| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גל שלישי של פרסומים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה החל להופיע באמצע שנות השבעים. פרסומים אלה היו קשורים ישירות לשתי תופעות בינלאומיות – האחת, העניין הגובר בתקופת השואה; האחרת, ההתפתחות האקדמית של לימודי נשים ולימודי משפחה. באותם ימים הופיעו שלוש קטגוריות עיקריות של ספרות שואה שעסקה בנשים ובמשפחות: זיכרונות ניצולים, אוספים של עדויות ומחקרים אקדמיים.31 בחצי היובל מאז תום מלחמת העולם השנייה היתה רוב ספרות השואה ספרות זיכרונות. משגברה "מודעות השואה" באמצע שנות השבעים גבר קצב הופעתם של הספרים האלה. ניצולים רבים שהתלבטו לפני כן אם להעלות על הכתב את סיפור חייהם החליטו עתה להתמודד עם האתגר מאחר שהעולם כבר היה מוכן ומעוניין לשמוע את סיפוריהם. ניצולים אחרים, שמעולם לא חשבו לכתוב את זיכרונותיהם, עשו זאת בעידודם של מכרים, בני משפחה, צוותים של מרכזי שואה ונציגים של הוצאות לאור. מה אפיין את ספרי הזיכרונות מתקופת השואה, פרי עטן של נשים שיצאו לאור מאמצע שנות השבעים ואילך? ראשית, הם הדגישו את החוויה הנשית בשואה. בדומה לגל הזיכרונות הראשון, פרי עטן של ניצולות, גם הזיכרונות האלה הדגישו את החוויה הייחודית של נשים יהודיות בתקופת השואה. גם כאן מציינו כמעט כל המחברות את תופעת העזרה ההדדית בקרב נשים כגורם מרכזי בהישרדותן. שנית, בשעה שהזיכרונות בגל הראשון נפתחו עם תיאור פרוץ המלחמה, עסקו רוב הזיכרונות שנתחברו בתקופה זו גם בחיי המחברות לפני השואה. הרחבה זו של המסגרת הכרונולוגית נבעה לרוב ממודעות היסטורית מוגברת של המחברות. לקוראים נמסר אפוא חומר רקע חשוב ונקרע לפניהם אשנב לעולמן החברתי והתרבותי של נשים יהודיות בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. שלישית, קבוצה זו של זיכרונות התאפיינה בצניעות רבה בנושאים הקשורים בחוויות מיניות. ואף-על-פי שחשפו את רגשותיהן, נמנעו רוב המחברות מלעסוק בנושאים הקשורים בקשר הפיזי והמיני בין נשים בתקופת השואה ובעניינים הקשורים במיניות הנשית באותה תקופה. בכך ספרי הזיכרונות הללו שונים מן הזיכרונות שנתחברו בשנות החמישים ובשנות השישים, שלמרבה ההפתעה דנו ברובם בעניינים האלה באופן כמעט גלוי. מה גרם לתפנית החדה בגישה לנושאים האלה? על-פי השערה אחת היתה בתקופה הראשונה כתיבת ספרות ה"סטאלאג", בעלת נטיות פורנוגרפיות חזקות, בעיצומה. הספרות הזאת השפיעה על כלל ספרות השואה שראתה אור באותן השנים. על-פי השערה אחרת היה קשר בין הפתיחות בענייני מין ובין האותנטיות של הזיכרונות הראשונים שמחברותיהן לא ביקשו "לייפות" את העבר. הזיכרונות משנות השבעים – הן של נשים והן של גברים – ניכרו גם בהיעדר כל יסוד אידיאולוגי, ששלט בזיכרונות מן הגלים הקודמים, אף-על-פי שכללו ברובם משקע דתי או מוסרי. כנראה מפני שרוב הזיכרונות בגל הזה נכתבו בידי "ניצולים סתם" ולא בידי פונקציונרים מפלגתיים או חברים לשעבר בתנועות מחתרת שצמחו מתוך תנועות נוער חלוציות. מה אפיין את הנשים שכתבו את זיכרונותיהן משנות השבעים ואילך? כולן היו ניצולות מחנות ריכוז, גטאות, מחנות מעבר, מחנות משפחה; הסתתרו, חיו בצד הארי, לחמו בקרב הפרטיזנים; היו מנוסות בכתיבה, מעולם לא כתבו, כתבו עבור משפחותיהם – כללו של דבר, כל מיני ניצולי שואה עסקו בכתיבת זיכרונות. כך היה גם לגבי זיכרונות של ילדים מתקופת השואה. אנשים שמעולם לא חשבו להעלות את חוויותיהם על הכתב החלו לפרסם זיכרונות מתקופת השואה ומזו שלפניה. מקצת הילדים כבר הגיעו לשנות החמישים לחייהם ויכלו לייחד זמן רב יותר להתמודדות עם העבר. חלק מתהליך הקתרזיס שלהם נעשה על-ידי כתיבת זיכרונות שהועלו על הכתב למעלה משלושים שנה לאחר תום המלחמה. כך נעשו המחברים לחוליות בתגובת שרשרת בינלאומית שנוצרה מתוך הצורך "לתת עדות" על מה שאירע להם באותם