לפני 90 שנה נוסדה הקרן הקיימת לאחר ארבע דחיות. חלומו של הפרופסור למתמטיקה ועקשנותו של מהנדס חשמל.

הדבר היה ביום הרביעי של הקונגרס הציוני החמישי שנערך בעיר בזל בשווייץ, ב- 29 בדצמבר 1901, י"ט בטבת תרס"ב; כל אותו היום היו צירי הקונגרס עסוקים בדיון בהצעה להכריז על הקמת קרן לאומית לרכישת אדמות בארץ - ישראל, כפי שהציע ארבע שנים לפני כן, בקונגרס הראשון, הפרופ' למתימטיקה מאוניברסיטת היידלברג, הרמן שפירא. הקונגרס קיבל אז את הצעתו בהתלהבות, אבל ביצוע ההצעה נדחה. זמן קצר לפני הקונגרס השני, בקיץ 1898, מת פרופ' שפירא, והקמת הקרן לא יצאה אל הפועל גם בקונגרס השני, השלישי והרביעי. אפילו הרצל, שרחש אהדה רבה לפרופסור למתימטיקה בעל הזקן הארוך והמסודר יפה - הוא היה דומה לו משהו - לא עשה כל אותו הזמן לאישורה הממשי של ההצעה. הוא היה בטוח שיצליח להשיג בקרוב את הצ'ארטר (הזיכיון) מידי התורכים כדי להקים את המדינה היהודית, ואז, עם תחילת ההגירה הגדולה לארץ - ישראל, תוקם גם הקרן הלאומית שתרכוש אדמות להתיישבות. ואולם כבר עברו חמש שנים מאז נוסדה התנועה, הרצל נפגש עם הסולטן ועם מקורביו, ועם מלכים ורוזנים ושרים בכל רחבי אירופה ודן עמם על הרעיון ועל ביצועו, וכבר מתכנס הקונגרס החמישי - והצ'ארטר עדיין רחוק.

לעומתו יונה - יוהאן קרמנצקי, מהנדס חשמל ותעשיין מוינה שהתלהב מאוד לרעיון הקרן, ראה את עצמו מאז מות פרופ' שפירא מחויב להקים את הקרן הלאומית, והוא דחק בהרצל ובמנהיגי התנועה לאשר את ההצעה. ארבעה קונגרסים אמרו שהרעיון חשוב, אבל לא הקימו את הקרן כדת וכדין, והפעם, לקראת הקונגרס החמישי, הגיש קרמנצקי הצעה מגובשת להקמת הקרן, וכל אותו היום דנו צירי הקונגרס בהצעה באהדה רבה, אבל נראה היה שגם הפעם עומדים הצירים הנכבדים לדחות את הקמת הקרן, וראש המתנגדים היה מכס בודנהיימר, היועץ המשפטי של התנועה הציונית, שכמשפטן קפדן ודקדקן תבע ניסוח מדויק של מטרות הקרן ושל תקנותיה לפני האישור הרשמי, והציע שוב הקמת ועדה לנושא זה ודחיית האישור לקונגרס הבא. לאחר דיונים ארוכים באה שעת ההצבעה, ובודנהיימר העלה את הצעת הדחיה והצעתו נתקבלה ב- 81 קולות נגד 54.

הרצל היה עסוק בעניינים שונים הקשורים לקונגרס ולא נמצא באולם בעת ההצבעה. מישהו נחפז לספר לו על ההחלטה לדחות את הקמת הקרן, והרצל היה סבור שעכשיו הגיעה השעה שהרעיון יקרום עור וגידים. אולי הגיע הרצל למסקנה זו לאחר שהתברר לו שאישור הצ'ארטר יימשך עוד זמן רב ובינתיים יש לתת אפשרויות פעולה לחברי התנועה; ואולי גם זכר את דמעותיו של קרמנצקי המסור. כמה ימים לפני כן אמר מישהו באחת הוועדות שקדמו לקונגרס כי אולי כדאי לדחות שוב את הקמת הקרן, וקרמנצקי פרץ בבכי. עכשיו החליט הרצל שיש להעביר את ההצעה ויהי מה.

