| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לאסלאם ספר קדוש אחד - הקֻראן, ושישה ספרי חָדית’ - אוספים של אימרות העוסקות באורח חייו, מנהגיו ואמירותיו של הנביא מֻחמד, המהווים מופת לחיקוי לציבור המאמינים המוסלמים.
הקֻראן הוא הספר הקדוש למוסלמים. על-פי המסורת, נמסר נוסח הקֻראן בחלקים לנביא מחמד על-ידי המלאך גבריאל, בהתגלויות שנמשכו כ- 20 שנה. מֻחמד העביר את נוסח ההתגלויות לחסידיו, ואלה העבירו אותן הלאה בעל-פה. הקֻראן נערך והועלה על הכתב בזמנו של החָ'ליפַה השלישי, עֻת'מָאן בִּן עָפָאן, בשנת 651 לספירה - כלומר, כ- 20 שנה לאחר מות הנביא.
הקֻראן מורכב מ-114 סורות (פרקים); כל סורה קרויה בשם אשר נקבע בהתאם לתוכן הדברים בסורה. כל הסורות, פרט לסורת התשובה-9, פותחות במילים "בשם אלוהים הרחום והחנון". הסורה הראשונה, הפותחת את הקֻראן, נקראת סורת אָלְפָאתִחַה. היא נקראת גם סורת אָלחַמדֻ - כלומר, סורת השבח, משום שהפסוק הראשון בה פותח במתן שבח לאלוהים:
חלקים מן הקֻראן פונים לקורא ולשומע בגוף שני ובציווי ועוסקים בחובה להאמין באל אחד ולבקש את חסותו ואת חסדו. לדוגמה, בסורת הדבורה 16, פסוקים 51- 52 נאמר:
כמו כן, הקֻראן משובץ בבקשות חוזרות ונשנות של האדם לאלוהים שינחה את חייו באופן הנכון:
בקֻראן אף חוזרת ומופיעה אזהרה לאדם, שאם לא יקיים את מצוות האל האחד – ייענש.
האסלאם רואה את תכלית חייו של האדם בעבודת אלוהים, המתבטאת בקיום מצוות וחוקים. הקֻראן עוסק, לפיכך, בחוקים ובמצוות - לדוגמה, הוא מונה מאכלים האסורים על המוסלמי:
כן עוסק הקֻראן בחוקי ירושה - לדוגמה, הוא מפרט את אופן החלוקה של רכוש ההורים בין ילדיהם:
הקֻראן מכיל גם חלקים סיפוריים, העוסקים בחייהם של נביאים שקדמו למחמד בשלשלת הנבואה - כלומר, הפיצו לפניו את בשורת האמונה באל אחד. בין נביאים אלה ניתן למנות את נוח, אבראהים (אברהם), אסמעאיל (ישמעאל), אסחאק (יצחק), יעקוב, יוסף, מוסא (משה), דאוד (דוד), שלמה, עיסא (כלומר ישוע), יונה ועוד. בסיפורי הנביאים מודגשים הקשיים שהנביאים נתקלו בהם במהלך הפצת הבשורה המונותיאיסטית: עמידה מול התנגדות עובדי האלילים, שליטיהם ובני משפחות הנביאים, לעתים עד כדי איום במוות; התמודדות עם קנאתם של בני משפחה; הקושי להטמיע את האמונה באל אחד בקרב הציבור ועוד. פרשני הקֻראן רואים בסיפורי הנביאים, שנמסרו כאמור, לנביא מחמד בהתגלויות, ניסיון אלוהי לחזק את רוחו. הידיעה שקודמיו הצליחו להגשים את ייעודם למרות הסבל והקשיים אמורה הייתה להפיח בו תקווה ולעודדו. כך, לדוגמה, נאמר על נוח:
ליוסף מוקדשת בקֻראן סורה שלמה. הסורה מספרת, שאֶחיו של יוסף קינאו בו והשליכו אותו לבור כדי להמית אותו. הוא הוצא מן הבור על-ידי סוחרים שעברו במקום, ואלה הביאו אותו למצרים ומכרו אותו לפוֹטיפר, השר של מלך מצרים, פרעה. בעקבות יכולתו לפתור חלומות הובא אל המלך ופתר את חלומותיו, וכתוצאה מכך, הפקיד המלך בידיו את אוצר המדינה.
גם בדמותו של מוסא (משה) עוסק הקֻראן בהרחבה. תולדות חייו, מלידתו ועד מותו, מתוארים בסורות רבות. הקֻראן מספר שבינקותו הושם משה בתיבה בנהר, כדי להצילו מגזירת פרעה, שציווה להרוג את כל הבנים שנולדים לבני ישראל:
גם מאבקו של מוסא להוציא את בני ישראל ממצרים מתואר בקֻראן, וכן קשייו בהנהגת בני ישראל במדבר.
