| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
המאבק להקמת מדינת ישראל והכרזת המדינה, התרחשו בעוד העם היהודי מתמודד עם תוצאות השואה, ועם הצורך למצוא מחדש את מקומו בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. קהילות יהודיות התמודדו הן עם שינויים פנימיים שהתחוללו בהן בעקבות השואה, והן עם השאלה מהו מקומן ביחס לישות היהודית הריבונית החדשה – מדינת ישראל. יהודים רבים וקהילות רבות בחרו במדינה היהודית כביתם. רבים אחרים, בעודם נאבקים לבנות את חייהם בקהילות בתפוצות, הושיטו עזרה למדינה במטרה להפוך את החלום הציוני למציאות. עשרים השנים הראשונות של המדינה היו תקופה של הנחת היסודות. יהודי העולם נרתמו לאתגר של בניית המולדת היהודית בשיתוף עם הציבור היהודי הישראלי שכבר חי בה. ראשיתה של התקופה ב'עלייה הגדולה'. בשלוש השנים שבין הכרזת העצמאות של ישראל בשנת 1948 ועד לשנת 1951, הוכפלה אוכלוסיית המדינה – מ-700,000 נפש ל-1,400,000 נפש. היקף העלייה הזו, במספרים מוחלטים, אך בעיקר באופן יחסי לגודלה של האוכלוסייה הקולטת, היה חסר-תקדים. בעיקר כללה עלייה זו את ניצולי השואה במחנות העקורים באירופה ובמחנות המעצר בקפריסין, וכן עלייה מאורגנת של קהילות שלמות שמצבן היה מסוכן במיוחד. כך למשל הגיעו ארצה באותה תקופה יהודי תימן, במבצע 'מרבד הקסמים', ויהודי עיראק במבצע 'עזרא ונחמיה'. הסוכנות היהודית 1, הג'וינט 2 ומוסדותיה הצעירים של המדינה הובילו את ה'עלייה הגדולה', שהייתה התרחשות אדירה בהיקפה לשינוע העם היהודי, לעלייתו ולקליטתו בישראל. העם היהודי "הצביע ברגליים", והפך את החזון של המדינה למציאות. יהדות העולם הייתה מעורבת בכל היבט של התהליך - עלייה, התיישבות ופיתוח התשתיות. קשה לדמיין את התבססותה ואת פיתוחה של ישראל ללא ההתגייסות האדירה של יהודי העולם. התמיכה הכספית שלהם הייתה עצומה, ובשנים הללו אף מכרעת. המגבית היהודית המאוחדת בארצות הברית, והמגבית המאוחדת לישראל/קרן היסוד בשאר מדינות העולם, גייסו מיליארדי דולרים. בנוסף יזם בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, מכירה של איגרות בונדס של מדינת ישראל. מאז נמכרו איגרות בסכום העולה על 25 מיליארד דולר. כספים אלה אפשרו את העלייה המאסיבית, וכן את בניית התשתיות הלאומיות שנדרשו לקליטתה בתחומי ההתיישבות, התעסוקה, החינוך, הרפואה ועוד. אין להמעיט בחשיבות המחויבות ותחושת השותפות שבאה לידי ביטוי בנתינה הפילנתרופית לישראל, שהפכה לחלק בלתי נפרד של אורח החיים בכל בית יהודי. לדוגמה, 'הקופסה הכחולה' של הקרן הקיימת לישראל הפכה לאובייקט יהודי טקסי כמעט. בבתים רבים, במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים יהודיים, זכתה 'הקופסה הכחולה' למקום של כבוד. אגרות הבונדס של מדינת ישראל ניתנו כמתנות בר מצווה למשל. ארגון 'הדסה' - הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה- שנוסד ב-1912 והיה לארגון המתנדבים הגדול באמריקה, הפך את מחויבותו לבניית מערכות הבריאות והחינוך של ישראל לחלק מסדר היום של משפחות יהודיות רבות. כמובן שלמרות שיתוף הפעולה ההדוק התפתחו גם מחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות. שאלות רבות ושנויות במחלוקת, עלו כבר אז: מהו האופי הרצוי של מערכת היחסים בין יהדות העולם לישראל? מהו מקומה של מדינת ישראל בעולם היהודי? האם חיים יהודיים צריכים להמשיך להתקיים (או – האם