1676-1626. משיח שקר, מחולל התנועה המשיחית הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל ומייסד כת השבתאים. נולד באיזמיר שבתורכיה. דבק בקבלה. עוד בצעירותו באיזמיר האמין שהוא המשיח, אולם אחר-כך נטש את אמונתו זו. הוא עקר לירושלים וגר בה שלוש שנים. אנשי ירושלים הכירוהו מקרוב ותהו על מעשיו ודרכיו. הוא נהג בחסידות ובפרישות. ישב בתעניות והירבה לטהר עצמו כאחד מבעלי-הסוד. אלא שמפרק לפרק עברה עליו רוח עיוועים. התרוממות נפש ודיכאון נתחלפו לו תדיר ולעיתים התפרץ לעשות מעשים שהבהילו את כל רואיו. סיפרו שעוד בהיותו צעיר לימים באיזמיר, הוציא בשעת התרוממות נפש את השם המפורש מפיו והעיד על עצמו כי עתיד הוא להיות משיח. על כך נידוהו חכמי איזמיר, והוא נטרד מן העיר והיה נע ונד בקהילות תורכיה ובארצות אחרות. אף חכמי ירושלים נזפו בו על מעשיו המשיחיים אולם לא נידוהו ולא דחוהו מעדתם.

ואדרבה, כעבור שלוש שנים לשבתו עמהם שיגרוהו ראשי העדה בשליחות מצווה לקאהיר שבמצרים כדי לקבל נדבה לטובת הקהילה מאת איש עשיר שהיה רגיל לתמוך ביד רחבה בעניי עיר הקודש. בביתו של עשיר זה שמע שבתאי צבי על איש מופלא שישב בעיר עזה ואמרו עליו כי נתגלו לו סודות גדולים בקבלה, ובכוח גילוייו ניתן לו לתקן כל נפש פגומה ולרפא כל חולה רוח. בדרכו לירושלים סר שבתאי צבי אל איש זה, נתן העזתי, כדי לבקש מאתו תרופה לדיכאון שהיה פוקד אותו לפרקים. שבתאי צבי היה באותו פרק בן ארבעים בקירוב. בהשפעתו של נתן העזתי הגיע לכלל ודאות כי הוא אמנם המשיח וכי נתן הוא מבשרו ("הנביא"). בהשפעתו של נתן, שהיה הרוח החיה של התנועה והכוח האינטלקטואלי שבה, התפשט שמע התנועה בכל תפוצות ישראל.

בשנת 1666 (ה' תכ"ו) בא לקושטא לתבוע מאת הסולטאן שיכיר במשיחיותו. תחילה נאסר. בפגישה עם הסולטאן נשברה רוחו והתאסלם כדי להציל את נפשו. עתה התנערו הימנו רבים ממאמיניו. אולם נתן העזתי הוסיף וניסה להוכיח את אמיתות משיחיותו של שבתאי צבי גם לאחר שנתאסלם. שבתי צבי מת עשר שנים לאחר התאסלמותו, וגם נתן העזתי נפטר מן העולם. הזעזועים שגרמה התנועה המשיחית בקרב היהדות היו קשים. ואף כי מנהיגי הדור הצליחו לבצר מחדש את רוח האומה לאחר האכזבה הקשה שעברה עליה, השאירו זעזועים אלה עקבות עמוקים בתולדות העם

לקריאה נוספת:

שבתאים