הרצל מיהר לאולם הקונגרס ובתואנה כי נעשתה שגיאה בניהול ההצבעה - דיוני הקונגרסים נערכו לפי כל הדקדוקים של הפרלמנטים שבאירופה - תבע לקיים הצבעה מחדש, ולפני כן נשא נאום נלהב ותבע את אישור הקרן הלאומית לרכישת אדמות בארץ ישראל, ואמנם הצירים נענו לו והצביעו על הקמת הקרן. לאחר שנתקבלה ההחלטה הודיע קרמנצקי המאושר כי הוא תורם את התרומה הראשונה - 10 פונט - לזכרו של מי שהעלה את רעיון הקרן הלאומית ולחם למענו שנים רבות ולא זכה לראות את חלומו מתגשם - פרופ' הרמן שפירא. הרצל תרם את התרומה השניה ודוד וולפסון, עוזרו הנאמן של הרצל, הכריז על התרומה השלישית.

הרעיון כי העם היהודי ירכוש אדמה בארץ - ישראל למען עובדי - אדמה יהודים שיתיישבו בה, קדם בשנים רבות לתנועה הציונית ואפילו לתנועת חיבת - ציון שנוסדה ברוסיה 15 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון. הרב יהודה אלקלעי, שכיהן ברבנות בממלכה האוסטרית - הונגרית, פירסם משנות הארבעים של המאה ה- 19 ספרים ומאמרים רבים שבהם הציע לישב מחדש את ארץ - ישראל ביהודים, וכדי לקיים מטרה זו הציע להקים קרן לפדיון הארץ, שתיקרא "צדקה כללית", ותפקידה יהיה לקנות אדמות מידי בעלי הקרקעות הערבים ומידי השלטונות התורכיים, שכן "מוכרח שתבוא הארץ לידינו מקנת כסף". עשרים שנה אחריו פירסם הרב צבי הירש קאלישר מרוסיה את ספרו "דרישת ציון" ובו קרא לשיבת היהודים לארצם, צעד שהוא ראה בו חלק מתהליך הגאולה שיקדים את בוא המשיח. הוא הציע להקים "חברה ארץ נושבת" אשר בה יתחברו "רעים אהובים... ויטעו כרמים ויעשו פרי לצדקה ויחזיקו ידי אחינו לעלות שמה (לארץ ישראל) ולישב שמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו וזיתו".

תוכניות ליישוב הארץ עלו גם בין צעירי ירושלים, שהציעו באותו הזמן להקים יישובים חקלאיים בארץ. הם גם הגשימו את חלומם כשיסדו את המושבות הראשונות - ראש - פינה ופתח תקוה.

בשנת 1882, תרמ"ב, קמה תנועת חיבת - ציון, שחבריה הקימו כעשרים מושבות בארץ. פעילות חובבי - ציון הקיפה אלפי אנשים ואחד מחבריה הראשונים, פרופ' הרמן צבי שפירא, הטיף להקמת קרן לאומית לגאולת אדמות הארץ, ואת כל מרצו וזמנו הקדיש להגשמת רעיונו.

הרמן צבי שפירא נולד בשנת 1840 בליטא. בגיל צעיר הוסמך לרבנות ושימש רב וראש ישיבה. במקרה התגלגל לידיו ספר מתימטיקה והרב הצעיר למד אותו ונתפס למדע. הוא החל ללמוד רוסית ומדעים כלליים והתקרב לסופרי ההשכלה העבריים. בן עשרים ושמונה נסע לברלין, למד גרמנית וחזר לרוסיה, ושם עסק לפרנסתו בעיסוקים שונים והמשיך בלימודיו. שוב נסע לגרמניה, למד מתימטיקה באוניברסיטה של היידלברג והצטיין בלימודיו. כשהיה בן ארבעים קיבל תואר דוקטור ונתמנה למרצה למתימטיקה באוניברסיטה. שש שנים אחר - כך נתמנה לפרופסור.

עם הקמת חיבת - ציון ייסד הרמן שפירא סניף של התנועה בהיידלברג ופירסם מאמרים נלהבים בעתונים העבריים, שבהם הציע שתי הצעות שנראו אז בלתי מתקבלות ביותר על הדעת: ייסוד אוניברסיטה עברית בירושלים והקמת קרן לאומית לרכישת אדמות בארץ - ישראל. הוא נסע לרוסיה ועשה נפשות לתוכניתו. אגב, בשנת 1889 הקימו מתיישבים בראשון - לציון אגודה שמטרתה "לתת גאולה לארץ אבותינו", וקראו לה "קרן קיימת" - וזו הפעם הראשונה שבא לעולם שם זה. האגודה אספה כמה אלפי פרנק, אבל פעילותה נפסקה אחרי זמן קצר.


