| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20 הוצעו פתרונות שונים לבעיית הקיום של היהודים: התבוללות בחברה הנוכרית שסביבם, מסגרות אוטונומיות, הגירה לעולם החדש, ציונות ועוד. מבין הפתרונות שהוצעו, לא היה הרעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל הפתרון המועדף על רוב היהודים. מרבית היהודים העדיפו להגר לארצות העולם החדש ובעיקר לארצות-הברית. רק מעטים מיהודי העולם קבעו את ביתם בארץ ישראל, והיישוב היהודי הקטן גדל בקצב איטי. למרות ההתנגדויות שקמו לרעיון הציוני שבראשו עמד רעיון הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בקרב יהודי העולם, והקשיים שנערמו בפניו, הוא הפך במחצית הראשונה של המאה ה-20, לאחד הפתרונות המובילים למצוקת היהודים, ככל שרבתה הסכנה לחיי יהודים בארצות השונות. ההסתדרות הציונית, שיסד הרצל בשנת 1897, הצליחה באיטיות ובהתמדה להפוך לארגון בינלאומי גדול ומשפיע בעולם היהודי, ולגייס יהודים מרחבי העולם לתרום ולפעול למען הגשמת תחיית הלאום היהודי. בין הישגי התנועה ניתן למנות גם את הקמתה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, שהייתה שותפה מרכזית בשילוב העם היהודי במפעל הציוני. בשנת 1917, במלחמת העולם הראשונה, כבשה בריטניה את ארץ ישראל מידי התורכים, וקיבלה מן האו"ם מנדט זמני לשלוט בה. באותה שנה, בעקבות פעילות דיפלומטית ענפה של המנהיגות היהודית בבריטניה, נתן הלורד בלפור, שר החוץ הבריטי דאז, ללורד רוטשילד, ממנהיגי יהדות בריטניה, את 'הצהרת בלפור'. בהצהרה זו התחייבה בריטניה לסייע בכינונו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. האירוע הפיח תקוות רבות ביהודים בכל העולם לגבי האפשרות של מימוש רעיון הציוניות. אולם התנגדותם ההולכת וגוברת של ערביי ארץ ישראל לרעיון הקמת המדינה, גרמה לבריטניה לסגת מהתחייבויותיה, להציב מכשולים הולכים וגדלים בפני היישוב בארץ ישראל. מלחמת העולם השנייה נסתיימה באפריל 1945. מיד לאחריה, כששרידי העם היהודי התגבשו סביב המאבק על זכותם למדינה, החלו השנים המכריעות בתהליך הקמת המדינה.
משהחלו להתברר ממדי השואה, ומאות אלפי פליטים יהודים ניצולי התופת זרמו אל מחנות העקורים במרכז ובמערב אירופה, נוצר צורך דחוף למצוא פתרון למצוקה היהודית. אם עד המלחמה היו מי שדמיינו פתרונות שונים לבעיית הקיום של היהודים, הרי שעתה החריף הצורך של היהודים במדינה עצמאית. שינויים ביחסי הכוחות בזירה הבינלאומית ובהם היחלשותה של בריטניה, סייעו להחיש את התהליכים להקמת המדינה. אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל יחד עם יהודי העולם, פעלו במרץ לקידום הרעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל במגוון דרכים. הפעילות התמקדה במישור המדיני הבינלאומי, בהגברת ההעפלה הבלתי חוקית לארץ, ובפעילות נרחבת של המחתרות בארץ כנגד השלטון הבריטי. יהודים ברחבי העולם התגייסו לתמוך כספית, פוליטית, מעשית ומוסרית במאבק. הם עסקו במימון ורכישת אוניות, בשיפוצן ובהסבתן לאוניות מעפילים, היו שאף התנדבו לשרת על אוניות אלו; הם סייעו בבניית הכוח הצבאי, הן ברכישת נשק והן בהתנדבות לכוחות הביטחון בארץ ; והם פעלו במלוא עוצמתם כדי לגייס תמיכה פוליטית בינלאומית ברעיון המדינה היהודית. עם הסלמת המצב הביטחוני בארץ ישראל, העבירו הבריטים את שאלת המנדט הבריטי בארץ להחלטת ארגון האומות המאוחדות. האו"ם מינה את ועדת אונסקו"פ במאי 1947, לבחון את המצב בארץ ישראל. הוועדה המליצה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, וההמלצה הועברה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות להכרעה. ארגונים ואישים יהודים מן היישוב ומן העולם התמקדו בעבודה דיפלומטית מאומצת כדי להבטיח את תמיכת העולם בהצעת החלוקה. בכ"ט בנובמבר 1947, לאחר הצבעה דרמטית1 , התקבלה ההחלטה על חלוקתה של ארץ ישראל לשתי מדינות- מדינה יהודית ומדינה ערבית - כאשר ירושלים תישאר תחת מנדט בינלאומי. ההחלטה התקבלה ברוב של שלושים ושלוש מדינות, כולל ארצות-הברית וברית-המועצות, מול שלוש עשרה מדינות שהתנגדו. ביישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם הייתה התרגשות רבה ושמחה אדירה.
