מועצת המדינה הזמנית הוקמה ערב סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל, ב-14 במאי 1948. תפקידה היה לשמש סמכות מחוקקת ומבצעת כאחת, עד שתיבחר ממשלה זמנית ע"י אספה מכוננת נבחרת, ולהכין את הבחירות לרשות המחוקקת. המועצה הייתה מורכבת מחברי ההנהלה הציונית והנהלת היישוב. לנשיא המועצה נבחר חיים וייצמן, וליושב-ראש המועצה - יוסף שפרינצק. על-אף האמור לעיל, בשל העיכוב בקיום הבחירות לאספה המכוננת, הוקמה ממשלה זמנית, בראשות דוד בן-גוריון ובהשתתפות 13 מחברי מועצת המדינה הזמנית, ממפא"י, מפ"ם, הציונים הכלליים, עלייה חדשה, המזרחי, הפועל המזרחי ואגודת ישראל. בנוסף לחברי הממשלה הזמנית היו במועצה עוד 21 חברים, ובגלל הקושי של החברים להגיע לישיבות המועצה במקום מושבה בתל-אביב בתנאי המלחמה ששררו בארץ, מונו גם 27 ממלאי מקום.

הארגון וסדרי העבודה של מועצת המדינה הזמנית הושפעו מאופיה הזמני המוצהר, ממצב החירום עקב מלחמת העצמאות, מנהלים ונהגים של הקונגרס הציוני ואספת הנבחרים, וכן מהאופי הבעייתי של היחסים בין מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית.

מועצת המדינה הזמנית המשיכה לכהן עד כינון הכנסת הראשונה, וישיבתה האחרונה התקיימה ב-3 בפברואר 1949.