ימים נוראים. באותו הזמן החלו להופיע גם קובצי העדויות של נשים ושל ילדים מתקופת השואה,32 כגון הספר מזכירות המוות,33 עדויות של נשים יהודיות שעבדו במשרדי הגסטפו באושוויץ ; הקובץ קולות מקומנדו קנדה,34 הכולל עדויות של נשים שעבדו במיון חפציהם של הנספים באושוויץ בין השנים 1942 ו- 1944 והאנתולוגיה של עזריאל איזנברג, הדור האבוד,35 המתעדת חוויות של ילדים מתקופת השואה, חוויות שעלו בעדויות ובספרות הכתובה. חלק מקובצי העדויות מוערים; אחרים – נרטיווים בלבד. כולם מהווים חומר תיעודי ייחודי בעבור היסטוריונים המבקשים לחקור את חוויותיהם של נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה. במה שונים קובצי העדויות מזיכרונות השואה שראו אור בתקופות אחרות? ראשית כמעט כולם נערכו בידי היסטוריונים וחוקרי שואה ולא רק בידי הניצולות עצמן. בכך היו אינדיקציה להתעניינות מחקרית בנושאים הקשורים בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה. שנית, רוב הקבצים נוצרו בעקבות שיתוף פעולה בין קבוצת ניצולות שהיו מוכנות לחשוף את חוויותיהן האינטימיות לעין הציבור. תופעה זו היתה יכולה להתרחש רק בתקופה של מודעות גוברת לחשיבותה ההיסטורית של השואה. העדויות הקולקטיוויות היו לרוב תמטיות ובכך סללו את הדרך למחקר האקדמי של נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה. נוסף על הזיכרונות הקולקטיוויים והאינדיבידואליים החלו להופיע מאמצע שנות השבעים ואילך גם מחקר אנליטי על נשים ועל ילדים בתקופת השואה, כגון ספרו של יוסף ולק על חינוכם של הילדים היהודיים ברייך השלישי,36 מאמריו של חיים שצקר על תנועות נוער בתקופת השואה,37 מחקרים על ילדים יהודים פליטים בארצות-הברית ובאנגליה,38 וספרה של דבורה דבורק על ילדים יהודים תחת עול הנאצים.39 כל המחקרים ראו בילדים סובייקטים ולא רק אובייקטים של ההיסטוריה ובכך פתחו ממד חדש של אוריינטציה היסטורית במחקרי שואה. כל המחקרים נכתבו בידי חוקרים שהיתה להם גישה לתיעוד ממקורות יהודיים ולא יהודיים כאחד; רובם הסתמכו על תיעוד בכתב, בין השאר, ספרות הזיכרונות והיומנים שראו אור באותם ימים, ועל תיעוד שבעל-פה. והחשוב מכל, רובם אימצו גישה אינטרדיסציפלינרית בבואם לנתח את הנושא הנידון. בין המחקרים ההיסטוריים אודות נשים בשואה שהופיעו באותה תקופה היו המחקרים הסוציו-היסטוריים של מריון קפלן על נשים יהודיות ומשפחות יהודיות בגרמניה שלפני המלחמה,40 ספריהם של גבריילה קרייס ושל אנדריאס ליקסי-פרסל על נשים פליטות מגרמניה,41 מחקריה של ג'ון רינגלהיים שעשו ניסיון ראשון לברר את בעיות המסגרת הקשורות במחקרים העוסקים בנשים בשואה42 ומאמרי על עזרה הדדית בקרב נשים בתקופת השואה.43 מחקרים אחרים בדקו את תפקידן המשתנה של נשים יהודיות בגרמניה מ"ליל הבדולח" ועד לגירושם של היהודים מגרמניה בשנת 1943.44 מקצת המחקרים נכתבו, זאת הפעם הראשונה, בידי חוקרים צעירים שלא היו בעצמם ניצולי השואה, ורובם עסקו בנושא מפרספקטיווה היסטורית.45 ההתעניינות המחקרית בנשים וילדים בתקופת השואה באה, כאמור, בשלושה גלים עיקריים. מה הביא להופעתו של כל גל? האם היו קשורים למאורעות שהתרחשו בעולם, לאינטרפרטציות היסטוריות חדשות או להתפתחויות בעולם האקדמי? האם קיימים מכנים משותפים בין הנושאים שנבחרו למחקר, נושאים הקשורים בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה? מה היו הגורמים שעיצבו את בדיקתם של הנושאים האלה? נראה כי גלי ההתעניינות בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה לא הושפעו כלל מאירועים בינלאומיים שהיו קשורים בנושא השואה, במלחמת העולם השנייה, בזהות או בהישרדות יהודית. בתחום היורידי לא הצמיחו משפטי קסטנר, אייכמן ודמניוק מחקרים ספציפיים על נשים, ילדים ומשפחות בשואה. לא היה כל קשר בין כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, הוויכוח בארץ על הסכם השילומים, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ובין גלי הפרסומים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה. הגורמים היחידים שהגבירו את ההתעניינות בנושאים האלה היו התפתחות מודעות השואה באמצע שנות השבעים וההתעניינות האקדמית ב"תרבות נשים" ובלימודי משפחה שהחלה באותה תקופה.46 מאז אמצע שנות השבעים הולך וגובר העניין במחקרים הקשורים בתולדותיהם ובדפוסי התנהגותם של נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה. צורתם של המחקרים ומהותם עוצבו בראש ובראשונה על-ידי סוגי התיעוד שהיו בנמצא. אך המחקרים הושפעו גם מנטיותיהם האישיות של החוקרים וממידת הפופולריות של הנושא הנידון. כללית ניתן לומר כי רוב המחקרים בתחומים האלה החלו את דרכם כנספחים למחקר הכללי בנושא השואה ולא כניתוחים היסטוריים עצמאיים. למשל, המחקרים על בעיית הפליטים מארצות הכיבוש הנאצי שראו אור בסוף שנות השבעים הולידו את המחקרים שנעשו בשנות השמונים על ילדים פלטים ונשים בארצות קליטה. כמו כן, מחקרים שנעשו באמצע שנות השמונים על החיים הדתיים בתקופת השואה מולידים עתה מחקרים על עזרה הדדית בקרב קבוצות של נשים דתיות בגטאות ובמחנות. מה עיכב את הופעתם של המחקרים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה? שני גורמים מילאו תפקיד מרכזי בקביעת מועד הופעתם של המחקרים – הנגישות לחומר תיעודי והמודעות לחשיבותם של הנושאים הנידונים. הגורמים הללו השפיעו כמובן על מחקר השואה בכללותו, אבל בשעה שמחקר השואה החל לפרוח בשנות השבעים, כשהועמד לרשות החוקרים חומר תיעודי ממקורות יהודיים, היו בעיות התיעוד והמודעות חמורות יותר ככל שנגעו הדברים במחקרים על נשים, ילדים ומשפחות בשואה. רק בשנים האחרונות תפס המחקר בנושא האשה והמשפחה בתקופת השואה את מקומו במפה ההיסטורית, בעקבות העניין הגובר בהיסטוריה בעלת אוריינטציה פמיניסטית וחברתית ושפע התיעוד החדש שהועמד לרשותם של החוקרים. כתוצאה מכך מתחילים ההיסטוריונים רק עתה לשלב מחקרים על תרבות נשים ומשפחות במחקר השואה הכללי. אתגרים רבים ניצבים לפני ההיסטוריון המתמחה בחקר הנשים והמשפחה בתקופת השואה. עליו לחפש אחר מקורות ונושאי מחקר בתורת תחליף לבניית מחקרים על-פי גלי ההתעניינות של חקר השואה הכללי; להעניק למחקריו אוריינטציה אינטרדיסציפלינרית שתאפשר לו להפיק תועלת מרבית ממרבית המקורות – כגון זיכרונות ועדויות – שבהם הוא משתמש. וכן עליו להישמר מפני הנטייה האולטרה-ספקולטיווית שניכרה אצל חלק מן החוקרים הראשונים שעסקו בנשים ובשואה. על ההיסטוריון הרציני להיזהר ממכשולים כאלה ומוטב לו להתרכז בניתוח אנליטי של הנושא הנידון. המחקר בנושא נשים בשואה עדיין נמצא בחיתוליו בעוד שמחקרים על ילדים ומשפחות בשואה הגיעו למצב מתקדם יותר. אילו נושאים עדיין לא זכו לבירור היסטורי מעמיק? מעט נכתב על הצלת ילדים על-ידי ארגוני מחתרת.47 מחקרים ראשוניים בלבד נכתבו על נשים מנהיגות בתקופת השואה.48 מחקרים נוספים, הנמצאים בשלבי עשייה, עוסקים בחיי הדת של נשים בשואה,49 באמהות בגטאות ובמחנות,50 בתרבות נשים וילדים בשואה ובאשה היהודייה באידיאולוגיה הנאצית.51 לאן יפנה המחקר על נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה? האם ישולבו הנושאים האלה בתחומי המחקר הקיימים כגון מחקרים על תנועות מחתרת, פעילות הצלה ובעיית העקורים, ואולי יהפכו לדיסציפלינה אקדמית נפרדת? האם תהיה בחירת נושאי המחקר קשורה אך ורק בנטיית לבו של ההיסטוריון או שמא נהיה עדים לשיתוף פעולה בקרב קהיליית החוקרים בכל הקשור במקורות ובמחקרים כדי למנוע כפילויות ולייעל פרויקטים קיימים? אלה הם רק מעטים מן האתגרים הניצבים לפני דור החוקרים שיבחר לעסוק בתרבות נשים וילדים ובדפוסי משפחה בתקופת השואה. לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
