מנחם בן סרוק (ד'תר"פ–ד'תש"ל, 920–970 בערך) היה בלשן, פרשן ומשורר שחי בראשית תקופת תור הזהב של יהדות ספרד.

מנחם נולד בצפון מזרח ספרד, וחיבר את המַחברת – מילון עברי-עברי למקרא. המחברת נקראה כך כי מנחם חיבר פסוק לפסוק כדי למצוא את משמעות המילה.

מנחם ראה בעברית המקראית דווקא (ולא בלשון חכמים) את העברית המופתית, ולכן במחברת הוא מבאר את לשון המקרא מתוך עצמה, תוך הסתייעות חלקית בהשוואה לארמית. מנחם נמנע מלהשוות בין העברית לשפות שמיות אחרות, ובעיקר לערבית, וכך ביקש להשאיר את העברית על טהרתה. מנחם גם התנגד לביאור מילים באמצעות שיטת חילופי עיצורים קרובים.

הספר מחולק לפי שורשי המילים בעברית ובארמית, ולדעת מנחם הרבה מהשורשים הם בעלי שתי אותיות או אפילו אות אחת. תפיסה זו הייתה רווחת עד בואו של רבי יהודה בן דוד חיוּג' (ד'תש"ה–ד'תשע"ב, 945–1012 בערך), ומאז ועד היום מקובלת השיטה שהשורשים בעלי שלושה עיצורים.

הספר נתקל בביקורת קשה של הבלשן והפרשן דונש בן לברט, אבל כיוון שהמחברת של מנחם הייתה כתובה בעברית היא נפוצה גם בקרב חכמי היהודים בארצות הנוצריות ובהם רש"י, והם השתמשו בה בפירושיהם למקרא.

לצפייה בספר המחברת לחצו כאן.