 |
תכנון כלכלי ודמוגרפי: יעדים מול מציאות |
רעיונות בדבר עלייה המונית הלכו עוד בטרם הקמת המדינה: כבר בתחילת שנות ה-40 החל בן גוריון לעסוק בכך, ובעיקר בדרכי הקליטה של עלייה גדולה בתוך פרק זמן קצר.1 משהחלה העלייה הגדולה להתממש, לאחר קום המדינה, החלו לעסוק בתוכניות אלה באורח נמרץ. גם בנושא זה עמד בן גוריון במרכז המערכה.
כאמור, לפי תפיסתו של בן גוריון, כינון המדינה והבטחת קיומה הותנו כפעולה ממושכת של בניין החברה והמשק, אשר במרכזה היה עתיד לעמוד מפעל קיבוץ הגלויות וקליטתו. בן גוריון היה בטוח כי ניתן לנווט גם את ההתפתחות החברתית, הכלכלית והתרבותית במדינה, כפי שנעשה בניהול המלחמה. הישגה המרשים של מפא"י, שבראשה עמד, בבחירות שהתקיימו בינואר 1949, איפשרו לבן גוריון ליזום, לתכנן ולפקח בתחומים אלה.
אליבא דבן-גוריון, משמעות של קליטה חברתית-תרבותית היא שילוב העולים במערכת החברתית, הפנמת ערכים, הזדהות עם מטרותיה של החברה הישראלית והמאמץ להשיגם. לסיפוק צרכים פיסיים ניתן להפעיל מנגנון ממשלתי יעיל ואמצעים הולמים בלבד, ואילו לקליטה חברתית ותרבותית נדרשו לדעתו שיתוף פעולה של ציבור הקולטים: נדרשה פתיחות ונכונות לקבל את העולים והשתתפות פעילה בקליטתם.
שלא כבארצות אחרות קולטות הגירה, היתה מוטבעת בתודעה הציבורית בישראל הכרה בחשיבות העלייה, ותחושה של שותפות גודל וסולידריות עם קהילות ישראל בתפוצות. אלה היו עשויים לתרום להסרת-מה של מחיצות הזרות בין היישוב לבין העולים, אך לא לבטלן. בשל ההיקף הנכבד של עולים יחסית לתושבי הארץ הוותיקים וקשיי המימון מצד הממשלה, הוטל חלק ניכר ממעמסת הקליטה על תושבי הארץ. ככל שהלך וגדל מספר העולים ומשקלם במשק התרחב, ניכר חשש בקרב הציבור הוותיק כי העולה החדש יתחרה עמו על מקומות התעסוקה במשק.
הסתירה בין תחושות המחויבות לסייע לעלייה לבין החשש האמור הולידה מבוכה, שהתבטאה לא רק בתחום הכלכלי, אלא בעיקר במישור החברתי והתרבותי; מבוכה זו ניכרה בייחוד בקרב חברי קיבוצים, סופרים ואנשי רוח, שטיפחו ערכי בנייתה של חברה חדשה, המבוססת על תחייה תרבותית וחברתית, בצד חידושה של הריבונות המדינית. גיוסם של הוותיקים לסייע בקליטה החברתית והתרבותית היה בעייתי אפוא בשל הסתירה הפנימית האמורה, אך סיועם הפעיל – ובעיקר נכונותם – היו חיוניים לקידום תהליך הקליטה.
למציאות זו נשתרבבו גורמים נוספים, שהבולט בהם היה ההיבט הפוליטי. המאבק הפוליטי בין הארגונים השונים בתקופת המנדט החריף פי כמה עם השינוי הדמוגרפי הגדול; הכפלת האוכלוסייה תוך זמן קצר זעזעה את המערכת הפוליטית מיסודה, והשפעת גורם זה גדלה ככל שרבו המתחים בכל מעגלי המשק והחברה וטבע את חותמו גם על תהליך הקליטה. גופים שונים היו מעורבים בתהליך הקליטה, והגם שבמהלכים רבים שלט האלתור, ניסה בן גוריון לתכנן את הקליטה ולכוונה על-פי תפיסתו המוגדרת.
