| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
על קיומן של קבוצות אלו מעיד חוזה מפורט, מ-1.11.1914, שנחתם בין נציג יק"א בחיפה, מר רוזנהק, לבין נציגי קבוצת 12 פועלים שעבדו באדמות אום-אלעלק וישבו בשוני. החוזה כתוב צרפתית ונחתם בזכרון-יעקב. לחוזה צורפו מכתב הסמכה של נציגי הקבוצה (באידיש), אישור כמויות קש ושחת שהקבוצה קיבלה (באידיש), רשימת אדמות הכרב באום-אל-עלק (בצרפתית) ורשימת אינוונטר מפורטת ביותר (באידיש וצרפתית)*. החוזה מאפשר לתאר את קבוצות הפועלים בשוני ואת אופן הניהול, הציוד ותנאי העסקתם ועבודתם של הפועלים. הרכב הקבוצה: היא מנתה 12 פועלים קבועים, שחלקם היו נשואים, ובנוסף הועסקו פועלים יומיים זמניים ונקבע ש"לפחות 30% מהם יהיו מקומיים" (כלומר ערבים). סעיף מיוחד שהוקדש ל-2 התימנים בקבוצה קבע כי הם התקבלו זמנית בלבד לבחינה "אם הם נראים מסוגלים וחזקים". בחוזה המחודש, לשנת 1913-1916, נפקד כבר מקומם ואיתם התחלפו עוד פועלים אחדים. מבין 12 פועלי הקבוצה - ארבעה היו קודם חברי קבוצת "הגדעונים" (שצמן, איצקוביץ, בן-צבי ופסטר). לקבוצה היו 3 נציגים שנקבעו כ"באי כוח שלנו לפני מר רוזנהק ובאי כוחנו באום-אל-עלק בניהול כל מה שקשור לעבודה", כלומר ייצוג וניהול עצמי. תנאי החוזה: תכנית העבודה הוכתבה לפרטיה על-ידי יק"א. כך למשל חייבים תמיד לעבוד 10 מהקבוצה עם הבהמות (10 זוגות פרידות וגם "חמור במצב מצוין לשימוש הפנימי בחצר"). נאסר על הפועלים להיעדר או לשנות מהתכניות, ובתמורה קיבלו 2000 דונם אדמה, בהמות, ציוד חקלאי מלא ומשוכלל, זרעים ומספוא, מקומות למגורים ולמחסנים, מטבח וכליו, אשראי 60 פרנק לחודש לאיש וכל יתר הוצאות החווה, לפי הצורך. את המשכורות וה"אמורטיזציה" צריכים היו לשלם מהיבול הצפוי. העסקת הפועלים הזמניים נותרה באחריות הקבוצה אך שכרם והרכבם - נקבעו על-ידי יק"א. הקבוצה יכלה, בתנאים שנקבעו, להשתמש בבהמות לעבודות נוספות (אך רק לאחר השלמת עבודות החווה ובימי גשמים, ורק באישור הפקיד). ליק"א - היתה הזכות לבטל החוזה ללא פיצוי אם העבודות לא היו כרצונה. נקבע שהחוזה ניתן להארכה ואכן הוא הוארך לשנה נוספת ללא כל שינוי. לפקידות נשמרה סמכות החלטית בעניין הרכב הקבוצה והתנהגותה. על הפועלים היה להימנע מ"כל דבר שיכול להשפיע באופן מרגיז על מהלך העבודה הרגיל" ולפקיד הזכות "לדרוש את הרחקתו של העבריין והחלפתו המיידית". כעבירות הוגדרו "שערוריה שנגרמה על-ידי אחד מהם, אי-ציות, משגה חמור"... על הקבוצה ונציגיה חלה חובה להקפיד בבחירת פועליהם "ולהעסיק רק אנשים שקטים ולהיפטר מאנשים שלא מתנהגים כראוי." לפנינו חוזה שנתן לפועלי הקבוצה קיום כלכלי מובטח לשנה, עם אמצעי הייצור הדרושים ואפשרות הכשרה חקלאית, כשהסיכון הכלכלי נפל בעיקר על יק"א. לקבוצה היתה נציגות שנבחרה על-ידה לנהלה ולייצגה, אך בכל נושא חשוב, משקי או חברתי, נשמר הפיקוח והניהול בידי יק"א. הארכת החוזה כמות שהוא לשנה נוספת העידה על שביעות רצונם של שני הצדדים מהחוזה ומהעבודה במקום. יפוי כוח שנכתב באידיש (1.10.1915) וניתן לנציגי קבוצת הפועלים הראה שינוי בהרכב הנציגות ושינוי שם הקבוצה. במקום "קבוצת אום-אל-עלק" - "קבוצת שוני". מסמך נוסף לענייננו הוא "הצעת חוזה לשנת תרע"ז" ובה גם תקציב מתוכנן לשוני ופרטים נוספים על המקום. ארכיון תנועת העבודה, (292-312IV) ניתן להניח שחוזה כזה, או דומה לו, אכן נתממש בשוני. העקרון המשקי הבסיסי נשמר - פקידי יק"א מסרו לקבוצה אדמה ואמצעי ייצור ומחיה והתשלום עבורם נעשה מהגורן של אותה שנה, אבל היו פרטים חשובים - שנשתנו:
נראה שההצעה משקפת שינוי במצב הקבוצה בשוני ובתנאים שסביבה. יש בה ביטוי לעצמאות רבה יותר ויציבות של הקבוצה במקום, וניתן להניח שהניתוק ממרכז יק"א ונסיבות נוספות של המלחמה תרמו למידת עצמאות גוברת. * תרגומי החוזים מצרפתית נעשו ע''י מר מיכאל מאיר, ומאידיש - ע''י הגב' אורה רוזנצוייג. לעמוד הקודם
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
