הברון עמד בדיבורו ושיגר לארץ (לראשון לציון) משלחת של מומחי-חקלאות, בראשות אגרונום מצרפתי כדי לעמוד על בעיותיה של ראשון-לציון ולהציע דרכים לביסוסה. אחד מראשוני המתיישבים בראשון-לציון מתאר בזיכרונותיו משלחת זו ותוצאות ביקורה: "באה משלחת 'מלאכי השרת' מטעם הברון לבקר את המושבה, לתהות על קנקנה ולטכס עצה במה להעלות ארוכה לשבר הישוב הדל." אחרי חקירות ודרישות והתייעצות עם קומץ האנשים, שנמצאו אז במושבה, לא באו לשום מסקנה. המשלחת הייתה אובדת עצות, אבל בהסתכלה בכל הפינות במושבה שמא תמצא תקנה למצב, נתקלו לפתע פתאום עיני חבריה באי-אלו גפנים הצצות פה ושם ומראות סימני חיים. ברגע זה נצנצה המחשבה במוחם של גנני חברון שהנה, כאן, עוגן ההצלה! כאזרחי צרפת, הכירו היטב את הענף הזה, המפרנס בכבוד אוכלוסייה של מיליונים בארצם..."
המשלחת חזרה לפאריס במצב רוח מרומם ובתקווה כי תמצא ישועה לעתידם המזהיר של בני הישוב. והרי האשכול הנזכר בתורה שנשאוהו "במוט בשנים" – יוכיח! השליחים האלה מטעם הברון ספרו לו כי מצאו גפן אדרת מתנוססת בין הצריפים הדלים של המגורים והיא עוררה בהם מחשבה כי המקום מתאים מטבעו לנטיעות כרמים לא פחות מאשר בצרפת, וכי אפשר לחנך דור של כורמים ויוגבים מבני עמנו. בהתפעלות ענה הברון "אמן" ומעוף דמיונו כבר חזה דברים מופלאים, כי הנה-הנה מתקיימת הנבואה: 'עוד יבנו בתים ויטעו כרמים' בארץ הבחירה...
הברון החליט לקחת את ראשון-לציון תחת חסותו. מעתה כל מחסורה עליו והוא ידאג לביסוסה הכלכלי. הוא מינה את שמואל הירש, מנהל מקווה ישראל, ואת האגרונום הצרפתי כפקידיו לניהול המושבה. ראשית חכמה - נטיעת כרמי גפנים. כל אדמות המושבה כוסו עד מהרה כרמים - על חשבון הברון. פרנסת המתיישבים - על חשבון הברון. נחפרה באר ונתגלו בה מים חיים לשמחתם ולרווחתם של בני המושבה. נבנו בתים ראשונים והחלו להצטייר רחובות המושבה. צורפו למושבה מתיישבים חדשים מבין הבילויים, חרף התנגדות חלק מאנשי ראשון-לציון.
הכרמים שניטעו עשו פרי הילולים, לרווחת המתיישבים ולשמחת ליבו של הברון. בימים ההם ניגש הברון להרחיב גם את גבולות המושבה וקנה את אדמות "עיון-קרא" (עין-הקורא) שבמערב ראשון-לציון. מתיישבים חדשים עלו על הקרקע והרחיבו את גבולות המושבה, לכל מלוא העין השתרעו כרמי-גפן.
אחד המתיישבים מעלה בגעגועים את זכר הימים הטובים ההם, עת יצאו הכרמים בפעם הראשונה משנות "ערלה"* ודרשו שמירה מעולה: "איזה מחזה קסם הופיע מדי לילה בלילה, בהידלק אלפי פנסים קטנים שזהרו ככוכבים מבין דליות הגפנים... מה יקר זיכרון הימים ההם! הלא געגועים ממש תוקפים את הלב עתה לימים ההם, ימי אביב רענן, ימי הסמדר של תקופת הגפן. הגפנים היפות! - מסורבלות היו אשכולות, שרבצו כעגלי מרבק מסביב לגפן על האדמה הטרייה, וענבי האשכולות העטופים שכבת אדים מרסיסי טל, העלו תקוות מעודדות ומשמחות.
הד השמחה הגדולה הניע את מיתרי ליבו של בנימין-אדמונד רוטשילד הטוב, ופעל עליו פעולה נמרצת, לדאוג לעתיד הכרמים ונטיעותיהם... והנה הופיע יום אחד מהנדס עם עוזריו, והללו מודדים ומותחים קווים, מציבים ציונים באדמה. עוד הללו מודדים וכבר נשמע קשקוש מעדרים, מכושים, ואתים של החופרים את היסוד לאגף הראשון של יקב ראשון-לציון, מן הגדולים והמפורסמים בעולם".
הברון הסביר לפקידו שמאל הירש את כוונותיו: "לדעתי יש חשיבות רבה לכך שהניסיון שאנו עושים בראשונה במושבות יצליח, שכן אם כך יהיה הדבר, וזאת תקוותי, עשוי מצבם של יהודי-אירופה להשתנות בבוא העת, במידה ניכרת. אין אני מהסס מלהביא קורבנות נוספים כדי להבטיח שגשוגה של מושבה זו".
* שנות ערלה - שלוש השנים הראשונות שאין אוכלים את פריים.
עוד בנושא:
בית רוטשילד
משפחת רוטשילד למען עם-ישראל וארץ-ישראל
ברון צעיר גדל בפאריס
הברון רוטשילד - פנים אל פנים עם בעיות היהודים
מושבות ראשונות של חובבי-ציון
הברון רוטשילד וניסיונו ליישב יהודים בארץ-ישראל
הברון רוטשילד ותרומתו להקמת ראשון לציון
אורות וצללים במפעלו של הברון רוטשילד
פעולותיהן של יק"א ופיק"א בארץ-ישראל
ביקוריו של רוטשילד בארץ-ישראל
מנאום הנדיב
הברון רוטשילד - אחרית ימיו ותרומתו לקרן הקיימת לישראל
דברים לזכרו של הברון רוטשילד
