אם כי בין ה"מואלי" שהרימו את נס המרד נגד הממלכה הערבית של בית אמיה היו מוסלמים ממוצא שונה ומארצות שונות, היו הפרסים עמוד התווך של תנועת המהפכה. יש חוקרים הרוצים לראות בתנועת מהפכה זו תנועה לאומית פרסית, שהופיעה על רקע קיפוחו המתמיד ואפלייתו לרעה של העם הפרסי על-ידי הגזע הערבי. גם מרכזה ומוצאה של המהפכה העבאסית היה במחוז פרסי – בח'ראסאן. אין תימה איפוא, כי האימפריה המוסלמית העבאסית, שקמה תחת הממלכה הערבית של בית אמיה, היתה שונה הימנה תכלית שינוי; היא היתה מדינה הבנויה בעיקרה על אלמנטים פרסיים. במקום המשטר האומיי שהיה מבוסס על מערכת שלטון שבטית, על אצולת לוחמים ערבים, על מנהגים ומסורת בדוויים. על אדמיניסטראציה בלתי מגובשת ושאולה ועל צבא של מתנדבים – קמה מדינה שיסודותיה פרסיים: שלטון עריצים (התליין הופך להיות תושב קבע בחצר!) על-פי הדוגמה הפרסית העתיקה, צבא שכיר וחיל-משמר ח'ראסאני, הירארכיה של פקידים , מערכת אדמיניסטרטיבית מסועפת, ומנהגים ואורח-חיים על-פי המסורת הפרסית-הסאסאנית, גם בשטחי הספרות, האמנות והדת, ניכרת השפעה פרסית חזקה. תהליך ההשפעה הפרסית נסתייע גם בהעברת בירת האימפריה מאיזור הים-התיכון (דמשק) לאזורי הנהרות פרת וחידקל (בגדאד) – אזורי הקיסרויות המזרחיות העתיקות.
ברם, ה"איראניזציה" של האימפריה העבאסית לא נתרחשה בבת-אחת. מערכת השלטון היתה בתחילה, ובעיקר בימי אבו אלעבאס, ערבית ברובה, כלומר – הפקידים הגבוהים, מושלי המחוזות וקציני הצבא היו ערבים. הלשון השלטת היתה הערבית ובה נוצרו ערכי התרבות של התקופה, דבר שסייע לחיזוק התהליך של הסתערבות המוסלמים שלא מגזע ערבי. כתוצאה מכך איבד המונה "ערבי" את משמעותו המצומצמת וקיבל משמעות נרחבת, ובו כונה כל מוסלמי פרסי, עיראקי, מצרי, סורי-ארמי וכיוצא בהם, שסיגל לעצמו את השפה והתרבות הערביים.
אלמנצור, החליף השני בשושלת, החל להחדיר פרסים למנגנון המדינה בקנה מידה נרחב. הללו תפסו את מקומותיהם בעמדות מפתח בשלטון, כווזירים, פקידים גבוהים וקציני צבא, תוך דחיקת רגליהם של הערבים. עם זאת, נראה כי עליונותם של הערבים במדינה טרם עורערה, לפחות להלכה. על רקע זה קמה בתקופה העבאסית תנועה ספרותית בשם "שֻעוּבִּיה" בחוגי הרוח של ה"מואלי", שגם בה מילאו הפרסים תפקיד מרכזי. תנועה זו התנגדה לעליונות ערבית, סירבה להכיר בה ותבעה שוויון זכויות לכל המוסלמים בלי הבדל גזע.12 ה"שֻעוּבִּיה" נלחמה להכרה בזכויותיהם הגדולות בעבר של העמים הלא-ערבים, והעלתה על נס את גדולי מלכי המזרח כגון: הפרעונים, שלמה, מלכי יוון והודו. תומכיה התפארו בנביאים הגדולים שלא היו ערבים, החל מאדם הראשון, וציינו את הישגיהם של העמים הלא-ערבים בכל שטחי התרבות. הם לעגו בעוקצנות רבה לבורותם של הערבים באותה תקופה בהסתמכם על שירי הלעג ההדדיים מתקופת ה"ג'אהליה" ועל ספרות ההיסטוריה והגניאלוגיה (רבים מנושאי תנועה זו נאשמו גם ב"זַנדַקה", בכפירה או סטיה מן האסלאם הרשמי, על פי רוב בהשפעת מינים פרסיים).
לאחר תהליך רצוף של כיבוש עמדות מדיניות, אדמיניסטרטיביות, צבאיות כלכליות וחברתיות, על-ידי ה"מואלי" הפרסיים, תוך מאבק עם הערבים, הוכרעה הכף סופית לטובת הפרסים בימי אלמאמון. הוא העדיפם על הערבים וביסס את שלטונו על תמיכתם. את שנות שלטונו יש לראות כראשית תקופת השושלות הפרסיות באימפריה העבאסית.
לחלקים נוספים של המאמר:
בית עבאס : הרקע לעליית בית עבאס
בית עבאס : המרד העבאסי
בית עבאס : האימפריה העבאסית
בית עבאס : הח'ליפות העבאסית עד מות אלמאמון (833-750)
בית עבאס : ההשפעה הפרסית באימפריה העבאסית (פריט זה)
בית עבאס : מוסדות האימפריה העבאסית
בית עבאס : הכלכלה העבאסית
בית עבאס : החברה העבאסית
בית עבאס : הח'ליפות העבאסית (1258-833)
בית עבאס : קיצה של הח'ליפות העבאסית
הערות שוליים:
- השם לקוח מפסוק מפורסם בקוראן (סורה 49, 13). השעבּים הסתמכו גם על אמרות הנביא כגון: "על המוסלמים הם אחים. דם האחד כדם רעהו..." או "לשום ערבי אין יתרון על זולתו פרט אם ביראת שמים..." או "כל המתאסלם מבין הפרסים כמוהו כבן קריש" ועוד. על כן נקראו גם "אהל אלתסויה" (אנשי השוויון). היו גם ערבים שתמכו בתנועה זו.