|
מחריפה מדיניות בידודם החברתי והכלכלי של היהודים |
בעקבות הישגיו של היטלר במדיניות הפנים והצלחותיו במדיניות החוץ התוקפנית - במיוחד בשנת 1938 - החריפה בשנה זו המדיניות האנטי-יהודית. פרטיה עוצבו באמצעות יוזמות של פקידים רבים במנגנון הממשלתי הנאצי, שביקשו לנהוג על פי קווי הפעילות האנטישמיים שהתווה המנהיג - ובכך לְרַצוֹתוֹ.
חוקים ותקנות שפורסמו בגרמניה החל בשנת 1938 נועדו לבודד את היהודים מן החברה ולזהותם ביתר קלות, לדוגמה:
• בוטל המעמד המשפטי של הקהילות היהודיות (28 במרס 1938).
• יהודים חויבו לשאת תעודות זיהוי (יולי 1938).
• פורסם צו שאסר על יהודים להעניק לילדיהם שמות גרמניים וקבע כי עליהם להוסיף לשמם הפרטי את השם שרה - לנקבה, וישראל - לזכר (אוגוסט 1938).
• הוטבעה בדרכוני היהודים האות J, האות הראשונה של המילה "יהודי" בכמה שפות אירופיות (אוקטובר 1938).
נישולם הכלכלי של היהודים, שהחל כאמור עוד ב- 1933, הוחרף ב- 1938. עסקים ורכוש של יהודים הופקעו על פי חוק (לעתים בצירוף מעשי אלימות) והועברו מידי יהודים לידי אָרִים בתהליך הַמְכוּנֶה "אָרִיזָצְיָה". יהודים סולקו מן המסחר בבורסה, נאסר עליהם לעסוק כעצמאיים במלאכה ובמסחר לסוגיו (12 נובמבר 1938). כן נאסר עליהם לנהל עסקים ולסחור בירידים ובתערוכות. לנוכח תהליך האריזציה והתחיקה משנת 1938 - גברה בהתמדה בשנים 1938 - 1939 הגירת היהודים מגרמניה.
לאחר השתלטות הנאצים על אוסטריה במרס 1938 (אַנְשְׁלוּס) הופעלה המדיניות הגזענית שהונהגה בגרמניה גם כלפי יהודי אוסטריה. כל החוקים והתקנות שעסקו ביהודי גרמניה חלו מעתה גם על כ- 200 אלף יהודי אוסטריה, שמרביתם התרכזו בווינה. מספר מעשי ההתעללות וההשפלה הלך וגדל: כבר במרס 1938 אולצו יהודים נכבדים מווינה, ובהם רבנים, לנקות את רחובות העיר במברשות קטנות, ואפילו במברשות שיניים; ב- 1 באפריל שולחו למחנה דָכָאוֹ 60 יהודים, ובהם מנהיגי הקהילה ואנשי רוח; מרצים באוניברסיטאות ופקידים יהודים פוטרו ממקומות עבודתם. כתוצאה מאירועים אלו נמלטו רבים מיהודי אוסטריה לאיטליה ולשוויץ.
באוסטריה הונהגו שינויים ארגוניים, שבמסגרתם הגביר השלטון הנאצי את הלחץ על היהודים להגר מאוסטריה. לשם קידום ההגירה וזירוזה הוקמה באוגוסט 1938 "הלשכה המרכזית להגירת יהודים בווינה" שבראשה עמד אדולף אייכמן. לשכה זו פעלה ל"טיהור" הרייך מיהודים, ובמשך כחצי שנה הצליחה להביא להגירתם המבוהלת של כרבע מיהודי אוסטריה. יהודים שהסכימו להגר קיבלו מן הלשכה סיוע. הישגיה של לשכה זו בניהול הגירה כפויה גרמו להקמת לשכה דומה בתחילת שנת 1939 בברלין, וגם עליה הופקד אייכמן1. בשלב זה חשב הממשל הנאצי כי ההגירה היא הפתרון הראוי ל"שאלה היהודית".
|
מצב הפליטים היהודים מחריף |
הנהגת מדיניות של כפיית הגירה על יהודי אוסטריה והחרפת היחס כלפי יהודי גרמניה ב- 1938 החמירו את מצבם של הפליטים היהודים. בשל כך החליט הנשיא האמריקני רוּזְוֶולְט לכנס ועידה שתדון בסוגיה זו.
הוועידה התכנסה ביולי 1938 באֶוְויָאן, עיירת נופש צרפתית ליד אגם ז'נבה - והיא מְכוּנָה ועידת אוויאן. בוועידה השתתפו נציגים מ- 32 מדינות וארגוני סיוע לפליטים. הדוברים הביעו הזדהות עם סבל היהודים, אבל הקפידו להדגיש כי מדינותיהם לא תוכלנה לפתור את בעייתם. הוועידה נמשכה שלושה ימים והתפזרה ללא תוצאות.
