץ שלא קלט עולים מגרמניה ומשאר ארצות מרכז ומערב אירופה. 41 קיבוצים הוקמו בעזרת גרעינים ממרכז –אירופה, 18 מהם על ידי עליית הנוער ממרכז-אירופה. כמו מצובה, אלונים, מנרה, שובל, עין דור, שדה אליהו. חלק מהקיבוצים הוקמו על ידי גרעינים חלוצים:מעין צבי, כפר רופין, כפר המכבי, גלעד, דורות, הזורע, כפר מסריק, יבנה, כפר סולד. לאותם חברי קיבוצים יוצאי מרכז אירופה הייתה במרוצת השנים השפעה ייחודית וחיובית על התפתחות החברה הקיבוצית שבבנייתה לקחו חלק בשנות השלושים. הדעה הקדומה שהתגבשה בעניין אי התאמתם להתיישבות עצמאית, עמדה בניגוד לעובדת הסתגלותם לחיי הקיבוץ. בתוך הכלל היו שהבחינו ביתרונותיהם של עולי גרמניה על אחרים, דווקא משום שאימצו אימוץ מלא ושלם את עקרונות הקיבוץ. התכונות שציינו אותם כאנשי עבודה חרוצים, אחראים ויעילים, כמכבדי חוק וסדר וכן כשוחרי תרבות ואורח-חיים אסתטי, לכל אלה הייתה השפעה כללית חשובה וחיובית שזיכתה עלייה זו בהערכה בשנים הבאות.

כ- 300 משפחות מיוצאי גרמניה השתלבו כפרטים או במסגרת של קבוצות קטנות במושבות ומושבי עובדים קיימים, ביניהם: פרדס חנה, בנימינה, וכן במושב באר טוביה.

אלפי העולים מבין עולי מרכז-אירופה שפנו להתיישבות בכל צורותיה תרומתם הייתה משמעותית ביותר. תרומתה העיקרית והמקורית של העלייה ממרכז אירופה שבאו לארץ בתקופת העלייה החמישית להתיישבות הכפרית בארץ הייתה הקמת 'כפרי המעמד הבינוני' ופיתוחם. 12 ישובים חדשים הוקמו על ידי עולי מרכז אירופה. חלקם ביזמה פרטית רמות השבים, רמת הדר, חלקם על ידי חברות התיישבות פרטיות: כנהריה ומגד וחלקם על ידי המשרד להתיישבות עולי גרמניה: כפר ביאליק וכפר ידידיה וחלקם על ידי חברת 'רסקו': שדה ורבורג, שבי ציון וכפר שמריהו ובית יצחק (בית יצחק , שער חפר, נירה, היו בשעתו 3 מושבים נפרדים של יוצאי גרמניה ויוצאי צ'כיה. כיום מושב אחד גדול).

עיקר המימון להקמתם מקורו בכספים פרטיים ולא כספי לאום; מתיישבים הקימו משקים אינטנסיביים על שטחים מצומצמים, ואשר התבססו על עבודה עצמית וארגון קואופרטיבי של אספקה ושיווק. התיישבות זו של המעמד הבינוני הציגה דגם התיישבותי חדש שהיה מעין תצורת ביניים בין המושבה לבין מושב העובדים. במושבים אלו נחשב כל אחד מן המשקים ליחידה פרטית. אף התקיים שיתוף קואופרטיבי בין היחידות המשקיות בכל הקשור למכירת התוצרת ואספקת חומרי הגלם.

במוזיאון ל'יהדות דוברת גרמנית, מרכז מורשת הייקים' מוצגת תערוכת קבע בנושא תרומתם של הייקים להתיישבות ולחקלאות בארץ ישראל.

המאפיין את ההתיישבות הכפרית

"מעמד בינוני" – רובם ככולם של המתיישבים בכפרי יוצאי-גרמניה, השתייכו לקבוצה סוציו-אקונומית שהיתן להגדירה על פי המינוח המקובל כמעמד בינוני. מבחינה מקצועית הם היו ברובם בעלי מקצועות חופשיים (בעיקר רופאים ומשפטנים) או אנשי עסקים (סוחרים, מתווכים, תעשיינים). כך נתפסו על ידי הסביבה וכך נטו לזהות עצמם. לא היו ביניהם אנשים ממעמד הפועלים וגם לא בעלי הון.

בעלי הון עצמי, שיכול היה לשמש כבסיס להתיישבות פרטית. ניתן לומר שבחלק ניכר מהמשקים ההון העצמי לא הספיק לצרכים, והמתיישבים נזקקו להלוואות מצד מוסדות לאומיים ובנקים מסחריים. בחלק מהכפרים (רמות השבים, רמת הדר וכו') המתיישבים מימנו את רוב ההשקעות מאחר והמוסדות הלאומיים עודדו את התיישבות יוצאי גרמניה, אלה היושבים על אדמת קק"ל הזדקקו יחסית להון עצמי מועט יותר.

גודל המשקים. קטנים אינטנסיביים ומבוססים על עבודה עצמית. שני טיפוסי משק עיקריים: בין חמישה לתשעה דונם; בין עשרה לעשרים דונם. בכמה כפרים הוקמו גם משקי עזר זעירים כפר שמריהו, נהריה. האינטנסיביות מתבטאת בהשקעה ניכרת של משאבים ליחידת השטח. מספר ענפי המשק היה מועט. לרוב – שניים מתוך שלושת הבאים: לול, ירקות, רפת.

התפתחות הערים

מרבית העולים יוצאי מרכז אירופה שהגיעו לארץ בשנות ה- 30 פנו להתיישב בערים. בשנת 1933 גדל שטח הבניה בתל-אביב פי שלוש לעומת 1932. באזור חיפה והקריות היו יהודי גרמניה מעורבים באופן משמעותי ברכישת אדמות ויישובן.

ביוזמתם של עולי מרכז אירופה הוקמה נהריה עיר שבמשך זמן רב שלטה בה השפה הגרמנית. בפברואר 1935 התיישבו במקום שתי המשפחות הראשונות והחלה מסכת של בניה, שהצמיחה ישוב פורח על חוף הים התיכון. נהריה הייתה לחלוצת ההתיישבות בגליל המערבי.

טדי קולק ושלמה להט (צ'יץ') ראשי הערים של ירושלים ותל-אביב וכן ראשי רשויות מקומיות הידועים פחות, הם ממוצא מערב-אירופי. תרומתם במגזר המוניציפאלי ראויה למלוא ההערכה.