|
פיזור אוכלוסין |
בן גוריון שאף להשעין את בניין המדינה על תכנון כלכלי, רעיון שלא עורר התנגדות נרחבת באותה עת: בארצות שונות ננקטה כלכלה מתוכננת מאז סוף מלחמת העולם הראשונה, תחילה בגרמניה וברוסיה, ולאחר תום מלחמת העולם השנייה גם בארצות נוספות. הצלחותיה של בית-המועצות בתוכניות החומש וה'ניו דיל' של רוזוולט. על רקע המשבר הכלכלי הקשה בארצות-הברית בסוף שנות ה-20, הכשירו את רעיון התכנון הכלכלי גם בקרב אלה שהסתייגו ממשטר ריכוזי וטוטליטרי. ליוזמתו של בן-גוריון לעריכת תכנון כלכלי ודמוגרפי מקיף במדינה נענו בכירי הכלכלנים בארץ; יעדי התכנון היו: הרחבת בסיס התעסוקה, פיתוח והשקעות, הרחבת הייצור וגיוס הון.2
הכלכלנים שנענו לקריאת בן-גוריון התבססו על המסורת האירופית ונסיונה, שלא עלתה בקנה אחד עם היעדים ושיטות הפעולה שהציב בן גוריון. גם מבנה ההתיישבות בארץ, שהתגבש בתקופת היישוב, לא התאים לתוכנית של בן-גוריון; אך בראשית פעולת התכנון תלו בה כל הצדדים תקוות וציפיות רבות.3
בקווי היסוד של הממשלה הראשונה נאמר, כי תוכנית הפיתוח לארבע השנים הבאות תהא מכוונת להכפלת היישוב במדינה על-ידי עלייה המונית, ופיתוח אינטנסיבי של הארץ על יסוד כלכלה מתוכננת. המגמה המרכזית בתוכנית הפיתוח היתה פיזור האוכלוסין: 'איכלוס מהיר ומאוזן של שטחי המדינה דלי אוכלוסין ומניעת ריכוז מופרז בכרכים'. הכוונה היתה לא רק להקים מספר רב של יישובים בכל רחבי הארץ, אלא לעודד התיישבות חקלאית. הודגשה במיוחד ההעדפה לדרך קליטת העולים: 'הפניית העלייה לכפר ולהתיישבות חקלאית לכל צורותיה, הקמת משקי לימוד והדרכת העולים בעזרת ותיקי החקלאות בהקמת מפעלים התיישבותיים חדשים'.4
התיישבות כפרית היתה מביטוייה של האידיאולוגיה הציונית, שחייבה שיבה לחיי טבע והתערות בקרקע המולדת כחלק מתהליך התחייה הלאומית. תנועת הפועלים הדגישה במיוחד את המעבר מ'פרנסות אוויר' למלאכת כפיים ועבודת אדמה, כערכי יסוד במהפכה החברתית של העם היהודי השב לארצו מהגולה. פיתוח צורות ההתיישבות החקלאית השיתופית בארץ-ישראל – הקיבוץ והמושב – היו הישג ייחודי בעולם בהגשמת עקרונות האידיאולוגיה הסוציאליסטית. היה ברור כי במדינה מודרנית יש להקים גם תשתית תעשייתית מפותחת, ובעיקר ליישוב העירוני, ולקבוע את היחס במספרי בין התיישבות כפרית לעירונית.
היערכות לביצוע מדיניות לפיזור האוכלוסין חייבה עריכת תכנון פיסי מקיף במדינה, שלא נערך בתקופת המנדט. טרם הקמת המדינה התרכזה פעילות הבנייה המתוכננת בערים הקיימות, וההתיישבות החדשה התמקדה ביישובים חקלאיים, שהיו חלק מתפיסה ביטחונית של היישוב – כגון חומה ומגדל, 11 הנקודות בנגב וכו'. שני שלישים מהאוכלוסייה היהודית בארץ התרכז בשלוש הערים הגדולות – תל-אביב (40 אחוזים). חיפה (16 אחוזים) וירושלים (11 אחוזים). כאשר בגליל, בנגב ובסביבות ירושלים היה יישוב יהודי דליל.5 עם קום המדינה היה צורך בגיבוש תפיסה עקרונית כוללת בתכנון מרחבי והקמת יישובים עירוניים, שתהווה בסיס להכנת תוכנית ארצית לפיתוח.
בן גוריון ביקש לזרז את פעולת התכנון הכלכלי, יזם את פעולתה ופיקח עליה. מיד לאחר הרכבת הממשלה, פנה בן גוריון אל ד"ר א"ל גרינבאום (געתון), מהמחלקה לחקר כלכלי במשרד הפנים, בהצעה לעבד תוכנית כלכלית המיועדת 'לקליטה ופיתוח לארבע שנים, לקליטת שלושת רבעי מיליון עולים, ופיתוח החקלאות והחרושת ושאר ענפי הכלכלה במשך תקופה זו'. כדי לעמוד בקשר הדוק עם צוות המתכננים, העביר בן גוריון את מחלקתו של ד"ר געתון למשרד ראש הממשלה.6 במקביל הוא פנה אל מחלקת סקר ומחקר באגף לתכנון במשרד העבודה, כדי שתכין הצעה למבנה ההתיישבות האופטימלי בארץ. כך החלה הצעת התכנון הארצי – בראשותו של אריה שרון – שהיתה לבסיס התוכנית של פיזור האוכלוסין.7
הערות:
1. הכהן, בן-גוריון, עמ' 266-252.
2. גרינבאום (געתון), פיתוח כלכלי בישראל; הנ"ל, תכנית הפיתוח לארבע שנים 1953-1950, תל-אביב 1950, וראה להלן, הערה 7.
3. הכהן, התוכנית לקליטה, עמ' 378-359.
4. דברי הכנסת, א, עמ' 57-55.
5. גנזך, ג / 5513, 3016; דרין, שיכון וקליטה; ש' רייכמן, ממאחז לארץ-מושב, ירושלים תשל"ט.
6. 23 במארס 1949, 8 באפריל 1949, גנזך, ג / 5511, 2976.
7. 8 באוגוסט 1949, גנזך, ג / 5513, 3016.