הרפובליקה הדומיניקנית הייתה היחידה שהסכימה לקלוט 100 אלף פליטים יהודים, אך רק כמה מאות נענו להצעה. ארצות הברית, יוזמת הוועידה, הכריזה כי לא תסטה ממדיניות מִכְסוֹת ההגירה שבה נקטה במסגרת חוקי הקְווֹטָה2, שבהם הגבילה כניסת מהגרים, על אף מצבם המיוחד של יהודי גרמניה. עם זאת התחייבה ארצות הברית למלא את מכסות ההגירה שקבעה במלואן. הודות לכך נכנסו לארצות הברית בשנים 1938 - 1939 כ- 63 אלף יהודים.
יֶתֶר המדינות הביעו צער על מצב היהודים, אך סירבו לקלוט יהודים בתירוצים שונים, לדוגמה: ערב הוועידה הגיעה בריטניה להסכמה כי לא תידון בוועידה הצעה להגדלת ההגירה לארץ ישראל; אוסטרליה טענה כי הואיל ואינה סובלת מהתמודדות עם בעיית הגזע במדינתה, הרי שאינה מוכנה לסכן את המדינה ולְפַתחַ בה בעיה זו על ידי הגירת יהודים לשטחיה; קנדה הבהירה כי המצב הכלכלי שלה אינו מאפשר קליטת מהגרים יהודים.
ממהלך ועידת אוויאן הבין היטלר כי מדינות העולם אדישות לגורל היהודים, ואמר: "איש אינו רוצה עוד ביהודים." הוא הוסיף וטען כי "באוויאן התנפץ המיתוס על הכוח היהודי הבינלאומי והשפעתו בעולם". עתה יכול היטלר להמשיך באין מפריע במדיניותו האנטי-יהודית. ואכן, מדינות העולם לא פעלו בשנים 1933 - 1939 לריסון המדיניות האנטי-יהודית של המשטר הנאצי. לעתים הסתפקו במחאות, אך לא עשו דבר באופן שיטתי ונמרץ לשינוי מצב היהודים.
|
גרמניה מגרשת יהודים פולנים |
ביטוי חמור לנישול היהודים ממעמדם האזרחי התגלה בפעולת הגירוש שנקט הממשל הנאצי. בגרמניה התגוררו כ- 50 אלף יהודים בעלי אזרחות פולנית. באוקטובר 1938 החליטה גרמניה לגרשם לפולין, אבל ממשלת פולין סירבה לקבלם - כי על פי חוק פולני שנקבע במרס 1938, נשללה אזרחותם הפולנית. למרות זאת, גירשה גרמניה כ- 17 אלף יהודים לשטח ההפקר בגבול שבין פולין לגרמניה. הפולנים מנעו את כניסת היהודים לפולין וגירשו אותם בחזרה לגבול גרמניה. המגורשים נמלטו מצד אל צד תוך איומים על חייהם, כשהם חשופים למזג האוויר הקר ששרר באזור.
רק לאחר משא ומתן בין ממשלות גרמניה ופולין הסכימה פולין לקבל את המגורשים. גירוש זה מְכוּנֶה גירוש זְבּוֹנְשִׁין, על שם העיירה זבונשין ששכנה באזור הגבול הפולני שבו שהו רוב המגורשים. היה זה הגירוש ההמוני הגדול ביותר של יהודים בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה.
|
"ליל הבדולח" - פוגרום ביהודי גרמניה |
בין המגורשים לזְבּוֹנְשִׁין היו הוריו של הֶרְשְׁל גְרִינְשְׁפַּן, צעיר יהודי שהתגורר בפריז. גרינשפן קיבל מהוריו מידע על גירושם מגרמניה לפולין ועל ההשפלה, החרדה והסבל שעברו בהיותם באזור הגבול שבין שתי המדינות. יש הגורסים כי הוא החליט לבטא את מחאתו נגד מדיניות הנאצים על ידי התנקשות בחייו של שגריר גרמניה בפריז, ב-7 בנובמבר 1938. בעת ביצוע ההתנקשות, לא נפגע השגריר, אבל גרינשפן הצליח להתנקש בחייו של יועץ השגרירות, ארנסט פוֹם-רָט.
כעבור יומיים, בלילה שבין 9 ל- 10 בנובמבר, החל פּוֹגְרוֹם ביהודי גרמניה. הפוגרום נמשך גם למחרת היום, ובמהלכו נרצחו 91 יהודים, הוצתו וניזקו כ- 400 בתי כנסת, ניזקו כ- 7,500 חנויות ובתי עסק של יהודים - חלונותיהם נופצו, סחורותיהם נשדדו, והם הועלו באש. נוסף על כך חוּלְלוּ בתי קברות יהודיים. רבבות רסיסי הזכוכיות המנופצות של חלונות בתי הכנסת ושל החנויות הִקְנוּ לפוגרום נובמבר את הכינוי "לֵיל הַבְּדוֹלַח".