הסֻנה היא אוסף האמונות והחובות הדתיות המוטלות על המוסלמי, בנוסף לאלה שחויב בהן בקֻראן. אוסף זה של אמונות וחובות מבוסס על אמירותיו של הנביא מחמד או של הצחאבה - קבוצת חבריו, שהיו מאמיניו הראשונים. האמירות מתייחסות למעשים שעשה הנביא, לדברים שאמר, או להבעת הסכמה שלו למעשים שעשו אנשים אחרים. כל אמירה של הנביא, או של הצָחַאבַּה (חברי הנביא) נקראת חָדִית’ (כלומר, "שיחה"). בדורות הראשונים לקיומה של דת האסלאם הועברו החָדית’ים בעל-פה. מאוחר יותר, הם קובצו בשישה ספרים שכתבו מחברים שונים. ששת הקבצים נקראים "אָלכֻּתֻבּ אָלסִתָה" ("ששת הספרים"). אחד מהם, "אָלְגָ'אמִע אָלצַחִיח" ("הדרך הנכונה") מאת אָלבֻחארִי, שנכתב במאה התשיעית לספירה, נחשב לשני בקדושתו לקֻראן. כל חָדית’ מורכב משני חלקים: החלק הראשון הוא ה"אִסנאד" ("סימוכין") - כלומר, פירוט שלשלת מוסריו של החָדית’ מאז נמסר מפי הנביא עצמו, או מפי אחד מחבריו. שלשלת המוסרים מפורטת באִסנאד מן המוסר המאוחר ביותר למוקדם. חלקו השני של החָדית’ נקרא "מָתן" ("גוף"), והוא תוכן המסורת. החָדית’ שלפניכם מכיל אִסְנָאד ומתן, ועוסק בחמש המצוות החשובות ביותר באסלאם:
המצוות המופיעות בחָדִית’ זה ונחשבות למצוות יסוד באסלאם, מופיעות בקֻראן בסורות שונות. החָדִית’ מלקט אותן ומציג אותן כמכלול בפני המוסלמי המאמין. החָדִית’ מרחיב ומוסיף על הקֻראן בעניינים רבים. כך, לדוגמה, מתוארת באחד החָדִיתִ’ים חוויית ההתגלות האלוהית למֻחמד:
ועוד נאמר בחָדִית’ זה, שאשת הנביא, עָאאִ'שָה, הוסיפה על דבריו:
על-פי המסורת המוסלמית מכיל הקֻראן דברי אלוהים חיים, והיה קיים בשמיים מאז ומעולם, בעוד שהחָדִית' הוא אוסף אימרות העוסקות באורח חייו, מנהגיו ואמירותיו של הנביא מֻחמד, המהווים מופת לחיקוי לציבור המאמינים המוסלמים. אמיתות בשורתו של הקֻראן מנומקת על-ידי סגנונו הלשוני. שפת הקֻראן נחשבת לשפה נשגבת, שאף בן תמותה אינו יכול לחקותה (גם לא בני התקופה שבה התגלה הקֻראן, שדיברו באותה השפה). כל המוסלמים בעולם, גם אלו שאינם דוברים ערבית, קוראים בנוסחו הערבי של הספר הקדוש, ואין אפשרות לתרגמו לשפות אחרות בזמן תפילה או קריאה טקסית אחרת. מטרת העלאתו של הקֻראן על הכתב לאחר מות הנביא הייתה לאחד את נוסחו, כדי למנוע ריבוי גרסאות. הקריאה בקֻראן היא מצווה (חָ'תְם) המוטלת על המאמין ומזכה אותו בגמול בעולם הבא. קריאת הקֻראן מתחילתו ועד סופו היא אתגר שמוסלמים רבים מנסים לעמוד בו במשך חודש רָמָצַ'אן, שהוא חודש הצום. גם בימי האבל על המתים יש לקריאה בקֻראן תפקיד: ביום השלישי לאחר קבורת המת מתכנסים בני משפחתו ומכריו וקוראים את כל הקֻראן לזכרו. הקריאה מתחלקת בין הנוכחים, ומזכה את המת בגמול בעולם הבא. מתוך כבוד לקֻראן, ברגע שהאדם שומע שקוראים בו בקול, חובה עליו להאזין בקשב לטקסט:
בתפילת המוסלמי תמיד נכללת סורת אָלפַאתִחַה וכן קטעים נוספים מתוך הקֻראן. הקטעים הנוספים נבחרים על-ידי האִמָאם, המנהיג את התפילה במסגד, או על-ידי המתפללים עצמם, בתפילת יחיד. פסוקי קֻראן מושמעים גם בדרשות יום השישי, במהלך תפילת הצהריים. הדרשנים מסתמכים בדרשותיהם על פסוקי קֻראן, כדי לחזק את המסרים שהם מעבירים לקהל שומעיהם. החָדִית' משמש מקור לקביעת הלכות, מפרש ומסכם מצוות מסוימות ואף מהוה מקור למצוות שאינן מופיעות בקֻראן כמו מצוות המילה. הדרשנים בתפילות יום השישי, מסתמכים בדרשותיהם גם על אמירות מתוך החָדִית'. לחלקים נוספים מן הפרק: כתבי הקודש ביהדות – התנ"ך
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
