| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בהמשך הסיפור בירושלמי, ברכות ד א, ז ע"ג-ע"ד, נאמר:
ח' שפירא קובע במאמרו, כי המקורות התנאיים אינם מכירים את הדחת רבן גמליאל או את מינויו של רבי אלעזר בן עזריה לנשיא. והוא מסכם: מעשה הדחתו של רבן גמליאל לא היה מוכר בתקופת התנאים, והוא נוצר בידי מספר אמוראי, שצירף את המסורת של העימות בבית הוועד למסורת על מושבת רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. משעה שהמסורות הללו צורפו זו לזו, הן נתפרשו מחדש. המאורע שהתחולל בבית המדרש התפרש כמעשה של הדחה, ואילו הושבתו של רבי אלעזר בן עזריה בישיבה והתפרשה כמינויו לנשיא במקום רבן גמליאל.70 ואכן, אני מסכים לחלוטין עם שפירא, שאין לו כל ראיה חותכת מן המקורות התנאיים שרבי אלעזר בן עזריה נתמנה לנשיא.71 אף אין ראיה לכך שרבן גמליאל הודח ממשרתו, מלבד סיפורנו. האם נוצר סיפור ההדחה בידי המספר האמוראי האונימי לשם צרכים דידקטיים ומסרים פוליטיים, הנוגעים למעמדו של בית רבן גמליאל, לשושלתו וליחסיו עם החכמים במאה השלישית? תיזה זו טעונה בירור. תיאור מינויו של רבי אלעזר בן עזריה משולב ביסודות אגדתיים, והבולט שבהם הוא ששערו נתמלא שיבות והכשירו למשרתו בגילו הצעיר. מינוי בגיל צעיר ובלתי סביר זוכה להסבר בדברי רבי עקיבא: 'לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני'. כלומר, הייחוס הוא המרכיב העיקרי שבגללו מתמנה אלעזר בן עזריה. זכות אבותיו היא שעמדה לו בקבלת המשרה, לדעת רבי עקיבא. מכאן ניתן להסיק, שהייחוס חשוב יותר למשרת הנשיאות מן הגיל והחכמה. רבי עקיבא אינו נזכר כמי שנטל חלק פעיל בסיפור ההדחה ואף לא נזכר חלקו בסיפור המינוי. הוא משמש בידי המספר כקול צדדי, המבהיר את שיקולי המינוי מחד גיסא ומעצים את הדרמה מאידך גיסא. זכות אבות היא שמכרעת למינוי הנשיאותי, וזכות זו אינה עומדת לרבי עקיבא. אין כל רמז לכך שרבי עקיבא מתנגד למינוי. רבי עקיבא מוצג לדעת שפירא כמועמד אלטרנטיבי, והצבתו מול רבי אלעזר בן עזריה נועדה להבליט טיפוסים של חכמים החותרים למעמד של הנהגה – החכם שמעמדו מבוסס על גדולתו בתורה, והכוהן שמעמדו מבוסס על ייחוסו. שפירא סבור שהמספר אינו מסתפק בייחוסו הכוהני של רבי אלעזר בן עזריה וקובע שהוא מצאצאיו של עזרא, שכן חכם עדיף על כוהן. גדולתו של עזרא באה לידי ביטוי בשילוב של כהונה וחכמה. לדעת שפירא, המספר בונה את דמותו של רבי אלעזר בן עזריה כיורשו של רבן גמליאל, וייחוסו הוא הייחוס הטוב ביותר שניתן למצוא מחוץ לשושלת בית הלל.72 מה הם המקורות שמהם חצב המספר את דמותו ואת מעמדו של רבי אלעזר בן עזריה בסיפורו? האם הם מתאימים לתקופת יבנה? הבה נבחן זאת, תוך התחקות אחר הידוע לנו על רבי אלעזר בן עזריה.
