עיבוד תמציתי שכתב רבי יוסף קארו לחיבורו ההלכתי "בית יוסף". רבי יוסף קארו פעל במאה ה- 16 והיה אחד מהחשובים שבתלמידי החכמים שישבו בצפת.

ספרו של הרב קארו היה חוליה בשרשרת של קובצי הלכה שחיברו חכמים שקדמו לו, ביניהם הרמב"ם. בשונה מהרמב "ם, השמיט הרב קארו מספרו מצוות שתוקפן בטל עם חורבן בית המקדש, כמו דיני הקרבת קורבנות.

ה"שולחן ערוך" נחלק ל-4 חלקים. חלקו הראשון, הקרוי "אורח חיים", עוסק בחובות היומיומיות של היהודי מבוקר עד ערב, הן בימי חול והן בימי שבת ומועד: "דין השכמת הבוקר", "דין לבישת בגדים", "דיני נטילת ידיים", "דיני סעודה" ועוד. חלקו השני, הקרוי "יורה דעה", עוסק בדיני איסור והיתר בעניינים כמו שחיטה, מאכלות מותרים ואסורים ועוד. חלקו השלישי, הקרוי "אבן העזר" (משמעות המונח "עזר "הוא אישה, בעקבות כינויה בסיפור בריאתה בספר בראשית "עזר כנגדו"), עוסק בענייני אישוּת: קידושין, כתובות, גיטין, יִיבּוּם וחליצה. חלקו הרביעי, הקרוי "חושן המשפט", עוסק בנוהלי בתי הדין הדתיים.

ה"שולחן ערוּך " חוּבּר בידי רב ספרדי, שפעל במסגרת המסורת ההלכתית הספרדית. לכן הוסיף לו הפוסק האשכנזי הרב מאיר איסרליש (הרמ"א), רבה של קרקוב שבפולין, ספר השלמות, שנים מעטות לאחר פרסומו של ה"שולחן ערוך" בדפוס. ההשלמות והתיקונים, שהרמ"א כינה אותם ה"מפה" שעל ה"שולחן ערוך", משקפים את השינויים בפסיקה ההלכתית בין יהדות ספרד והמזרח לבין יהדות אשכנז. השוני נבע מנטייתם של הפוסקים האשכנזים להחמיר בעניינים מסוימים. לדוגמה, הרמ"א אסר על השימוש באותם כלים לאכילת מאכלי חלב ובשר, ואילו רבי יוסף קארו התיר זאת, לאחר רחצה יסודית של הכלים.

לקריאה נוספת בלקסיקון לתרבות ישראל:
בית יוסף