יהודים צריכים להמשיך לחיות) מחוץ למדינת ישראל? האם להיות ציוני פירושו- לעלות לישראל? האם מדינת ישראל והתפוצות משלימות או שוללות זו את זו? התשובות לשאלות הללו ולאחרות רבות ומגוונות, והן ליבו והעשירו את הדיון הציבורי שמתמשך מאז ועד ימינו. זאת ועוד, בבסיס המתיחות הרעיונית רווחה בישראל בימיה המוקדמים הגישה של שלילת הגולה. הפסיכולוג פרופ' דן בר-און תיאר זאת באופן ממצה: ": “The ‘I’ of Jewish identity had to define itself, first of all, by negating other identities defined as being part of the Diaspora.” 3 ניתן כמובן לטעון שגישה זו נובעת מהמאמץ המהפכני שנדרש על מנת לבנות את הלאום היהודי המתחדש. כפי שהסוציולוג פרופ' עוז אלמוג 4 הסביר: "כתוצאה מכך, השלילה הכוחנית של תרבות התפוצות נבעה, לפחות בחלקה, מהצורך להדגיש את העליונות של תרבות החלוץ הציוני על פני היהדות המסורתית ממנה היא צמחה" . למרות הפערים האידיאולוגיים והארגוניים, המשיכו היחסים בין היהודים שחיו בישראל לאלה שחיו מחוצה לה, להיות בעלי משמעות עבור שני הצדדים. ישראל הזדקקה לתמיכת יהדות התפוצות, וזו מצדה שאבה עידוד, גאווה, ביטחון והשראה מעצם הקיום של מדינת ישראל. מעבר לכך, רבים מהיהודים שחיו בישראל ובתפוצות היו בני אותן משפחות, הם גדלו יחד ב'מולדת הישנה'. מאבקים אידיאולוגיים ודיונים קיומיים בנושא יחסי ישראל-תפוצות והעם היהודי, משולהבים ככל שיהיו, תמיד נותרו 'בתוך המשפחה'.
מלחמת ששת הימים הייתה נקודת מפנה ביחס למקומה של ישראל בעולם היהודי. הניצחון הדרמטי התרחש על רקע החששות שקדמו למלחמה. יהודי העולם חששו לעצם קיומה של המדינה היהודית. לניצחון הייתה השפעה אדירה על תחושות הביטחון והגאווה שלהם. לא רק שההתלהבות כלפי ישראל הגיעה לשיאים חדשים, אלא שתמיכתם של היהודים בישראל, הפכה פתוחה וגלויה יותר מבעבר, וכן גם ביחסם לזהותם היהודית. התהליך שבו העם היהודי אימץ אל לבו את מדינת ישראל בעקבות הניצחון הצבאי האדיר, השתלב עם צמיחתו של דור יהודי צעיר בתפוצות, ועם תהליך התחזקות ביטחונם העצמי בזהותם היהודית של בני הדור החדש, ויכולתם להיאבק על זכויותיהם. תהליך זה בולט במיוחד בקרב הקהילה היהודית הגדולה ביותר, זו של ארה"ב. בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים גילו רבים מיהודי העולם, וכן גם ארגונים יהודיים, עניין ומעורבות בישראל. חלה עלייה חדה בהיקף התרומות, שהגיע לשיאים חדשים. יהודי התפוצות הפכו למעורבים יותר במגוון נושאים. עולים ומתנדבים הגיעו לישראל, והתיירות היהודית לישראל גדלה לממדים חסרי תקדים. במונחים מעשיים, בעשורים שלאחר מלחמת ששת הימים המעורבות של יהודי התפוצות התמקדה בצמיחתה של מדינת ישראל ובהתבססותה. התמיכה בקידום תשתיות היסוד של המדינה, שאפיינה את השנים הראשונות שלאחר קום המדינה, הפכה עתה לתרומה ניכרת להתפתחות האוניברסיטאות, מרכזי מחקר ורפואה ומוסדות ציבור. יתר על כן, הרצון להשפיע על איכות החיים בישראל הביא לתכנון וליישום ביצוע של פרויקט נרחב של 'שיקום שכונות', פרויקט שהתמקד בסיוע לשכונות מצוקה ולעיירות הפיתוח בישראל שהוקמו ברובן לצורך קליטת העלייה ההמונית של שנות החמישים. (יש לציין שכמעט כל הפרויקטים שבוצעו בארץ בתמיכתם הכספית של יהודי התפוצות, נעשו בשותפות מלאה עם הגורמים המתאימים במדינת ישראל, כולל השתתפות במימון). בשנים הללו שלאחר מלחמת ששת הימים הפכה התמיכה הפוליטית במדינת