ראשי הממשל הנאצי טענו כי אירועי "ליל הבדולח" היו "תגובה מידית" ובלתי מתוכננת של אזרחי גרמניה למעשה ההתנקשות שביצע גרינשפן. אך לאמתו של דבר קיבלו הפורעים הנחיות מן השלטונות, ומעשי האלימות היו מתוכננים ובוצעו באותו הזמן בכל רחבי המדינה. פוגרום "ליל הבדולח" היה האירוע הראשון שבו ארגן השלטון מעשי אלימות פיזית נגד היהודים.
גֶבֶּלְס הצדיק את מעשי הפורעים וטען כי "בפריז ירתה היהדות בעם הגרמני". עוד לפני פוגרום "ליל הבדולח" היו לגבלס תכניות למבצע גדול נגד היהודים, וההתנקשות שימשה עִילָה לאירועי "ליל הבדולח". יותר מ-30 אלף גברים יהודים נאסרו באותו הלילה ונשלחו למחנות ריכוז - רק בשל יהדותם. הייתה זו הפעם הראשונה שבה נשלחו יהודים מגרמניה למחנות ריכוז. על היהודים הוטל לְמַמֵן את תיקון נזקי הפוגרום בטענה כי הם אחראים לנזקים שנגרמו למדינה. הקנס הקיבוצי שהוטל עליהם היה של מיליארד מארקים גרמניים. המדינה אף עיקלה את כספי הביטוח על רכוש ועסקים שהגיעו ליהודים בשל הנזקים שנגרמו להם.
התגובות בעולם לאירועי "ליל הבדולח" היו חריפות: מדינות גינו את גרמניה, וארצות הברית אף החזירה את שגרירה מברלין. אבל היטלר, שכוחו הלך והתחזק, התעלם מן המחאות.
לאחר "ליל הבדולח" חל שינוי חד במצב יהודי גרמניה, והָחֵל בדצמבר 1938 הועבר הטיפול ביהודים לידי האֵס-אֵס, שהיה לגוף היחיד האחראי למדיניות האנטי-יהודית. וזאת בניגוד למצב ששרר בשנים 1933 - 1938 - שבהן הטיפול בבעיית היהודים לא היה מרוכז ומתואם בין הדרג המפלגתי, הדרג הממלכתי ושירותי הביטחון. בוטלה פעילותם של מרבית הארגונים והמוסדות היהודיים, ופוזרה "הנציגות הארצית של היהודים", ארגון שהקימו היהודים ב- 1933. מעתה הונהגה מדיניות שכפתה על יהודים להגר מגרמניה. לצורך זה הוקמה בינואר 1939 "הרשות המרכזית של הרייך להגירת היהודים", שנוהלה בידי אנשי זרועות הביטחון הנאציות. על הרשות הוטל לדאוג להגירה מוגברת של יהודים מן הרייך. על פי מדיניות ההגירה הנאצית, תוכנן לזרז תחילה את הגירתם של יהודים עניים. הנאצים סברו כי המהגרים העניים יהוו נֵטֶל על הארצות הקולטות, ובכך תגבר שם האנטישמיות. לתפיסתם, יועיל הדבר לתעמולה הנאצית ויוכיח את אמינותה.
שחרורם של יהודים שנאסרו ב"ליל הבדולח" הותנה במתן הוכחות לעזיבתם המיידית את הרייך הגרמני. ואכן "ליל הבדולח" האיץ את הגירת היהודים מגרמניה.
לחלקים נוספים של המאמר:
תמונת מצב: היהודים בגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון
1933 - 1934: צעדים ראשונים
1935: חקיקה גזענית ברוח האידאולוגיה הנאצית
1937 - 1939: הקצנה ברדיפת היהודים (פריט זה)
יהודי גרמניה בימי המשבר
תגובות למצוקת יהודי גרמניה
הערות שוליים:
- אדולף אייכמן (1906 - 1962) – שותף מרכזי לתכנון המדיניות האנטי יהודית של האֶס-אֶס מאז 1936. בשנים 1941 - 1944 היה הממונה על "הפתרון הסופי" של שאלת היהודים ברייך השלישי. היה אחראי לגירוש היהודים מווינה (1938), לגירושים לניסקו (1939) ועל תכנית מדגסקר (1940) . לאחר המלחמה נמלט לארגנטינה. במאי 1960 נלכד על ידי שירותי הביטחון הישראליים, הובא לישראל, נשפט - ונדון למוות. הוצא להורג ביוני 1962. זהו המקרה היחיד בתולדות מדינת ישראל שעונש מוות הוצא אל הפועל.
- חוקי הקְווֹטָה – חוקי המִכְסָה. חוקים שקבעה ארצות הברית בשנות העשרים של המאה ה-20, ובמסגרתם הגבילה כניסת מהגרים מארצות אירופה הדרומית ואירופה המערבית. המהגרים ממדינות אלו היו בעיקר קתולים ויהודים. חוקי הקווטה הגבילו גם כניסה של מהגרים ממזרח אסיה. הגבלת ההגירה הנחיתה מכה קשה על המוני היהודים ממזרח אירופה ששאפו להגיע לארצות הברית.