'ר יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי מעשה שנכנסו זקנים אצל ר' דוסא בן הרכינס לשאולו על צרת הבת... וראה את רבי אלעזר בן עזריה וקרא עליו "נער הייתי גם זקנתי" (תהלים לז, כה), מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא' (ירושלמי, יבמות א ו, ג ע"א). לפנינו סיפור מעשה שהובא משמו של רבי יהושע בן לוי, בן הדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל,73 בדבר המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל שנתלבנה ביבנה בנושא צרת הבת. גם כאן מובא סיפור מעשה אגדי, שהקשרו ההיסטורי נשען על הבסיס המוצק של הוויית עולמה של תקופת יבנה.74 בסיפור האגדה הארץ ישראלי המשולב בסוגיה ההלכתית כבר משוקעת תודעת ייחוסו של רבי אלעזר בן עזריה. כמו בסיפורנו בירושלמי ברכות, ייחוסו של רבי אלעזר בן עזריה משתלשל מעזרא הסופר. תודעת ייחוסו זה כבר עוצבה סופית בדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל והיא נשענת בוודאי על מסורות שהיו מקובלות בדורות קודמים. אין להסיק בהכרח שאזכור ייחוסו בסיפור שלפנינו מקורו בסיפור שבברכות.75 תודעת ייחוסו של רבי אלעזר בן עזריה קיימת בשני המקורות, והמספרים משתמשים בה לצורך הסיפור. בתודעתם של האמוראים הארץ ישראלים מן הדור הראשון כבר היה ייחוסו של רבי אלעזר בן עזריה לעזרא הסופר לעובדה מוצקה, והיא התבססה על קביעתם של התנאים בדור יבנה.
רבי אלעזר בן עזריה נחלק עם רבי יהושע על מתן מעשר לכהונה. וכך נאמר בתלמוד הירושלמי:
נראה שהמחלוקת היתה על רקע כלכלי והלכתי גם יחד. התלמוד הירושלמי מביא את נימוקיהם ההלכתיים של שני הצדדים. רבי יהושע טוען שמעשר ראשוןה וא חולין גמור וניתן לאוכלו בכל מקום, ועל כן לא יעלה על הדעת שיינתן לכוהן, שהרי לא יעלה על הדעת שכוהן יאכל חולין בבית הקברות. לעומתו טוען רבי אלעזר בן עזריה שמדובר באכילת חולין בכל מקום, לרבות בעזרה, שבה נוהגים לאכול בדרך כלל מן הקודשים.76 על רקע המחלוקת ההלכתית שלפנינו מביא רבי אבא77 סיפור, המתאר כיצד חזר בו רבי אלעזר בן עזריה מדעתו והחזיר את כל המעשרות שלקח מגינה אחת. רבי אלעזר בן עזריה היה נוהג לקחת מעשרות מבעל גינה. לגינה היו שני פתחים – האחד למקום טהרה והאחר למקום הקברות. בא רבי עקיבא לבעל הגינה ואמר לו שיסתום את הפתח הפונה למקום הטהרה ויפתח את הפתח הפונה למקום הטומאה, ועל ידי כך יימנע מרבי אלעזר בן עזריה לקחת את המעשרות.78 במאבקו ההלכתי והמעשי רבי עקיבא מפעיל טכסיסים ונוקט יד קשה כדי לכפות את דעתו על רבי אלעזר בן עזריה ולמנוע מכוהנים לקבל את המעשרות. ייתכן שהדבר נעוץ במאבק לקבל את המעשרות בעבור לוויים עניים ולמנוע מכוהנים עשירים להנות מן המעשרות.79 רבי אלעזר בן עזריה קיבל את מרותו ההלכתית של רבי עקיבא תוך רטינה מרירה וסרקסטית: 'מרצעה דעקיבה בן יוסף בא לכאן'. כלומר, ידו הקשוחה של רבי עקיבא הגיעה עד לגינה שממנה היה לוקח רבי אלעזר בן עזריה מעשרות, או עד לביתו