 

הצעה לקונגרס

עם הקמת התנועה הציונית על-ידי הרצל הצטרף הרמן שפירא למייסדים ולקראת הקונגרס הראשון ב- 1897 הפיץ חוברת בין הצירים ובה הציע את הקמת הקרן, שתישא "אופי לאומי כללי", תתבסס על תרומות ותיוחד רק לרכישת קרקעות ולניהולן; הקרקעות יימסרו למתיישבים בחכירה ל- 99 שנים. את ההצעה להקמת הקרן העלה שפירא ביום האחרון של הקונגרס, והיא התקבלה בהתלהבות. ואולם הדקדקנים בצירים, ובראשם המשפטן מכס בודנהיימר, טענו שאין להקים את הקרן קודם שתנוסח חוקתה כדת וכדין - וביצוע ההצעה נדחה.

שפירא החל לפעול למען הגשמת ההצעה. הוא החליף מכתבים עם אישים ומוסדות, יצא למסעות, כינס כינוסים ונשא נאומים. שנה לאחר כינוסו של הקונגרס הראשון, במאי 1898, עמד שפירא לצאת לכינוס בקלן כדי להסביר את רעיונו. הוא חש ברע והרופא אסר עליו לנסוע, אבל שפירא לא נשמע לו ונסע לאסיפה. בקלן חלה בדלקת ריאות וב- 8 במאי הלך לעולמו. הוא לא זכה להשתתף בקונגרס השני שהתקיים שלושה חודשים אחר - כך. גם קונגרס זה דן בהצעה על הקרן, אבל זו נדחתה לקונגרס שלאחריו ושוב נדחתה ההצעה לקונגרס נוסף, עד שאושרה בקונגרס החמישי.




 

ספר זהב ובולים

חודש לאחר ההחלטה על הקמת הקרן הקיימת נבחר יונה קרמנצקי למנהלה והתחיל מייד בפעילות רבה.

יונה - יוהאן קרמנצקי נולד באודסה בשנת 1850 ובגיל צעיר עזב את רוסיה והשתקע בוינה. הוא למד הנדסת חשמל, מקצוע חדש באותם ימים, ופתח מפעל לצורכי חשמל, וזה התפתח מאוד. משהגיע שמע חיבת - ציון לוינה, הצטרף קרמנצקי לאגודה המקומית. הוא היה מן הראשונים שהרצל, בן עירו, העלה לפניהם את רעיון התנועה הציונית העולמית. הרצל רשם ביומנו ב- 1896 שלוש הצעות שקרמנצקי הציע: להקים תעשיה כימית על שפת ים המלח, לחשמל את הארץ על - ידי ניצול כוח המים וליער אותה ביוזמה לאומית כללית.

היה בו בקרמנצקי מן הלהט של יהודי מזרח אירופה ומן היכולת המעשית של יהודי המערב. הוא התלהב מרעיונו של הרמן שפירא שהועלה בקונגרס הראשון להקים קרן לאומית, והחל, כאמור, לפעול למען מטרה זו, עד שנתקבלה ההצעה. קרמנצקי נבחר למנהל הקרן, הקים לשכה ראשית בוינה וחיפש דרכים לפרסם את הקרן בין הציונים, לעשותה למוסד עממי להמונים ולאסוף תרומות למען מטרותיה.

קרמנצקי הציע את ספר - הזהב של הקרן, שבו נרשמו ונרשמים בעלי יובל בימי חגיהם ובציונים אחרים של חייהם בידי בני משפחותיהם ומוקריהם. ועד היום תעודה זו היא תעודת כבוד ראשונה במעלה ליהודים בכל מקום.

