אלכסנדר מרטון נולד ב-1927 בטופליצה שברומניה. בגיל תשע עבר עם משפחתו למיירקוריה-צ'יוק, העיר הראשונה שממנה גורשו היהודים עם כניסת הצבא ההונגרי הפשיסטי ב-1941. במהלך המלחמה היה אסיר מחנות אושוויץ-בירקנאו, מאוטהאוזן, מלק ואבנזה. לאחר השואה חזר מרטון לטרנסילווניה, למד רפואה באוניברסיטאות בקלוז' ובטורגו-מורש וסיים אותן בהצטיינות ב-1951. לאחר לימודיו נשלח בהוראת המשטר הקומוניסטי לעבוד כרופא בכפר מרוחק במולדביה בשל היותו ציוני. ב-1961, לאחר כעשר שנות המתנה, קיבל אישור לצאת לארץ ישראל ועלה לארץ עם אשתו ובתו. עד לפרישתו לגמלאות היה מרטון רופא ראשי במחלקת נשים ויולדות בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים.