הרב יחיאל מיכל פינס (תר"ד–תרע"ג; 1843–1913) – ממחיי השפה העברית, ממייסדי ועד הלשון (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית) ומִפּעיליו.

הרב פינס היה סופר, ממנהיגי היישוב העברי בארץ ישראל. דָגַל בשילוב המסורת ורעיונות ההשכלה; פעל בקרב היישוב הישן, סייע להקים כמה שכונות חדשות בירושלים ולרכוש קרקעות בפתח תקווה. תמך בביל"ויים, והיה בין רוכשי האדמות בגדרה. הוא פעל עם אליעזר בן יהודה להפצת העברית.

מילים שחידש ושחדרו לעברית: שעון, כספית, עגבנייה, פחח, חמצן, מימן, זרחן, ספרייה.

היישוב כפר פינס נקרא על שמו.

נסים בכר (תר"ח–תרצ"א; 1848–1931) – מחלוצי החינוך העברי בעברית שאף קדם לבן יהודה (וכן קדמו יוסף הלוי, תקפ"ח–תרע"ז; 1827–1917; וברוך בן יצחק מיטראני – בני"ם, (תר"ז–תרע"ט; 1847–1919).

בכר, יליד ירושלים, היה מחנך. הוא ייסד את בית הספר "תורה ומלאכה". בשעה שבתי ספר אחרים בירושלים לימדו באנגלית ובגרמנית, הוא הנהיג בבית הספר את שיטת הלימוד עברית בעברית – שיטה המבוססת על לימוד השפה מתוך גישה טבעית שמזמנת הסביבה, ללא תרגום. אחד מבוגרי בית הספר הוא דוד ילין שהמשיך בדרכו של בכר (ראו להלן).

דוד יֶלין (תרכ"ד–תש"ב; 1864–1941) – עסק בחקר הלשון העברית, ממייסדי ועד הלשון, ושנים רבות היה חבר נשיאות הוועד.

ילין, יליד ירושלים, היה בלשן, סופר ומחנך. כאמור הוא למד בבית הספר "תורה ומלאכה" בירושלים, ואף היה מורה שם. הוא תרם לשיטת הלימוד עברית בעברית, שכאמור מבוססת על לימוד שפה מתוך גישה טבעית שהסביבה מזמנת ובלי תרגום. הוא ייסד בירושלים את בית המדרש העברי למורים.

מילים שחידש ושחדרו לעברית: ידית, עקיף, תאריך, חקלאי, בדיחה, שחקן, נדיר, סופגניות, מנזר, מצפן, צילם, צילום, תעמולה. מדשאה, קטר.

מכללת דוד ילין נקראת על שמו.