של רבי אלעזר בן עזריה ממש, כדי להאבק על דעתו ולכפות אותה.80 הסיפור הגרעיני הפשוט נועד להסביר כיצד גברה ידם של רבי יהושע ורבי עקיבא על רבי אלעזר בן עזריה, והוא מספר לפי תומו כיצד קיבל עליו רבי אלעזר בן עזריה את הדין וחזר לנהוג כשיטתם המובהקת של בעלי מחלוקתו. מבין השיטין של הסיפור, ומבעד לכוחניות שהפעיל רבי עקיבא כלפי רבי אלעזר בן עזריה באמצעות בעל הגינה, עולה על פני השטח גם מאבק חברתי וכלכלי על מתנות עניים. אף מזדקר ועולה המתח האישי וההלכתי ביניהם. ואולם, לא נראה שהסיפור רומז כלל על מתח בין הכוהנים לבין החכמים. מדובר בעולם של חכמים, שבו חכמים מקבלים את דברי חבריהם לאחר מחלוקת הלכתית וחברתית וחוזרים לנהוג כדברי חבריהם בהלכה. מקרה דומה מצינו בדיון שהתקיים בין רבי טרפון לרבי עקיבא.81
אף אין אנו יודעים מתי הוסמך רבי אלעזר בן עזריה לחכם בישיבה. עם זאת, ברור שהשתתף בכינוס גדול של חכמים שהתקיים ביבנה בתקופת רבן גמליאל.86 כבר סמוך להסמכתו אנו מוצאים אותו פועל בהנהגה לצד לרבן גמליאל,87 בדרך כלל בצוותא עם רבי יהושע ורבי עקיבא. דווקא בנושאים הלכתיים רבים יש קירבה בין רבי אלעזר בן עזריה לרבן גמליאל, כגון בהלכות בית שמאי, בהלכות שבת, בקנאותו ובהלכותחסידות.88 בקבוצת ההנהגה הקרובה לרבן גמליאל הוא ייצג עמדות קרובות לאלה של רבן גמליאל. שאלת היסוד הספרותית וההיסטורית העומדת בבסיס מינויו של רבי אלעזר בן עזריה היא: בשל מה הוא נמצא מתאים למלא את מקומו של רבן גמליאל? מכאן עולה שאלה שנייה ונסתרת: מדוע היה צורך למלא את מקומו של רבן גמליאל בחכם צעיר ובלתי ידוע לכאורה? ואכן, אין רבי אלעזר בן עזריה נזכר בדור הראשון של חכמי יבנה, תלמידי רבן יוחנן בן זכאי. אין אנו יודעים מה היה גילו האמיתי בעת המינוי, האם חי ופעל בפני הבית אם לאו, והאם היה מעורב בדרך כלשהי במרד הגדול. ואולם, ברור שכבר מראשית פעילותו של רבן גמליאל ביבנה לוקח רבי אלעזר בן עזריה חלק בהנהגת החכמים המצומצמת סביב רבן גמליאל, חרף העובדה שהסמכתו לחכם בבית הוועד היתה בתקופת יבנה עצמה, בהנהגת רבן גמליאל.89 כלומר, לנגד עיניו של המספר עמדה העובדה הידועה, שכבר סמוך למינויו נמנה רבי אלעזר בן עזריה עם הנהגת החכמים שהסתופפה סביב רבן גמליאל, אולי גם בשל ייחוסו. עובדה זו יצרה כנראה בתודעת המספר האמוראי הארץ ישראלי, ואולי אף בתודעת הדורות התנאיים הקרובים לתקופת יבנה, את ההסבר לגילו הצעיר של רבי אלעזר בן עזריה ואת הקביעה שסמוך למינוי כבר נתמנה למחליפו של רבן גמליאל. הסממן האגדי של השער שנעשה כולו שיבות נועד להמחשה דרמטית של כובד האחריות שנפל פתאום על מי שנתמנה לפתע, בהיותו צעיר מאוד, למשרה הבכירהביותר בהנהגה. על כן נזקק המספר לסממן הנסי, כדי להמחיש את העובדה שרבי אלעזר בן עזריה אינו צעיר והוא מוכשר לתפקידו בראש ההיררכיה.90 לסיכום, כבר בתודעת הדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל נתפס רבי אלעזר בן עזריה ככוהן מיוחס, החבר בהנהגה