במסגרת חלוקת פולין בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, בין גרמניה לברית המועצות, העיר לבוב נפלה בחלק הסובייטי. כמקובל במשטר הקומוניסטי התבצעו מאסרים של מי שנתפס כמתנגד לשלטון, ביניהם יהודים. כאשר התקרבו הכוחות הגרמניים לגליציה המזרחית בשנת 1941, קיבלו נציגי השלטון הסובייטי הוראה לברוח. משהבינו כי לא יוכלו לקחת עימם את אלפי האסירים, ירו בהם במרתפי בית הכלא ואטמו את החדרים בבטון. כאשר הגיעו הגרמנים, הם פרצו את הקירות וכפו על היהודים לקבור את הגופות. במסגרת התעמולה הנאצית, פירסמו הגרמנים את ימי הקבורה, ביולי 1941, כאירוע המוני בו ייקָברו "קורבנות היהודים הפושעים". האוכלוסייה, שממילא היתה ברובה אנטישמית, הגיעה משולהבת וביצעה פרעות ביהודים, תוך השפלות ומעשי אונס, כאשר חיילים גרמנים מצלמים את ההתעללויות כתיעוד פעולה ספונטנית של האוכלוסייה המקומית. פרעות אלו כונו "אקציית בתי הסוהר", במהלכן נרצחו כ-4,000 איש.

לקריאה נוספת:
שלושה צלמים של הצבא הגרמני מצלמים פוגרום ביהודי לבוב, 1941
ריבנטרופ-מולוטוב, חוזה
מעדותה של אביבה זיו על החיים בגטו לבוב שבפולין

באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא אוכלוסיות מקומית
מערך שיעור בנושא יהודים וסביבתם – יחידים, חברות ומדינות
מבחר חומרים בנושא אוכלוסיות מקומיות

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.