מאשה גרינבאום, ניצולת גטו קובנה ומחנות עבודת הכפייה באסטוניה, תיארה בספרה, "תקווה על פי התהום" על המאורעות שחוותה המחברת על בשרה: ההשפלה, הגטאות, המחנות באסטוניה ובגרמניה - עד השחרור במחנה ברגן-בלזן. בשנת 1978 עלתה מאשה ארצה והחלה לעסוק בחקר תולדות יהודי ליטא.
בסיפורי אני מתארת את הליטאים, שביניהם גרו יהודים בשלום יחסי במשך שנים רבות. האכזריות שגילו הליטאים בימי מלחמת העולם השנייה הפתיעה והדהימה אותנו. תוך זמן קצר מאוד הם הפכו לרוצחים מיזמתם הם, התנדבו להיות משתפי פעולה עם הנאצים, ועשו זאת בהתלהבות. הארגונים הלאומניים שלהם והכמורה הטיפו לשנאת יהודים, והמריצו את העם הליטאי לפעול יחד עם הגרמנים נגד האויב המשותף – היהודים והקומוניסטים. כדי להצדיק את הפרעות הרצחניות שעשו ביהודים, האשימו הליטאים את יהודי ליטא שהם קומוניסטים שהזמינו את הסובייטים לכבוש את ארצם – מעשה בלתי נסלח בעיניהם. היתה זו טענה מרושעת וכוזבת שנתנה לגיטימציה לכל מעשי השוד והגזל, שלא היו אלא ביטוי ליצר החמדנות של הליטאים ולקנאה שרחשו כלפי היהודים.
לא כל הליטאים השתתפו ברצח ממש; חלק מהם הסתפקו באונס, בשוד ובגזל רכוש מבתיהם של היהודים ומעסקיהם; והיתה גם קבוצה קטנה מאוד של ליטאים אמיצי לב, שסיכנו את חייהם והצילו קומץ יהודים.
לקריאה נוספת:
קובנה
הפורט התשיעי בקובנה
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על אוכלוסיות מקומיות עוינות ליהודים
באתר יד ושם:
יומנים נוספים בנושא אוכלוסיות מקומיות
מערך שיעור בנושא יהודים וסביבתם – יחידים, חברות ומדינות
מבחר חומרים בנושא אוכלוסיות מקומיות