קרמנצקי החל גם בפירסום בולים של קרן קיימת שתמורתם הוקדשה לקרן. בולים אלו הודבקו על מסמכים רשמיים של המוסדות הציוניים ועל מכתבים אישיים, ממכתבי עסק ועד מכתבי אהבה, ורבים אספו אותם. הבול הראשון של הקרן יצא לאור בשנת 1902 ועליו כתובת "ציון" ומגן דוד. הוא התקבל בהתלהבות ואחריו יצאו לאור בולים אחרים, צבעוניים ומעוצבים יפה, ועליהם תמונות אישים ומפעלים בארץ - ישראל. במשך השנים יצאו לאור אלפי בולים והם גם היו בולים רשמיים של מדינת ישראל בימי הקמתה ב- 1948




 

צעדים ראשונים

הרצל מינה לקרמנצקי עוזר - גנרל יהודי, האציל אלכסנדר לבית אייס, שהיה היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר בצבא האוסטרי - גנרל-מיור. אייס שירת שנים רבות בצבא ואולם כאשר רמזו לו שאם ברצונו להוסיף ולעלות בדרגה עליו להתנצר, לא היסס להתפטר. הרצל התרגש מן המחוה הגאה של הגנרל היהודי ומינה אותו למנהל האדמיניסטרטיבי של לשכת הקרן בוינה.

הנושא שעמד במרכז דיוני הקונגרס השישי שהתקיים ב- 1903 היה הצעתו של הרצל להקים באוגנדה "מקלט זמני" ליהודים הנרדפים. ההצעה עוררה מחלוקת וכמעט גרמה לפילוג בתנועה בת שש השנים. בסופו של דבר נתקבלה מעין פשרה: הקונגרס החליט על בירור האפשרות להתיישבות באוגנדה, וכמשקל נגד התקבלה גם החלטה על הקמת "ועדה ארצישראלית" שתפעל למען עשיה בארץ. בעקבות ועדה זו קם "המשרד הארצישראלי" ב- 1907 בראשות ארתור רופין. בכך התחילה הפעולה המעשית בארץ ישראל של התנועה הציונית, יחד עם הפעילות המדינית ברחבי העולם.

הקרן הקיימת היתה המוציאה לפועל של תוכניות המשרד. פעולותיה באותן שנים, עד סוף מלחמת העולם הראשונה, התפשטו לתחומים רבים, ולא הצטמצמו ברכישת אדמות דווקא. היא השתתפה במשלחת של הבוטנאי פרופ' בלאנקהורן, שחקר את המחצבים ואת אפשרויות ההתיישבות סביב ים המלח, מעבר לירדן ובעמק הירדן. במשלחת זו היה חבר אהרון אהרונסון ובאחד ממסעותיו גילה את "אם החיטה".

הקרן הלוותה את הכספים להקמת תל - אביב והדר הכרמל, עזרה לחינוך העל - יסודי שהחל אז בארץ בגימנסיה "הרצליה" ובגימנסיה בירושלים, רכשה אדמות ליד הכנרת ועליהן קמה הקבוצה הראשונה דגניה ויישובים אחרים. יהושע חנקין רכש בשבילה את האדמות הראשונות בעמק יזרעאל, והקרן הקימה שכונות לעולים התימנים במושבות הוותיקות, יסדה חוות ניסיונות בבן - שמן בהנהלת יצחק וילנסקי, שבה הונהגה השיטה החקלאית המקובלת עד היום בארץ - "המשק המעורב", ונטעה את היערות הראשונים בבן - שמן ובחולדה. שמה של הקרן הקיימת התפרסם בעולם היהודי כולו. קופסאות הקרן נמצאו כמעט בכל בית יהודי ורבבות פעלו למענה. היא היתה לסמל של הציונות ולמוסד מחנך לארץ ישראל.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, משהחלה הפעילות הגדולה בהתיישבות, התרכזה הקרן ברכישת אדמות, נטיעת יערות, חדירה לשטחים חדשים, בעמק בית - שאן, בעמק זבולון ובעמק חפר, ובעיקר בנגב. בפרוץ מלחמת העצמאות ב- 1947 נמצאו על אדמת הקרן - הקיימת, 233 יישובים והן שעזרו ליצור את גבולה של מדינת ישראל.

לאחר קום המדינה היתה הקרן לגורם מרכזי בקליטת העליה, הכשירה רבבות דונם להתיישבות ונטעה יערות בכל רחבי הארץ. בשנים האחרונות פרצה מאות קילומטרים של דרכים והקימה פארקים לרווחת ההמונים. עד היום היא עדיין הקרן המרכזית, המרכזת פעילות רבה בארץ ובחוץ - לארץ לעשייתה של הארץ לירוקה יותר ופורחת יותר.