מייד לאחר מותו של הנביא פרצו מלחמות הרדה. הפירוש המילולי של רדה הוא "דחייה", "הכחשה", "פרישה", אך המשמעות כאן היא של פרישה מהאסלאם, קבלת עול האסלאם וחזרה ממנו, צעד שהוא לא פחות מכפירה. המרתד הוא מי שמפנה עורף לאסלאם ובכך הופך לכופר. הכפירה יכולה להיעשות באופן מילולי באמצעות דחייה של עיקר אמונה או במעשה כמו חילול עותק של הקוראן. ההלכה המוסלמית תמימת דעים שדינו של כופר גבר הוא אחד – מיתה. מונחים אלו מופיעים באופן תדיר בשיח המוסלמי המודרני על מלחמת ג'האד ונגד מי יש לנהלה.
יורשו של הנביא, הח'ליף הראשון אבו בכר, נאלץ להילחם באותם שבטים שלאחר מות מוחמד חזרו בהם מקבלת עול האסלאם והלכו אחרי נביאים אחרים. אבו בכר נאלץ למעשה לכבוש מחדש את חצי האי ערב. אך המסורת המוסלמית חושפת בין השיטין כי חלק מן המורדים אמנם הציגו את עצמם כנביאים וכמנהיגים פוליטיים (ממש כמו מוחמד!), אך רבים מן השבטים המעורבים במלחמה לא היו כופרים. הם דחו את השלטון הפוליטי של האסלאם ורצו לשמור על עצמאותם הפוליטית והכלכלית מול מדינה, בלי שנלוותה אליהם יומרה דתית. כמו כן, לגבי שבטים מסוימים אין כל עדות שאי פעם התאסלמו.
הצלחתו של אבו בכר איחדה את חצי האי ערב תחת שלטון ריכוזי של מדינה. המלחמות הללו היו הבסיס להתפשטות הטריטוריאלית של המוסלמים מחוץ לחצי האי ערב. עד אמצע המאה ה- 8, לאחר שני גלי כיבוש גדולים, השתרעה האימפריה מהודו וסין במזרח ועד צרפת במערב. ההשתלטות הצבאית והפוליטית הקדימה מאוד את תהליך ההתאסלמות, שהיה איטי יותר. לאזורים הרחוקים יותר, דרום-מזרח אסיה ואפריקה השחורה מדרום לסהרה, הגיעו מוסלמים בתקופה מאוחרת יותר, וההתפשטות הדתית התרחשה בשל הופעתם של סוחרים מוסלמים ולא בשל השתלטות צבאית.