הקרובה לרבן גמליאל. ייחוס זה נשען על מסורות ארץ ישראליות מוצקות שנוצרו בתקופת התנאים. על בסיס מסורות אלה בנה המספר האנונימי את הסיפור בדבר מינויו של רבי אלעזר בן עזריה לנשיא במקומו של רבן גמליאל. המספר סבר שמשרת הנשיא מחייבת ייחוס נאות, ומשום כך נמצא רבי אלעזר בן עזריה מתאים למלאה, כי ייחוסו היה הטוב ביותר לאחר זה של רבן גמליאל. ייחוסו של רבן גמליאל, המשתלשל מהלל הזקן, כבר הופנם בצורה מוצקה במקורות התנאיים, ובראש וראשונה במקורות הנוגעים לקידוש החודש במסכת ראש השנה שבמשנה. חלקי המאמר: מאמרים נוספים במאגר המידע פשיטא הערות שוליים: 67. לגבי המונח מינוי בישיבה ראו: שפירא, עמ' 9, הערה 14. ייתכן שהביטוי 'מינו (את רבי אלעזר בן עזריה) בישיבה' משקף אנכרוניזם של עורך מאוחר או החלפה של המושג 'הושיבו בישיבה', המתפרש בסיפורנו כמינוי של אדם במקום רבן גמליאל, כלומר הושבתו על מושבו של רבן גמליאל ולא רק מינויו והסמכתו לחכם. ראו: י' גפני, '"ישיבה ומתיבתא"', ציון, מג (תשל"ח), עמ' 16 ואילך. גפני מציין כי במקורות הארץ ישראליים 'הושבתו' של תלמיד מצביעה על 'מינוי', כלומר מינוי לחכם או העלאת תלמיד לדרגת חבר בבית הוועד. לדעת גפני, 'הישיבה' שהחכמים מתמנים אליה היא 'בית דין', 'סנהדרין', ולא 'אקדמיה' ללימוד תורה. לעניות דעתי, ספק אם המקורות התנאיים ואף התלמוד הירושלמי מבדילים באופן ברור בין שני התפקידים, של בית המדרש ושל בית הוועד, ודומה שמוסדות אלה פעלו הן כבית דין לפסיקת הלכה הן כמוסדות לבירור אקדמי, ללא כל הפרדה. מינוי בישיבה או הושבה בישיבה פירושם אפוא הסמכתו של חכם בארץ ישראל, כלומר הושבתו בבית המדרש או בבית הוועד. חכם מוסמך יושב ודורש (ראו גפני, שם), כפי שמצינו למשל בירושלמי, שבת י ה, יב ע"ג: 'רבי יושיע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא, קני גירדי רבי פוטר. רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו רבי כך שמעתי מאביך. אמר לו שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשתו ישיבות...'. כלומר, רבי אלעזר בר שמעון הוכיח את גירסתו בטענה ששימש את אביו ולמד ממנו זמן רב בטרם נסמך. מובן ששימש את אביו יותר מכפי ששימש רבי את רבי שמעון כשכבר נסמך. על כן ניתן אולי לשער, שהמושג 'ישיבה' בארץ ישראל אינו מציין מוסד אלא את המושג 'סמיכה' – מינוי שהמונח הטכני 'הושבה' מציין אותו בלבד. המוסדות מכונים 'בית ועד' או 'בית מדרש'. אם כן, עדותו של בן עזאי במשנה ידים, על ההתכנסות הגדולה, מתייחסת ליום שבו נסמך רבי אלעזר בן עזריה והושיבוהו בישיבה. דברים אלה נתלבנו לי בשיחתי עם מורי ורבי י' אפרון. 68. קטע זה משקף מחלוקת אמוראים המוסבת על הסיפור שלפנינו, שכבר היה מונח לפניהם. מבחינת תוכנו אין הקטע ממלא תפקיד בסיפור. גם קטע זה מעיד שהספסלים מיועדים לחכמים שנסמכו בבית המדרש לעומת העומדים מאחורי הגדר. 69. קטע זה מתחבר ישירות לקטע הראשון בציטוט, ותפקידו לאשש במקורות התנאיים את עובדת מינויו של רבי אלעזר בן עזריה לנשיא. חלקו השני של הקטע הוא הערה פרשנית סתמית של הגמרא הירושלמית, המוסבת אף היא על סיפורנו. ראו גם: שפירא, עמ' 13. 