כל ההמון הגדול הזה כמו התאבן שם בדומיית לילה מפחידה, כאילו אינם בני אדם אמיתיים כי אם מאות צלליות כהות מצוירות על פני יריעת החושך המהבהב. כאילו מתו כולם בעמידה. לא דיבור, לא שיעול ולא מדרך נעל. יתוש לא זמזם שם" "... וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים... אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע, והמשיך וצעק האיש הזה שרצה להיות פרופסור דגול וגם ראוי היה ועכשיו הוא היה כולו רק אאאאההה" "... ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים, ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונופפו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה" 2 אך השמחה לא נמשכה זמן רב. למחרת החלטת האו"ם, החל המאבק בין היישוב לבין ערביי הארץ, שסירבו לקבל את הצעת החלוקה. בעת החלטת האו"ם מנה היישוב קרוב ל-650,000 איש, והציבור הערבי קרוב ל- 1,200,000 איש.
עם סיומו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, וההכרזה על הקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, פלשו צבאות ערב לישראל, והמדינה הצעירה עמדה מול אתגר צבאי ומול סכנת קיום. השמחה הגדולה ברחבי העולם היהודי התחלפה במהרה בדאגה חמורה לגורל המדינה, וליכולתה להתמודד עם צבאות ערב שהכריזו עליה מלחמה. בתקופה הראשונה של מלחמת העצמאות הוקם צה"ל. למעלה משלושת אלפים מתנדבים, שהגיעו מרחבי העולם, רובם הגדול יהודים אך ביניהם גם כמה לא יהודים, נטלו חלק במאמץ המלחמתי. המתנדבים היו ברובם בעלי ניסיון צבאי מימי מלחמת העולם השנייה, והם תרמו מניסיונם ליכולת התכנון ולאיכות הלחימה של הצבא החדש. כך למשל חיל האוויר הישראלי בראשית דרכו היה מורכב כמעט אך ורק מתנדבים, ושפת הדיבור בו הייתה אנגלית. בשלבים ראשונים ומכריעים אלה בתולדות מדינת ישראל, מילאו יהודי העולם תפקיד חשוב בתמיכתם הכספית, המדינית והמוראלית העקבית. תמיכה שבלעדיה הייתה מתקשה המדינה הצעירה לממש את החזון של מדינה ריבונית יהודית. עמידתה של ישראל במאבק מול צבאות ערב הייתה הישג מרשים, שהתקבל בשמחה ובאנחת רווחה ברחבי העולם היהודי. לראשונה מזה שנים רבות יכלו יהודי העולם כולו לזקוף ראשם בגאווה, המדינה היהודית הריבונית הייתה לעובדה מוגמרת. הקמתה של מדינת ישראל הייתה רגע מכונן לכל העם היהודי. היא העניקה לו ביטחון בקיומו, הכרת ערך עצמית ותחושה של נורמאליות שהייתה חסרה זמן כה רב. המדינה הייתה הגורם הראשון במעלה בתהליך השינוי של העם היהודי ממצב של חוסר האונים, שהגיע לשיאו בתקופת השואה, לעצמאות ולהתעצמות. עבור רבים, הקמתה של מדינה יהודית - לאחר שנות הגלות הארוכות, ושלוש שנים לאחר השואה - הייתה חלום שהתגשם, סמל לכוח העמידה של העם היהודי וביטוי לנצחיותו.
מנהיגי היישוב היהודי לא היו מוכנים למלחמה מידית, הם סברו כי היא תפרוץ רק עם יציאת הבריטים את הארץ. היה צורך דחוף ברכישת נשק ולא היה כסף. בדצמבר 1947, יצאה גולדה מאיר כראש המחלקה המדינית (בפועל) של הסוכנות היהודית3 לשליחות גורלית לארצות הברית לדבר אל ליבם של יהודי אמריקה: We have no governments. But we have millions of Jews in the Diaspora, and exactly as we have the faith in our youngsters in Palestine so I have faith in the Jews of United States. We are not a better breed; we are not the best Jews of the Jewish People. It so happened that we are there and you are here. I am certain that if you were in Palestine and we were in the United States, you would be doing what we are doing there, and if you would ask us here to do what you will have to do4. תרגום לקטע: "אין לנו ממשלות, אבל יש לנו מיליוני יהודים בתפוצות, ובדיוק כשם שאנו בוטחים בצעירינו בפלסטינה, כך יש בנו אמונה ביהודי אמריקה. אין אנו גזע משובח יותר, אין אנו הנבחרים מכל יהודי העולם. כך קרה שאנו שם ואילו אתם כאן. משוכנעת אנכי שאילו הייתם אתם בפלסטינה, ואנו בארה"ב, הייתם אתם עושים את מה שעושים אנו שם,ואילו הייתם מבקשים מאתנו לעשות את מה שעליכם לעשות...) יהודי אמריקה הקשיבו לגולדה מאיר קשב רב, ותרמו מכספם ברוחב לב, וכשלא היה להם מה לתרום, לקחו על עצמם הלוואות. גולדה מאיר שבה מאמריקה עם חמישים מיליון דולר.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
