ארבעה צומות הקשורים באירועים בעלי משמעות לאומית, שהונהגו לאחר חורבן הבית הראשון.

ימי הצום חלו ארבע פעמים בשנה על פי ספירת החודשים המקובלת במקרא: בחודש הרביעי – י"ז בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים גם בתקופת הבית הראשון וגם בתקופת הבית השני; בחודש החמישי – ט' באב, היום שבו חרב בית המקדש הראשון בשנת 586 לפסה"נ ובית המקדש השני בשנת 70 לסה"נ; בחודש השביעי – ג' בתשרי, היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, ובחודש העשירי – י' בטבת, היום שבו החל נבוכדנאצר מלך בבל את המצור על ירושלים בשנת 588 לפסה"נ. ארבעת הצומות בוטלו בימי בית המקדש השני, פרט לצום ט' באב, והם חזרו הונהגו לאחר חורבן בית שני.