70. שפירא, עמ' 14-11, ובהערות. 71. עיינו: שפירא, עמ' 9, הערה 14; י' בן-שלום, 'תלמוד תורה לכל או לעלית בלבד?', בתי כנסת עתיקים, בעריכת א' אופנהיימר, א' כשר וא' רפפורט, ירושלים תשמ"ח, עמ' 112-109. 72. ראו: שפירא, עמ' 16-15, הערות 36-31. הוא משתמש במונח 'בית גמליאל' משום שאינו רואה קשר שושלתי לבית הלל מימי הבית, בניגוד למסורת המשוקעת לדעתי במקורות התנאיים. 73. ראו: אלבק (לעיל, הערה 14), עמ' 167. 74. עיינו: י' בן-שלום (לעיל, הערה 20), עמ' 233 ואילך, 274 ואילך, ובהערות. 75. ראו: שפירא, עמ' 16, הערה 33. לדעת שפירא, הזיקה בין שני הסיפורים באה לידי ביטוי בשמותיהם של החכמים הנזכרים בשני המקומות. ואולם, נראה שכבר במקורות התנאיים נזכרים שלושת החכמים לעתים קרובות בצוותא, כחלק מן ההנהגה הקרובה לרבן גמליאל (ראו להלן, סעיף ג 4), ועל כן הם נזכרים יחדיו גם בסיפור התלמודי, שחצב את מרכיביו מהוויותיה של תקופת יבנה כפי שכבר עוצבו בתודעת האמוראים. סיפור ביחס לסוגיה הלכתית שהובא במישרין מפי אמורא בדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל, כמאה ושלושים שנה לכל היותר מזמן התרחשותו האפשרית, יכול להכיל בתוכו יסודות עובדתיים אמינים. 76. עיינו בגיליוני הש"ס לר' יוסף ענגיל ז"ל, ש"ס וילנה, מעשר שני, על אתר. 77. מורא מדורו של רבי יוחנן שמאמריו נמסרו בירושלמי בלבד. ראו: אלבק (לעיל, הערה 14), עמ' 178. 78. גם אם יבוא תלמידו של רבי אלעזר בן עזריה, כשליח בשמו, יאמר לו שהמעשרות מיועדים ללוויים שיאכלו אותם בכל מקום, ועל כן אינו רשאי לתתו לשליחו של רבי אלעזר בן עזריה, וכך יימנע ממנו לקבל את המעשרות. ועיינו: פירוש ר' אליהו מפולדה למסכת מעשר שני, תלמוד ירושלמי, מהדורת וילנה, על אתר; פירוש עלי תמר, לי' תמר, א-ב, גבעתיים תשל"ט-תש"ם, על אתר: א' שולזינגר, יד אליהו, חידושים והערות בתלמוד הבבלי ומפרשיו, א-ד, ירושלים תשכ"א-תשכ"ח, לבבלי, יבמות פו ע"ב, ד"ה 'אזל רבי עקיבא אהדריה לפתחא לבי קברי'. וכנגדם ראו פירוש פני משה על אתר. ונראה שבמקרה זה טעה בעל פני משה. 79. על פי הירושלמי, פאה ח ו, כא ע"ב, נתמנה רבי עקיבא פרנס על הציבור. על פי הבבלי, בבא מציעא יא ע"ב, היה רבי עקיבא גבאי עניים. על כל העניין ראו: יד אליהו, שם, על אתר. 80. ראו: עלי תמר (לעיל, הערה 78), על אתר, המפרש על פי התוספתא, בבא קמא ז ה, מהדורת ליברמן, עמ' 30-29: 'וכי מה נשתנה אוזן לרצע מכל איברין וכו' ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים, ופרק ממנו עול מלכות שמים והמליך עליו עול בשר ודם לפיכך אמר הכתוב תבוא אוזן ותרצע שלא שמרה מה ששמעה'. כלומר, מרצעו של רבי עקיבא נועד למי שלא קיים את דברי התורה כהווייתם, כפי שניתנו מסיני. וכנגדו פירושי רבי אליהו מפולדא ופני משה, הסוברים שמדובר ברצועה שרבי עקיבא מצליף בה כדי להשליט את מרותו. 