| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
המגמות שהניעו את החכמים לקבוע את עמדתם כלפי שכבות שונות בחברה היהודית, פעלו גם באשר לקביעת עמדתם כלפי הנוכרים והאלילות בארץ-ישראל. יחסם של חכמים לנוצרים ולנצרות יידון באחד הפרקים הבאים. קבוצה, שמבחינת עמדתם של חכמים כלפיה, התנודדה בין עם ישראל לבין אומות העולם, היו השומרונים-הכותים. בתקופת יבנה היו היחסים בין היהודים לשומרונים מתוקנים למדי, כפי שמעיד המעשה הבא:
ממעשה זה עולה קרבה מסוימת בין השומרונים לבין ראשי החכמים ובא בו לידי ביטוי יחסו האוהד של רבן גמליאל כלפיהם. במשנת גיטין (א ה) מסופר מעשה שהיה, שקיבל רבן גמליאל עדים כותים שהעידו לגבי גט אשה. לעומתו, ניכרת אצל רבי עקיבה הסתייגות מסוימת מהכותים, שעה שהחליט להפריש מעשרות מהירק שקיבל מהם, כדרך שמעשרים מירקות, אשר ברור כי לא הופרשו מהם מעשרות. מקור זה משקף גם את שינוי היחס כלפי הכותים בתקופת אושה, שכן רבן שמעון בן גמליאל שינה את הלכות מעשרות לגבי פירותיהם הואיל ו"ראה שנתקלקלו".
חוקרים רבים התחבטו בשאלה מה היה "קלקולם" של הכותים. יש שייחסו זאת לעמדה שנקטו השומרונים כלפי מרד בן כוסבה. כמה מקורות בספרות התלמודית מאשימים את הכותים הן בסכסכנות בין היהודים לבין השלטונות הרומיים, שגרמה למרד בן כוסבה, הן באחריות לנפילתה של בית תר. בדיקה מדוקדקת של מקורות אלו מוכיחה שהם מאוחרים, רב בהם הנופך האגדי ואין בהם אותנטיות היסטורית. סביר להניח, כי מקורות אלו, יותר משיש בהם עדות על המאורעות ההיסטוריים הקשורים במרד בן כוסבה, משתקפים בהם היחסים הרעועים ששררו בין יהודים לבין שומרונים בזמן שבו נערכו. השינוי לרעה ביחסם של חכמים כלפי השומרונים נבע ככל הנראה מיציאתם של השומרונים ממרכזם הראשון בהרי שומרון והתפשטותם לעבר דרום הארץ ומישור החוף בימים שלאחר מרד בן כוסבה. ייתכן, שהסיבה להתפשטותם של השומרונים קשורה בתוצאות המרד, שבעקבותיו נשארה יהודה ריקה כמעט מיהודים וכך יכלו השומרונים למלא את החלל הריק. כך, דרך משל, העיד רבי אבהו, ש"שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד" (ירושלמי, יבמות ח ג, ט ע"ד). דוגמה לתוצאותיה של התפשטות זו של השומרונים אפשר לראות במקור הבא:
רבי שמעון בן אלעזר היה בן דורו של רבי יהודה הנשיא, והמעשה שבמקור זה משקף בעליל את הימצאותם של הכותים ב"עיר אחת בדרום", שקודם לכן היתה יהודית. על הקשר בין התפשטותם של השומרונים לבין קלקולם יעיד המקור הבא:
סביר להניח, כי התפשטותם של השומרונים הרחק מעבר לאזור מגוריהם הקבוע אכן הביאה לידי הידרדרות בשמירת המצוות בקרבם. אולם תיתכנה גם סיבות אחרות להחמרה, שחלה בעמדת חכמים כלפי השומרונים עם התפשטותם לעבר אזורי מגוריהם של היהודים. שכן עתה נוצרו נקודות מגע בין יהודים לשומרונים. והחשש שמא ישפיעו השומרונים על היהודים היה גדול מבשעה שהתרכזו בארץ שומרון; זאת ועוד אחרת: ביישובים ובאזורים המעורבים התפתחה תחרות כלכלית בין יהודים לבין שומרונים, אשר ההחמרות בהלכה לגבי יבולם של השומרונים היה בכוחן להחליש אותה.
לעומת ההחרפה שחלה בתקופת המשנה והתלמוד ביחסים בין היהודים לבין הנוצרים ולבין השומרונים, ניכר מיתון בעמדת חכמים כלפי הנוכרים. ירידת החשש הממשי מעבודה זרה הגבירה את אפשרויות המגע עם נוכרים. וכך אירע לרבן גמליאל שעה שביקר בעכו:
טיעוניו של רבן גמליאל לא היה בהם כדי להמעיט מרושמו של המאורע. ראש הסנהדרין היה רוחץ במרחץ אשר ניצבה בו דמותה של אפרודיטי, אלת האהבה. סובלנותו של רבן גמליאל קשורה היתה גם בהכרח לקיים מגעים עם השלטונות הרומיים, ואלו הביאו לידי התחשבות מיוחדת של ההלכה, כגון ההיתר ללמד יוונית בביתו ולנהוג בכל מיני גינונים חיצוניים, שהיו סימני היכר לנוכרים. הרקע להיתרים אלו היה, כאמור, ירידת כוח המשיכה של עבודה זרה באותה עת בכל האימפריה הרומית, ובעקבות זאת התמעטות החשש מעשיית מעשים שהיו קשורים בקשר עקיף לעבודה זרה.
תנועת העיור בתקופת הסורים, אשר רבי יהודה הנשיא השתלב בה, ואף עודדה בתקנותיו, הביאה לידי התקרבות נוספת בין יהודים לנוכרים. ערים כקיסריה, בית שאן ואשקלון, אשר עד ימי רבי יהודה הנשיא היה היישוב הנוכרי העיקרי בהן, היו מעתה ערים מעורבות. כך באה התקרבות מסוימת בין יהודים לנוכרים, אף על פי שבכל הנוגע לבעיות הלכתיות של ממש, המשיך, כמובן, החיץ להתקיים. צורך ההתקרבות שנבע מעצם החיים ביישוב אחד בא לידי ביטוי בהלכה הבאה:
קראו עוד:
החברה היהודית : עלייתו של מעמד החכמים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