ישראל למטרה המוצהרת, המובילה והמאחדת בפעילות של העולם היהודי המאורגן. פעילות זו נעשתה ברחבי העולם במקצועיות הולכת וגדלה, והבטיחה תמיכה במדינת ישראל, שמירה על האינטרסים שלה והגנה על הדימוי שלה. בכך מילאה יהדות העולם תפקיד מרכזי בחשיבותו בשותפות הכלל יהודית. אחד הביטויים הבולטים של מגמה זו הייתה אייפא"ק - השדולה האמריקנית למען ישראל AIPAC-American Israel Public Affairs Committee), שהפכה לאחד מהארגונים הלוביסטים החזקים ביותר בארה"ב, ומונה כיום כ- 100,000 חברים. בשנים הללו התנהל גם אחד המאבקים המצליחים ביותר של העם היהודי כקולקטיב - המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות. קיומה של מדינת ישראל, וניצחונה במלחמת ששת הימים, הצית את המאבק של יהדות זו למען חופש דת ותרבות ולמען עלייה חופשית. המאבק סחף את העולם היהודי כולו. שיתוף הפעולה ההדוק בין יהודי ברית המועצות, יהדות העולם החופשי ומדינת ישראל יצר מאבק בעל השפעה רבה. תוצאות המאבק היו חידוש הקשר עם יהודי ברית המועצות - יהודי הדממה – שנותקו מן העם היהודי עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית בשנת 1917; הנעת תהליך הגירה ענק שבמהלכו יצאו מעל לשני מליון יהודים, משטח ברית המועצות לשעבר, מהם כ-1,250,000 מצאו בית במדינת ישראל; יצירת מרחב פעולה יהודי בינלאומי שבו הדור היהודי הצעיר שלאחר השואה גיבש ועיצב את תחושת השייכות והמחויבות היהודית שלו ובניית דגם פעולה יעיל ששימש השראה למאבקים למען זכויות אדם בברית המועצות ובעולם כולו.
את שני העשורים האחרונים ניתן להגדיר כתקופה של חיפוש אחר סוג חדש של שותפות בין ישראל לבין העם היהודי בתפוצות. גורמים רבים תרמו לשינוי זה; אם השנים שלאחר 1967 סימלו את שיא ההזדהות של יהודי העולם עם ישראל, שנות ה-80 – בין השאר כתוצאה ממלחמת לבנון ומהאינתיפאדה הראשונה– היו שנים של התעוררות מהאופוריה של מלחמת ששת הימים, ובהן החל להישחק האתוס של ישראל כמדינה 'גדולה מהחיים'. השינוי בדימוי של מדינת ישראל הביא, מצד אחד, יהודים מודאגים בארץ ובעולם לתהות ביחס לעתידה של השותפות הכלל-יהודית ולמקומה של ישראל בתוכה; ומצד אחר הביא רבים, בעיקר בקרב הדור הצעיר של יהודי התפוצות, להתרחק מכל קשר עם ישראל. ישראל של סוף המאה ה-20 לא הייתה עוד מדינה ענייה ומתפתחת. התלות שלה בתרומות של יהודי התפוצות הלכה ופחתה. מנהיגים יהודים בני הדור החדש, שרבים מהם השתתפו בתוכניות חינוכיות בישראל, החלו לנסות ולבנות מערכת יחסים שאינה בנויה רק על כסף. תמונת המצב המוכרת מהעבר, שבה קהילות יהודיות מגייסות כסף, והישראלים מחליטים באופן חד-צדדי כיצד לעשות בו שימוש, הלכה והשתנתה במהירות. שני הצדדים הביעו צורך להגדיר מחדש את השותפות. מושגים כמו הדדיות, סימטריה, שיתוף פעולה ודיאלוג הפכו לאבני הבניין החדשות של הקשר. האתגר החדש היה ליצור מערכת יחסים שוויונית ותוססת. בתקופה זו היה שינוי בולט בדגש שניתן למפגשים בין הדור הצעיר של יהודי התפוצות לבין ישראל והישראלים, באמצעות ביקורים חינוכיים. מה שהתחיל כ'חוויה הישראלית' עבור צעירים, הפך בעשור האחרון ל'תגלית' – ביקור בישראל על חשבון העם היהודי כביטוי לזכותו של כל צעיר יהודי ליצור קשר עם ישראל. בהמשך הוקם 'מסע', ארגון גג של תוכניות ארוכות לשהייה של סמסטר עד שנה בישראל. תוכניות אלו מבטאות את הכוונה לקרב צעירים רבים ככל האפשר לישראל, לערוך להם הכרה עם