81. ירושלמי, יומא א א, לח ע"ד; מגילה א יב, עב ע"ב; הוריות ג ה, מז ע"ד; ספרי במדבר, בהעלותך, מהדורת הורוביץ, עמ' 70, וראו גם: שפירא, עמ' 21, המפרש את המתח בין הכוהנים לחכמים לאור תקופת רבי יוחנן. ואולם, בסיפורנו מדובר בכוהן תלמיד חכם, והדיון ההלכתי הוא המרכיב המכריע בגוף הסיפור, כפי שביקשנו להראות. כמעט בכל המחלוקות בתקופת יבנה מעורבים תלמידי חכמים שהם גם כוהנים, כמו רבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה. והשוו: ר' קימלמן, 'האוליגארכיה הכוהנית ותלמידי החכמים בתקופת-התלמוד', ציון, מח (תשמ"ג), עמ' 135 ואילך. כאן מדובר גם על הוויית המאה הג', אבל היא אינה מתאימה להוויה העולה מסיפורנו. 82. משנה, עירובין א, א; משנה, מעשר שני ה, ט; ועיינו: אלון (לעיל, הערה 1), א, עמ' 77, 148; ש' ספראי, 'ביקוריהם של חכמי יבנה ברומא', בימי הבית ובימי המשנה, ירושלים תשנ"ו, ב, עמ' 365 ואילך. 83. עיינו: תוספתא, כלים, בבא בתרא ב, ב, מהדורת צוקרמנדל, עמ' 591. 84. עיינו: אלון (לעיל, הערה 1), עמ' 262, 292; א' אופנהיימר, הגליל בתקופת המשנה, ירושלים תשנ"א, עמ' 37-35; ש' ליברמן, תוספת ראשונים, ירושלים תשצ"ח-תרצ"ט, עמ' 75-74. 85. על פי הידיעות המובאות במקורות הארץ ישראליים, רבי אלעזר בן עזריה למד בצעירותו אצל רבי יוסי הגלילי. מכאן הסיק א' היימן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון תר"ע, ערך 'אלעזר בן עזריה', שהדבר התרחש בזמן מלחמת החורבן. ואולם, בשום מקום לא נאמר הדבר במפורש. השוו: ויקרא רבה לד יד, מהדורת מרגליות, עמ' תתב-תתג; ירושלמי, כתובות יא ג, לד ע"ב; בראשית רבה יז ג, מהדורת תיאודור-אלבק, עמ' 152. ועיינו גם: בבלי, שבת נד ע"ב, תוספות ד"ה 'הוה מעשר', המסיקים שהיה נער צעיר טרם החורבן. 86. עיינו: משנה, ידים ג, ה; ד, ב; זבחים א, ג. והשוו: אלון (לעיל, הערה 1), עמ' 173-170, ובעיקר עמ' 193 ואילך. 87. ראו לעיל. והשוו: ד' גולדשמידט, הגדה של פסח ותולדותיה, ירושלים תש"ך2, עמ' 19, ד"ה 'מעשה בר' אליעזר'. שם נזכר שרבי אלעזר בן עזריה ישב באמצע, כלומר במקום החשוב שבחכמים, ועל כך כבר העיר מ' איש-שלום בפירושו להגדה של פסח, מאיר עין, וינא תרכ"ה. ייתכן שנוסח כלשהו של הברייתא המעובדת משקף את הזיכרון ההיסטורי בדבר מקומו של רבי אלעזר בן עזריה בהנהגה. אבל יש לנקוט זהירות, כי בנוסח הרשב"ץ להגדה של פסח, למשל, אין שמו מופיע כלל. ראו: רשב"ץ, הגדה של פסח, סדר אגדתא דפסחא, ירושלים תשכ"ז. 88. ראו: משנה, עירובין ד, א-ב; ירושלמי, שם ד א, כא ע"ד; י' בן-שלום (לעיל, הערה 20), עמ' 239-238, 275 והערה 11; מ' בן שלום (לעיל, הערה 8), עמ' 275-270, ובהערות. 89. למשנה, ידים ג, ה; ד, ב; זבחים א, ג. וראו: אפשטיין (לעיל, הערה 7), עמ' 424. 90. ראו: בבלי, ברכות כח ע"א, רש"י ד"ה 'לית לך חיורתא'.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
