דמותו של אהרון דויד גורדון מסמלת, אולי יותר מכל את רוחם של פועלי העליה השניה. גורדון היה, מעל לכל דמות מחנכת. יחסו לזולתו, יחסו לחבריו הפועלים (שהיו כולם צעירים ממנו), מקומו ביניהם כמעין אב רוחני והמופת האישי שיצר באורחות חייו האישיים הפכוהו למנהיג אהוב ומשפיע ביניהם. לצד תכונותיו אלו היה גורדון גם הוגה דיעות מעמיק, אף כי השכלתו נשענה על לימוד עצמי.
כחמש שנים לאחר עלייתו לארץ החל גורדון לפרסם את רעיונותיו בכתב, בעיתון 'הפועל הצעיר', שנקרא כשם המפלגה אליה חש קרוב ברוחו. לאחר מותו יצאו לאור חמישה כרכים מכתביו הכוללים מאמרים שאותם פרסם בחייו, כאלו שנמצאו בעזבונו וכן מכתבים שכתב. את השקפת עולמו ניסח גורדון במאמר 'האדם והטבע' , שפורסם אך בחלקו בימי חייו.
להלן נציג בקצרה כמה מעיקרי תורתו של גורדון:
- שיבה לטבע
שרשי האדם מצויים בטבע והוא ביסודו חלק אורגני מן הטבע. הקשר בין האדם לטבע מתהווה על-ידי עבודה פיסית, באמצעותה הוא מתפרנס , אך גם מקבל שפע כוחות חומריים ורוחניים.
ככל שהאדם התפתח ו'התקדם' נוצר חיץ גובר והולך בינו לבין הטבע. הלכו ונוצרו שכבות חברתיות שאינן עובדות, ומנותקות מחיי הטבע הבריאים. בקרב אלו פשטו רקבון, שחיתות וניוון שהשפיעו גם על סביבתן החברתית.
לשם תיקון מצב חברתי זה על האדם לחזור לחיי עבודה בחיק הטבע, שיאפשרו לו לחזור ולהתחבר אליו.
- עבודה כגאולה אישית ולאומית
העבודה היא הדרך להתחדשותו של האדם והאומה בטבע, והיא העתידה לחולל מהפכה בחייו של העם היהודי.
בשל תנאי גלותו התרחק העם היהודי מן הטבע והתנתק מן העבודה, שקושרת כל יחיד וכל עם בקשר אורגני לאדמתו ותרבותו. אף בעמים אחרים אין כלל האוכלוסיה עובדת אדמה, אך חלקים ניכרים מתוכם משמרים את הקשר הזה בעבודתם. היהודים בגלותם נותקו כליל מעבודת האדמה ובחרו בעסקי תיווך, מסחר וניהול, על-כן עליהם לחזור וליצור מחדש את הקשר הזה עם אדמתם, בארצם.
גורדון האמין כי כשם שהתנועה הציונית הבינה כי אין האומה היהודית יכולה להתקיים ללא טריטוריה משל עצמה ולכן קראה לעם היהודי לחזור לטריטוריה הלאומית וההיסטורית שלו בארץ ישראל, כשם שאומה אינה יכולה להתקיים ללא לשון לאומית ולכן קראה התנועה הציונית לחזרה לשפה העברית - כך אין אומה יכולה להתקיים מבלי שבניה יחזרו לחיי עבודה.
בעבודה הפיסית ראה גורדון זכות ולא קרבן וקבע כי 'מעתה צריך להיות האידיאל הראשי שלנו - עבודה'.
- גאולת היחיד -
גורדון לא האמין במהפכות חברתיות , אלא במהפכה שאותה עורך כל יחיד ויחיד בנפשו ובאורחות חייו. הגשמתו של השינוי הכולל תלויה בשינויים העצמיים של היחידים המרכיבים את החברה.
גורדון לא הגדיר עצמו כסוציאליסט. בחייו אף התנגד לסוציאליזם המאורגן משום שראה כיצד גרם לרבים מקרב הנוער היהודי להתכחש ללאומיות היהודית ולציונות. עם זאת דומה כי תפיסתו את מהותו של השינוי החברתי אליו שאף היא שעמדה בבסיס התנגדותו: הסוציאליזם, כך גרס, עוסק בחברה בכללותה ועל כן תולה את תיקונו של האדם בתיקונה של החברה. תורתו של גורדון הניחה כי תיקונו של היחיד הוא שיביא לבסוף לתיקונה של החברה. לפי גורדון, היסוד לכל היחסים בין בני האדם הוא יחסו של האדם אל עצמו, ועל כן לשם יצירתו של שינוי חברתי עמוק לא דרושה תנועה חברתית מקפת, שתנהיג את חבריה לשינויים נרחבים, אלא יש לשאוף לעבודה אישית של כל פרט בחברה כלפי עצמו. השינוי החברתי יווצר באמצעות תהליך איטי של שינוי נפשי פנימי אותו יערכו היחידים בעצמם.
לקריאה נוספת: אתר תנועת העבודה בארץ ישראל
לחלקים נוספים של המאמר:
עליה שניה : מבוא - גורמי משיכה ודחף
עליה שניה : רקע כללי - באירופה ובא"י
עליה שניה : תנועת העבודה בעלייה השניה
עליה שניה : א.ד.גורדון ורעיונות העליה השניה (פריט זה)
עליה שניה : מפלגות הפועלים
עליה שניה : הסתדרויות הפועלים בעלייה השניה