הארץ, להעצים את מעורבותם במתרחש בה ולאפשר להם להשתלב בשיח כלל-יהודי חדש. שינוי זה בתפיסה בא לידי ביטוי גם בצורות מימון חדשניות של התחום, שעיקרו איגום משאבים של קהילות, של תורמים פרטיים ושל ממשלת ישראל. השינוי בפילנתרופיה היה אף הוא משמעותי. לצד הזרם המסורתי של הנדבנות היהודית, נפתחו בארץ עוד ועוד משרדים, שייצגו קהילות יהודיות וקרנות יהודיות בעולם, ומערך של מודלים חדשניים הלך והתפתח. היה בכך ביטוי לרצונם של התורמים להיות מעורבים יותר בתהליכי קבלת ההחלטות, ולעקוב מקרוב אחר הדרך בה נעשה שימוש בכספם. צעד נוסף בכיוון זה הסתמן עם הקמת קרנות כמו הקרן החדשה לישראל 5, או לאחרונה ארגון ה- Inter-Agency Task Force on Israeli Arab Issues 6 . אלו מהווים ביטוי ליכולת של יהדות העולם להיות ביקורתיים כלפי היבטים שונים של מדינת ישראל, מתוך תחושה של שותפות ומחויבות. כאן בולטים הניסיונות לפעול בתחום של קידום השוויון של ערביי ישראל, של העצמת תהליך התחדשות היהודית, ושל תמיכה במאבק למען פלורליזם יהודי במדינת ישראל. שינוי ניכר התחולל גם בהרחבת תחומי הפעילות. כיום מעורבת יהדות העולם כמעט בכל תחומי החיים בארץ – חינוך ותרבות, היי-טק, שירותים סוציאליים, איכות הסביבה, זכויות האדם והאזרח, פיתוח מנהיגות אזרחית ועוד ועוד. כמעט בלתי אפשרי לדמיין את התעצמות המגזר השלישי (NGOs) בישראל ללא המעורבות של יהדות העולם. אולי הדגם הבולט בניסיון להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין ישראל לבין העם היהודי הוא זה של 'שותפות 2000'. הדגם, שהושק בשנת 1994 על ידי הסוכנות היהודית ושותפיה במגבית היהודית המאוחדת ובקרן היסוד, הוא ניסיון לפתח דוגמה מייצגת חדשה של שותפות. היא מאופיינת במערכת יחסים ישירה בין קהילות ספציפיות בישראל ובתפוצות, הטוות ביניהן מערכת קשרי גומלין ענפה בתחומי חיים שונים. באמצעות העצמת השותפויות הבין-קהילתיות, יצרה מחלקת ישראל בסוכנות היהודית פלטפורמה יהודית-עולמית, המהווה חממה לפיתוח ולהתנסות בשיתופי פעולה מגוונים. ההנחה שבבסיס שותפות 2000 היא: "השותפות בין העולם היהודי ואזרחי ישראל הינה חיונית להבטחת העתיד. אין דבר יותר רב עוצמה מהשפעתה של פעולתנו הקולקטיבית". המטרה היא, אם כן "לקשר בין קהילות יהודיות ספציפיות ברחבי העולם לקהילות ספציפיות בישראל, במטרה לעודד בניית קשרים, שיתוף פעולה וידידות מתמשכת". חשוב לציין עד כמה משמעותי היה השינוי במערכת היחסים בין העם היהודי למדינת ישראל. ופיתוחה של מערכת יחסים אמיתית ומתמשכת הפך להיות המטרה, הדגש הועבר מהתוצאה לתהליך. החלטות לגבי הפעילות המשותפת נלקחו מהמוסדות המרכזיים והועברו לידי הקהילות. בנוסף, קבלת ההחלטות יחד, כשווים. כפי שנכתב באתר של שותפות 2000: "יותר מפלטפורמה שנועדה לחולל שינוי או לאפשר תוצאות מוחשיות, השותפות שלנו מעניקה צורה לעמיות שלנו ומביעה את הערכים המשותפים שלנו". ניתן לסכם את שני העשורים האחרונים כתקופה של חיפוש אחר צורה חדשה של שותפות. הצורך נוצר משום שהמציאות השתנתה באופן מהותי, אך גם משום שישראלים ויהודים ברחבי העולם נדרשו לשאלה "כיצד העובדה שישראל היא מדינה יהודית צריכה לבוא לידי ביטוי בשותפות בינינו?" זוהי שאלה קיומית שהתשובות לה עדיין אינן ברורות. עם זאת, נראה כי הגישה עצמה היא תחילתה של דרך למציאת התשובות הנכונות עבור השותפות בעתיד.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
