צפון-אפריקה

מנקודת ראות יהודית נקטה ממשלת וישי, ששלטה גם על מושבותיה של צרפת בצפון-אפריקה ועל סוריה, מדיניות אנטישמית לכל דבר. ממשלה זו פרסמה חוקים אנטישמיים משלושה סוגים: חוקים שנועדו לשלול מהיהודים את מעמדם המשפטי, ונודעו בשם חוקי "מעמד היהודים"; חוקים שנועדו לנשל את היהודים מעמדות מפתח כלכליות; וחוקים שנועדו לסלק את היהודים ממוסדות החינוך היהודיים.

כתוצאה מהחקיקה האנטישמית איבדו כ- 150,000 יהודי אלג'יריה את האזרחות הצרפתית שקיבלו עוד בשנת 1870. יתר על כן, בשל קיומו של חוק חינוך חובה צרפתי ליהודים גורשו למעשה מרבית ילדי היהודים ממערכת החינוך הארצית, והקהילה היהודית התארגנה למצוא חלופות במערכת חינוך עצמאית שהוקמה במרוצת תקופה זו. במקביל נפגעו יהודי אלג'יריה פגיעה כלכלית בשל עיסוקם במקצועות הקשורים בחברה הקולוניאלית הצרפתית.

לעומת זאת שפר מצבם של יהודי מרוקו. זירת המלחמה הייתה רחוקה, והארץ כמעט לא ניזוקה פיזית. זאת ועוד, מכיוון שיהודי מרוקו לא קיבלו אזרחות צרפתית ולא נהנו באופן ממשי מכל היתרונות שהביא עמו השלטון הקולוניאלי, הרי שחוקי וישי כמעט לא השפיעו על מעמדם החוקי ועל מצבם החברתי. מרוקו אף שימשה ארץ מעבר לפליטים יהודים מאירופה לארצות אחרות, והיהודים המקומיים עשו כל שביכולתם לעזור להם.

בתוניסיה קיבלו רק כ- 12% מן היהודים אזרחות צרפתית, והוראות ממשלת וישי חלו בעיקר על קבוצה זו. כתוצאה מחקיקה אנטישמית זו נושלו היהודים ממרבית התפקידים והמשרות שהחזיקו בהם ואשר היו קשורים בדרך זו או אחרת בממשל הצרפתי. השפעת החוקים הקשורים במערכת החינוך הייתה קטנה יחסית, שכן בתוניסיה, כמו במרוקו, התקיימה מערכת חינוך אלטרנטיבית (רשת "אליאנס").

משטר וישי בוטל בנובמבר 1942, כאשר בעלות הברית כבשו את מרוקו ואת אלג'יריה. את תוניסיה כבשו, כזכור, הגרמנים. ששת חודשי הכיבוש הגרמני בתוניסיה שיבשו את חייה של קהילה זו. הנהגת הקהילה קרסה תחת לחץ הגרמנים, וההנהגה החדשה תמרנה ככל יכולתה בין הציבור היהודי המבולבל, התוהה וההמום, לבין הלחץ הגרמני הבלתי צפוי. הביזה הגרמנית של כל רכוש בעל ערך, גיוס הצעירים לעבודות כפייה, הקנסות הכבדים שהוטלו על הקהילה והדרישה לספק את צורכי הצבא, כגון מבני ציבור, מכוניות, מקלטי רדיו, שמיכות ועוד, וכן הקרבות שהתנהלו בדרום תוניסיה הקשו על חייה של קהילה זו. יהודים רבים נאלצו לחפש מקומות מסתור בכפרים ערביים, תמורת תשלום, ולחיות מחוץ לערים המופגזות השכם והערב.

מצבם של היהודים בלוב בזמן המלחמה היה מהקשים ביותר בארצות האסלאם. יהודי לוב ראו בכוחות הבריטיים מושיעים מהלחץ שהפעילו עליהם האיטלקים מאז החלת חוקי הגזע בשלהי 1938. בעקבות אהדה זו לבריטים הוגלו חלק מיהודי בנגאזי לאחר כיבוש העיר בידי האיטלקים והגרמנים למחנה ג'אדו שבדרום המדינה. במחנה חיו היהודים בתנאים קשים ביותר, ומאות מהם מתו שם כתוצאה ממחלות. יהודים מלוב גורשו למחנות ההשמדה באירופה בטענה שהם פעילים פוליטיים. על כל אלה נוסף ההרס הרב שגרמה המלחמה. נקודת האור היחידה בתקופה זו הייתה עזרתם של היהודים ששירתו ביחידות הצבא הבריטי, שהתבטאה בארגון מערכת חינוך יהודי, בעזרה פיזית לשיקום ההריסות ואף בסיוע לעלייה בלתי לגלית, כפי שנראה בהמשך.

המזרח התיכון

יהודי המזרח התיכון נמצאו בזמן המלחמה במצב שונה. בשעה שארצות צפון-אפריקה היו תחת שליטה ישירה של גרמניה או איטליה, או בהשפעה ישירה של צרפת הווישאית, יהודי המזרח התיכון לא היו תחת שלטון ישיר של אחת ממעצמות הציר. זאת ועוד, הלחימה הצבאית הממשית הייתה באזור זה מועטה ביותר. אך המזרח התיכון הושפע משני תהליכים שהורגשו מהמחצית השנייה של שנות השלושים והתעצמו במהלך המלחמה. התהליך הראשון התאפיין בתעמולה שניהלו המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, תומכיו ואוהדיו בארצות אלו, במיוחד בעיראק. התהליך השני היה הגברת ההשפעה של התעמולה הנאצית, בעיקר במדינות כמו עיראק, איראן ואפגניסטאן, במטרה לערער את הביטחון, היציבות והסדר בשוליים הדרומיים של ברית המועצות ועל ידי כך לשבש את מהלכי הלחימה באירופה.

האירוע הקשה ביותר שעבר על יהודי המזרח התיכון היה ה"פרהוד" בעיראק. הייתה זו התפרצות אלימה של המוסלמים נגד יהודי עיראק ביוני 1941. הימים היו ימי הכיבוש הצבאי הבריטי, ימים של חוסר יציבות פוליטית. בהתפרצות אלימה זו נהרגו קרוב ל- 180 יהודים, מאות רבות נפצעו, וחנויות ורכוש יהודי רב נבזזו. ההרג הנורא והפתאומיות של ההתפרצות האלימה גרמו זעזוע כבד בקהילה היהודית בעיראק וביישוב היהודי בארץ-ישראל. רישומה של ההתפרצות האלימה המשיך ללוות את כל התקופה שעד חיסול מרבית הקהילה בארץ הפרת והחידקל.

על יהודי סוריה ולבנון לא הופעלו לחצים מיוחדים בזמן מלחמת העולם השנייה. תקופת וישי במדינות אלה נמשכה זמן קצר מאוד, מספר חודשים, ולכן לא ניתן היה ליישם את החוקים. גם ריחוקו הגאוגרפי של האזור מצרפת, אופייה של הפעילות הצרפתית ומעמדם הצבאי של הבריטים מנעו פעולה ממשית נגד היהודים.

יהודי מצרים היו חשופים אף הם להשפעות התעמולה הנאצית והפלסטינית, שבאה לידי ביטוי בעיקר במאמרים אנטי-יהודיים בעיתונות המקומית. ייחודית ליהודי מצרים הייתה העובדה, שהאיום המוחשי של כיבוש מצרים בידי הגרמנים הביא לבריחה של יהודי אלכסנדריה לקהיר ושל יהודים מקהיר לכפרים באזור.

לחלקים נוספים של המאמר:
השפעות מלחמת העולם השנייה : המערכה הצבאית
השפעות מלחמת העולם השנייה : הקהילות היהודיות בזמן המלחמה (פריט זה)
השפעות מלחמת העולם השנייה : השפעת המלחמה על מצב היהודים בארצות האסלאם
השפעות מלחמת העולם השנייה : יחס המוסדות הציוניים ליהודי ארצות האסלאם